הצוואה הורתה להעביר את הכסף לאישה השנייה; הילדים מהאישה הראשונה שלפו מסמך נגדי - מי ניצח?
אב הוריש בצוואה ירושה לאשתו השנייה ולא לילדיו מאשתו הראשונה. אבל היה מסמך אחר שבו הוריש כספים לשניים מילדיו. המסמך הזה, טענה אשתו השנייה אינו קביל ויש לקיים את הצוואה מקורית. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המסמך אינו קביל, הילדים ערערו ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור.
המנוח נפטר בשנת 2022 כשאת הצוואה ערך בשנת 1997 וליפה אשתו השניה מקבלת את כל עזבונו. לזוג היתה בת משותפת ובצוואה הוגדר כי אם האישה הולכת לעולמה לפניו, אזי הירושה עוברת לבת המשותפת.
אין במקרים האלו עניין פשוט, יש שני צדדים ואפילו יותר, והאמת היא במקרים רבים לא שחור ולבן. למנוח היו שני ילדים מנישואיו הקודמים. הם לא קיבלו דבר בצוואה והם התנגדו לצוואה. הם טענו שהיא זויפה, אבל לא היו להם הוכחות לכך ובית המשפט לא קיבל את הטיעון הזה כשנראה שהצוואה היתה רצונו ועל דעתו וכוונתו של המנוח.
הילדים מהנישואים הראשונים טענו שיש בידם מסמך בכתב ידו של המנוח עם חתימתו ולפי מסמך זה העיזבון של המנוח הוא לשני ילדיו. המסמך הזה הכיל גם הצהרה שלפיה יש לשנות את הצוואה שנעשה לפני כן בהתאם להוראות המסמך האמור. הצוואה נזכיר נכתבה ב-1997 והמסמך הזה נכתב ב-2016.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הילדים התנגדו לקיום הצוואה והעניין הגיע לבית המשפט לענייני משפחה. האישה השנייה (האלמנה) כמובן התנגדה, ובית המשפט פסק לטובתה. על פי בית המשפט, המסמך נוסח באופן שלא מאפשר קביעה חד משמעית. המסמך מכוון לעשייה עתידית של המנוח עצמו - כתוב בה שהוא אמור להעביר את הירושה לילדיו. לא כתוב בה שהוא מעביר את הירושה לילדיו. מעבר לזה, בית המשפט התייחס להבדל בין צוואה לבין מסמך זה וקבע כי המסמך עצמו לא מהווה צוואה כי לא ניתן לקבוע ממנו למי ציווה המנוח ומה הוא ציווה.
במילים אחרות, אם המסמך היה ברור עם פרטי העיזבון ושמות הילדים וולא מגדיר פעולה עתידית, ייתכן מאוד שהוא היה נחשב לצוואה.
- 4.עצוב (ל"ת)08/03/2024 16:37הגב לתגובה זו
- 3.אנוש 08/03/2024 15:31הגב לתגובה זוהמסקנה - צוואות יש לעשות כדין אצל מי שבאמת מבין בעשיייתן.
- 2.דן 08/03/2024 13:36הגב לתגובה זותמיד תהיה הבעיה של ילדים שלי שלך שלנו
- 1.דודי 08/03/2024 12:57הגב לתגובה זווגם אפשר להפקיד אותה ברשם הצוואות. זה מונע כל מיני בלבולים כאלה.

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.