הבעל העביר את השליטה בחברה לאחיו - הגרושה תקבל מחצית אחרי 25 שנה
גבר נשוי חתם ב-1999 על הסכם להעברת השליטה בחברה שלו לאחיו. בשלב מסוים הוא התגרש מאשתו, כשבמרכז ההליך לחלוקת הרכוש שהתנהל בין השניים אז ניצבו המניות שלו בחברה, שמוערכות בשווי של כ-4.8 מיליון שקל. הגבר טען כי החברה כבר שנים אינה בבעלותו, וממילא היא מוחרגת מאיזון המשאבים. ואולם השופטת מאיה לוי מבית המשפט למשפחה בקריות, קבעה כי העברת השליטה היתה פיקטיבית, וכי עליו להעביר לגרושתו מחצית מהמניות של החברה. עוד פסקה השופטת כי עבור מחצית יתר נכסיהם ישלם האיש לגרושתו כ-1.5 מיליון שקל.
בני הזוג לשעבר נישאו ב-1992 והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים. בשלב מסוים מערכת היחסים ביניהם נקלעה למשבר, וב-2016 הם החליטו להתגרש להיפרד. המועד הקובע לאיזון המשאבים בין השניים נקבע ל-2012.
הסדר איזון משאבים הוא מונח משפטי שקיים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, ושקובע את האופן שבו יחולק הרכוש בין בני זוג נשואים עם סיום נישואיהם (עקב גירושים או עקב מוות של אחד מבני הזוג). הסדר איזון משאבים קובע, כי בעת פקיעת הנישואין או פרידה של בני זוג, יש לערוך חלוקת רכוש שווה של הרכוש שמוגדר כמשותף לבני הזוג. המשמעות היא שעם סיום מערכת היחסים, כל בן זוג יהיה זכאי למחצית מהרכוש המשותף, כולל קופות גמל, חסכונות, פנסיה, מוניטין עסקי ועוד. נכסי בני הזוג מחולקים ביניהם שווה בשווה, כך שאם יש הפרש לטובת אחד מבני הזוג, הוא ישלם לבן הזוג השני את גובה ההפרש, באמצעות מתן זכויות בנכס או תשלום כספי. למרות זאת, בית המשפט יכול להורות כי נכסי בני הזוג לא יחולקו ביניהם שווה בשווה, אלא באופן אחר, אם יש נסיבות מיוחדות המצדיקות חלוקה לא שוויונית. עם זאת, בן הזוג השני יכול לנסות ולהוכיח שהתקיים שיתוף בנכסים אלה, או שהתקיימו נסיבות המצדיקות סטייה מחלוקה שוויונית.
עוד לפני חתונתם, החזיק הבעל ב-90% ממניות חברה מסוימת, שנכון ל-2012 שוויה הוערך בכ-4.8 מיליון שקל. במשך השנים אחזקותיו בחברה פחתו והלכו, עד שבאוקטובר 1999 הוא העביר לאחיו את כל המניות למעט אחת.
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תהליך הנישול העצמי של הבעל מהחברה הושלם בינואר 2009 - אז הוא העביר לאחיו את המניה הבודדה שנותרה לו. ממועד זה האח נהפך לבעלים היחיד בחברה, בעוד שהבעל, על פניו, משמש בה עובד שכיר בלבד.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפרה האשה כי עזבה את הבית בגלל אלימות שנקט בעלה כלפיה. בפן הרכושי, היא טענה שמניות החברה – כמו גם הווילה היוקרתית, הריהוט והתכשיטים שלהם – הם נכסים משותפים שהיא זכאית למחציתם.
מנגד, טענו הבעל ואחיו כי החברה היא רכושו הבלעדי של האח, וכי בית המשפט מתבקש שלא לפגוע בקניינו, בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לשיטתם, העובדה שהאשה ידעה על תהליך העברת המניות לגיס שלה ובמשך שנים רבות שתקה, מונעת ממנה לתבוע זכויות כלשהן בחברה.
- המחוזי: לא היה ניגוד עניינים במשרד עמית פולק מטלון
- החוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
ואולם השופטת לוי דחתה את הטענה שלהם, וקבעה כי הלכה למעשה, הסכם העברת המניות לאח נעשה למראית עין בלבד וכי הוא חסר תוקף משפטי. היא הדגישה כי גם מבחינת הבעל – ההעברה נעשתה באופן פיקטיבי כדי לחמוק מאימת הנושים ולא בעקבות שיקול עסקי ענייני.
בנוסף כתבה השופטת כי במישור הפרקטי נותר הגרוש בעל השליטה של החברה, כשלבעלים על הנייר, אחיו, לא היה מושג קלוש לגבי מידע בסיסי אודות החברה. כך למשל, האח לא ידע להסביר מדוע משכורת הבעל פחתה ביותר ממחצית בסמוך להגשה של התביעה.
מעבר לכך, האח אישר בעדותו כי חרף פער המעמדות ביניהם בחברה, אין ביניהם יחסי כפיפות והמשכורת של שניהם זהה. "מצב זה שומט את הקרקע תחת הטענה שלפיה הנתבע 1 (הבעל) הוא עובד שכיר רגיל בחברה שבבעלותו הרשומה של הנתבע 2 (אחיו)", כתבה השופטת בפסק הדין.
לפיכך, היא קבעה כי העברת המניות היתה למראית עין בלבד, וכי למעשה הבעל היה ונשאר בעל השליטה הבלעדי בחברה. בנסיבות אלה, קבעה השופטת כי גרושתו זכאית לקבל מחצית מהמניות של החברה. עוד קבעה השופטת כי הגרוש ישלם לאשתו לשעבר 1,491,946 שקל, בין השאר עבור זכויותיה בדירת המגורים ותכולתה. בנוסף, ובהתחשב בכך שההליך המשפטי כולו נמרח - באשמת הבעל ואחיו - על פני יותר מ-11 שנה, פסקה השופטת לטובת האשה הוצאות משפט גבוהות במיוחד, בהיקף של 200 אלף שקל.
- 2.אלעד 27/03/2024 07:28הגב לתגובה זואני בטוח שלא.
- 1.בית המשפט מנסה לחסל בכח ברוטאלי את מוסד הנישואים (ל"ת)אזרח נורמטיבי 26/03/2024 22:03הגב לתגובה זו
בנימין נתניהוהחוקר בתיקי נתניהו סותר את הפרקליטות - לא היה סיקור אוהד ומה זה בכל היענות חריגה?
עדות צחי חבקין, אחד החוקרים הבכירים בתיקי נתניהו גורמת להבין שהפרקליטות הגישה כתב אישום שלא תאם את מה שקרה בשטח. עוד לפני כן נסביר ונזכיר שתיק 4000 שמתייחס לסיקור אוהד שקיבל נתניהו מוואלה עבר שינויים שונים - מסיקור אוהד זה שונה ל"היענות חריגה", כשבפועל הפרקליטות מתקשה להצביע על סיקור אוהד ו"מפחיתה" את טענת האשמה ל"היענות חריגה". וכל זה קורה כאשר גם המתת, השוחד לבזק לא ברור. נתניהו קיבל לכאורה היענות חריגה בתמורה למתנות לבזק של משפחת אלוביץ'. לא ברור שיש היענות חריגה ובטח שלא סיקור אוהד, ולא בטוח שיש כאן מתנה לבזק.
בימים האחרונים מעיד צחי חבקין מהחוקרים הבכירים בתיק. העדות שלו מחזקת מאוד את טענת נתניהו שאין כלום. עו"ד עמית חדד, סנגור נתניהו שואל את חבקין במסגרת העדות - "היה סיכום שלך של 315 מקרים בתיק 4000, הם מהווים את המתת, להבנתי אתה לא סיכמת 315 מקרים כאלו? גם לא 100 מקרים.
חבקין: סדר גודל של 15-20, ככל שאני זוכר.
עו"ד חדד: לראש הממשלה לא הוצגו 315 ולא 15. ספרנו 10 מקרים. למה לא הצגתם לראש הממשלה 315 מקרים?
חבקין: כי לא הכרתי 315 מקרים בזמן אמת, לא הכרתי כאלה כמויות.
הפרקליטות הגישה בכתב האישום 315 מקרים, בפועל נחקרו ונבדקו 10-20 מקרים של "סיקור חיובי" שהפכו ל-"היענות חריגה". חדד ממשיך לשאול - מה שרציתם להוכיח שוואלה הוא אתר מוטה, שיש בו סיקור חיובי לראש הממשלה. זה המתת?
חבקין: נכון.
עו"ד חדד: לא חקרתם לעניין "היענות חריגה"?
חבקין: מה זו "היענות חריגה?"
חדד: האם חקרתם היענות חריגה לפי כתב האישום? אתם לא חקרתם אם ראש הממשלה קיבל היענות חריגה בוואלה?
חבקין: לא יודע מה זה אומר, תסביר לי. חקרנו סיקור אוהד, כתבות פרסומים לפי בקשה.
בהמשך חבקין מדגיש שוב כי חקר בקשות שהגיעו מראש הממשלה וסביבתו לפרסם או לשנות פרסום הוא מעיד שלא נבדקה נקודת השוואה לפוליטקאים אחרים שפנו למערכת וואלה. הסניגור עו"ד חדד מנסה להוכיח שלא היה סיקור מוטה ולא היתה היענות חריגה. חבקין סיפק לו את מה שהיה צריך. התיק מול וואלה הוא תיק מעניין במובן הרכילותי - הוא מספר על מאחורי הקלעים של מערכת עיתון. הוא חושף את הציבור למהלכים של פוליטיקאים, לוביסטים ועוד. זה בעיתונים רבים ואלו פוליטקאים ואנשים רבים שפונים לשנות סיקור או לפרסם אייטם. זאת בעצם עבודת יח"צ - יחסי ציבור. האם העבודה הזו פסולה, לא חוקית? יחצנים מנסים להשפיע על הסיקור, גם פוליטקאים, מנהלי חברות ועוד מנסים לשנות כתבות עליהם ולקבל סיקור חיובי - זה לא פסול כל עוד אין "תן וקח", אתם חושבים שאין "תן וקח" - מה אלו כל ההדלפות? זה חלק מהמשחק שהפרקליטות במשפט וואלה טוענת שהוא לא חוקי ואם כך - צריך לחקור עוד אלפים רבים של אנשים במדינה.
המחוזי: לא היה ניגוד עניינים במשרד עמית פולק מטלון
לאחר שבית משפט השלום קבע כי עו"ד ארז חבר פעל בניגוד עניינים בעת שייצג לקוחה מול נושיה - חלקם לקוחות המשרד, הפך בית המשפט המחוזי בתל אביב את ההחלטה. ההרכב בראשות השופט יונה אטדגי קבע כי הערכאה הראשונה טעתה כשלא הבחינה בין ההתקשרויות השונות, וכי אין תוקף
למסקנה בדבר ניגוד עניינים. הצדדים סיימו את ההליך בהסכמה שלפיה תשלם הלקוחה למשרד 180 אלף שקל
באולם בית המשפט המחוזי בתל אביב שררה אווירה דרוכה. שנה לאחר שבית משפט השלום קיבל את הטענה של לקוחה של משרד עמית פולק מטלון כי המשרד פעל כלפיה בניגוד עניינים, התייצבו הצדדים שוב, הפעם בערעור על ההחלטה. הרכב השופטים - יונה אטדגי, אריאל צימרמן וטל לוי-מיכאלי - נדרש לבחון מחדש את המערכת המורכבת של יחסים, הסכמים ופרשנויות סביב ייצוגה של הלקוחה בידי אחד השותפים הבכירים במשרד, עו"ד ארז חבר. המחלוקת נסבה על הסדר נושים שהשיג המשרד עבור הלקוחה, טל בסביץ בוגין, בהיקף של מיליוני שקלים. לאחר שההסדר הושלם והציל את רכושה מפני מימוש נרחב, סירבה הלקוחה לשלם את שכר הטרחה בטענה כי עו"ד חבר ייצג באותו עניין גם את הנושים, ובכך פעל בניגוד עניינים. לטענתה, חלק מאותם נושים היו בנקים שהמשרד ייצג בתיקים אחרים, ולכן לא היה מקום שיטפל גם בעניינה.
בדצמבר 2024 קיבל בית משפט השלום בתל אביב את טענות הלקוחה. נקבע אז כי עצם העובדה שמשרד עמית פולק מטלון מייצג לקוחות קבועים מבין הנושים, ובהם שלושה בנקים, יוצרת מראית עין של ניגוד עניינים, גם אם לא הוכח כי נגרם נזק ממשי. ההחלטה עוררה הדים, שכן היא העלתה שאלה עקרונית על גבולות הייצוג המשפטי ועל האפשרות שעורך דין יפעל בשני צדדים שונים של אותה מערכת יחסים כלכלית. משרד עמית פולק מטלון, שחש כי נעשה לו עוול, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. עורכי הדין זאב שרף, ערן עוזרי ומור ימיני ייצגו את המשרד בדיון, בעוד שאת הלקוחה ייצג עו"ד שוקי שטיין. הדיון התמקד בשאלה אחת מרכזית: האם אכן התקיים ניגוד עניינים, או שמא מדובר בטעות עובדתית ומשפטית של הערכאה הראשונה.
במהלך הדיון טענו נציגי המשרד כי בית משפט השלום ביסס את החלטתו על הנחה שגויה, שלפיה המשרד ייצג את הנושים באותם חובות ממש. לטענתם, עו"ד חבר ייצג את הלקוחה בענייניה מול נושים אחרים, בעוד שהבנקים היו מיוצגים על ידי עורכי דין אחרים לחלוטין.
אם הנושים יוצגו בנפרד, לא ניתן
לדבר על ניגוד עניינים
השופט יונה אטדגי פנה אל בא כוח המשרד ושאל: "נניח שבית משפט סבר בטעות שהמערערת ייצגה את הנושים באותן תביעות חוב ממש, כאשר למעשה הנושים היו מיוצגים על ידי עורכי דין אחרים - מה המשמעות של טעות זו?". עו"ד שרף השיב כי מדובר בהבדל מהותי, שכן אם הנושים יוצגו בנפרד, לא ניתן לדבר כלל על ניגוד עניינים, ובוודאי לא על פגיעה באינטרס של הלקוחה.
המשרד הסביר כי נחתמו שני הסכמים שונים: הסכם ראשון לשכר טרחה ב-24 באפריל 2014, והסכם שני - "הסכם עקרונות משולש" - מה-18 במאי אותה שנה, שנוגע לשירותי כינוס ספציפיים. לטענתו, מדובר בשני שלבים שונים של ייצוג: בשלב הראשון עו"ד חבר ייצג את הלקוחה בלבד במטרה להגיע להסדר עם נושיה; ורק בשלב השני, לאחר שהושג ההסדר, הוא הסכים לשמש כונס מטעם כלל, שהיתה הנושה המובטחת המרכזית. עו"ד שרף הסביר בדיון כי, "שירותי הכינוס אחרי שיש הסדר עם כלל מנותקים מההסדר. בהסדר הוא מתנהל מול הנהלת כלל שיש לה יועצים משפטיים פנימיים שלה". הוא הוסיף כי ההסכמה כי חבר ימונה לכונס נועדה להבטיח שקיפות ולחסוך עלויות, ולא נבעה ממעמד קודם של ייצוג כפול.
