בית המשפט לענייני משפחה בקריות דן לאחרונה בסכסוך ירושה בין שני אחים, אח ואחות אשר הסתכסכו בעקבות צוואתה של אמם שהחליטה להוריש את כל נכסיה לבתה.

תחילתו של הסיפור בשנת 2017, אז נפטר אביהם של הצדדים, מאז מותו החל מצבה של אלמנתו, אמם של הצדדים להתדרדר, עד שבשלב מסוים היא החלה להסתייע בשירותי מטפלת ובהמשך אף עברה לגור בבית אבות.

לפני שעברה לבית אבות, בסוף חודש יולי בשנת 2020,  ערכה אמם של הצדדים צוואה, בה הורישה את כל רכושה לבתה. בסעיף 5 קבעה האם כי צוואה זו מבטלת צוואות קודמות שנערכו על ידה. בסעיף 3 לצוואה הבהירה המנוחה מדוע היא מדירה את בנה מצוואתה. האם כתבה "בצער רב בלב כבד בתום התלבטות ולאחר שיקול דעת החלטתי להדיר מצוואתי אחרונה זו את בני  הנימוקים להחלטתי זו, הינם כדלקמן: הפקרתי ממועד פטירת בעלי, אביו. אי מתן סיוע, אי נוכחות והתעלמות מוחלטת בטיפול בצרכיי במהלך התקופה הארוכה והקשה שעוברת עלי שגורמים לי לשיברון לב". מספר ימים לאחר מעברה לבית אבות נפטרה אמם של הצדדים. 

שלושה שבועות לאחר מכן הגישה בתה בקשה לצו קיום לצוואה ואחיה הגיש התנגדות לכך בבית המשפט. הבת טענה כי הצוואה נחתמה כשאמה המנוחה הייתה צלולה, לדבריה היא נחתמה בפני שני עורכי דין והמנוחה הבהירה מדוע היא מדירה את בנה מהצוואה. בנוסף, מספר ימים לפני עריכת הצוואה נבדקה המנוחה על ידי רופא גריאטר מבית האבות שקבע שהיא כשירה לערוך צוואה.

הבת טענה כי ברור מעל לכל צל של ספק שאמה ידעה על מה היא חותמת. עו"ד שערכה את ייפוי הכוח המתמשך, העידה ששמעה מהמנוחה על מערכת היחסים בינה ובין הבן. המטפלת העידה שהמנוחה לא רצתה שבנה יקבל דבר וגם עורכי הדין שהיו עדים לצוואה העידו שהמנוחה מסרה להם שאינה מעוניינת שבנה יקבל מאומה.

• בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
• בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבת טענה כי אמה פנתה לעורך הדין שטיפל בשנת 2018 בצוואה שלה בה הורישה את רכושה לשני ילדיה בחלקים שווים, התבקש לערוך צוואה חדשה בה החליטה לנשל את בנה. לטענתה לא הייתה לה כל השפעה על אמה בנוגע לצוואה וכי יש לכבד את רצון אמה ולקיים את צוואתה.

האם הייתה מעורבות בעריכת הצוואה?

אחיה מנגד טען כי  יש לפסול את הצוואה מחמת אי כשירותה של אמו, וכן עקב השפעה בלתי הוגנת, ומעורבות אחותו בעריכת הצוואה.

לטענתו, לאחר שאביו נפטר בשנת 2017, הוא הסתלק מחלקו בעיזבון לטובת אמו המנוחה, דבר המעיד על היחסים הטובים בינו ובין המנוחה. צוואת המנוחה משנת 2018 נשמרה בתיקו של עו"ד, צוואה שתקינה מבחינה צורנית ונערכה בפני שני עדים. לטענתו ברור שהמנוחה גמרה בדעתה בשנת 2018 להוריש את רכושה לשני ילדיה ולא רק לבת. הבן טוען שהמנוחה אהבה אותו, דאגה לו וכשהייתה כשירה ציוותה לו חלקו ברכוש, כפי שניתן לראות מצוואתה משנת 2018. כאשר נוצר צורך בעריכת צוואה חדשה, אחד העדים לצוואה משנת 2018 הוחלף באחר.

הבן טען שהתיאורים שנשמעו ביחס למעמד חתימת הצוואה מעלים תהיות ומוכיחים את טענתו שהצוואה פסולה ויש לבטל אותה. כמו כן העובדה שבתום עדותו, ציין העו"ד שקבע עם הבת שתשלם שכר טרחה בגין העדות בסך של 1,500 שקל ולא כפי שבית המשפט קבע, מדברת בעד עצמה.

• האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
• האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

לטענת הבן, עורך הדין לא נתן תשובה מספקת לשאלה מדוע לא ערך צוואה נוטריונית והסתפק בתשובה שכך בחר. כן תמוה שעורך הדין שיתף עורך דין נוסף בעניין ושכר הטרחה התחלק ביניהם, שעה שיכול היה לערוך את הצוואה לבדו. הבן טען כי אמו המנוחה לא הייתה צלולה בעת עריכת הצוואה ולא הבינה את טיבה.

לטענתו מחלתה השפיעה על רצונה ועל שיקול דעתה ואחותו לא הוכיחה כי בעת עריכת הצוואה אמם המנוחה הבינה את משמעות החתימה.

הבן טען שעדות אחותו היא עדות שקר. המסמכים הרפואיים חד משמעיים ומלמדים שמצבה הקוגניטיבי השכלי והנפשי של אמם היה קשה ביותר. לטענתו הצוואה נחתמה שלא מתוך רצון חופשי, אלא מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד אחותו, שאמם הייתה תלויה בה לחלוטין והיא אף מידרה אותה מבני משפחתה על מנת להכשיר את הקרקע לעריכת הצוואה. לטענתו אמם המנוחה לא הייתה עצמאית מבחינה מנטלית, הייתה זקוקה למטפלת צמודה, מנותקת ומבודדת.

נטל ההוכחה על המתנגד לקיום הצוואה

סגנית הנשיאה השופטת שירי היימן ציינה כי לפי הפסיקה על המתנגד לקיום צוואה להוכיח שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", או שחתם עליה תת השפעה בלתי הוגנת".

הבן טען כי יש לפסול את הצוואה מאחר ואמו המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה ונוכח השפעה בלתי הוגנת של אחותו עליה. הנטל להוכיח טענות אלו מוטל על הבן. בנוסף למנוחה לא מונה מעולם אפוטרופוס לרכוש או לגופה והיא לא הוכרזה כפסולת דין.

השופטת שירי היימן קבעה כי "לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, במסמכים הרפואיים והתרשמתי מהעדים התרשמות בלתי אמצעית הגעתי למסקנה כי דין טענות הבן להידחות וכי המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה". בנוסף ציינה השופטת כי מצאה שיש לדחות את טענות הבן לפגם פרוצדוראלי המשפיע על תוקפה של הצוואה, להשפעה בלתי הוגנת מצד הבת ומעורבות פסולה בעריכת הצוואה. 

השופטת ציינה כי בחוות דעת המומחה של בית המשפט הוא קבע כי המנוחה הייתה כשירה בעת עריכת הצוואה. "המנוחה סבלה מדיכאון, ומליקויים פיזיים קשים, אך כפי שעולה מהחומר הרפואי מבחינה קוגניטיבית בזמן החתימה על הצוואה הייתה המנוחה כשירה לחתום על צוואה".

חוות דעתו של המומחה התבססה על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו. סיכומים מאשפוזים בבית החולים, סיכומים ממרפאות קופת חולים, חומר רפואי מבית האבות מיולי ואוגוסט 2020, סיכומים מביטוח לאומי וסיכום מהמרפאה לבריאות הנפש.

המומחה קבע כי "עד לחודש מאי 2020 אין תיאור של ליקוי קוגניטיבי משמעותי. מאותו שלב וכנראה כמה חודשים קודם לכן, חלה הדרדרות מבחינה גופנית אצל המנוחה, ובהדרגה הופכת המנוחה להיות סיעודית ותלויה בטיפול פיזי בסובבים אותה. מבחינה נפשית היא מתוארת כסובלת מדיכאון, והיו ניסיונות לטפל בתכשירים מתאימים".

השופטת קבעה כי "לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים ובעדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי עדויות הבת והעדים מטעמה עולות בקנה אחד עם המסמכים הרפואיים ועם חוות דעת המומחה ומסקנתי היא שבעת עריכת הצוואה היתה המנוחה כשירה לערוך צוואה ולהבין את טיבה. האינדיקציות לבעיות קוגניטיביות כפי שהן מתוארות במסמכים הרפואיים נסתרו על ידי בדיקת הגריאטרי ד"ר בוריס שבדק את המנוחה 4 ימים טרם עריכת הצוואה וקבע שכשירה לערוך צוואה".

 האם הייתה השפעה  בלתי הוגנת?

השופטת ציינה כי על פי הפסיקה "הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה. הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום".

המבחנים האמורים הם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה. השופטת מצאה כי לא נפל כל פגם בהתנהגות בתה של המנוחה וכי היא לא השפיעה עליה.

השופטת היימן דחתה את טענות הבן. היא ציינה שהמומחה מטעם בית המשפט הגיע למסקנה שהמנוחה הייתה צלולה בעת החתימה על הצוואה, בין היתר על רקע בדיקת הרופא הגריאטר והעובדה שיממה בלבד לפני החתימה תועד שיפור במצבה המנטלי, במצב רוחה ובביטחון שלה בבית האבות. השופטת כתבה שהיא אינה רואה סיבה לשנות ממסקנת המומחה.

השופטת ציטטה מעדותו של אחד מעורכי הדין שהיו עדים לצוואה, לפיה בחירתה של המנוחה לנשל את בנה מהירושה נעוצה ביחס המנוכר שגילה כלפיה בערוב ימיה. עורך הדין סיפר כי שאל את המנוחה במעמד החתימה "למה את מדירה את הבן שלך מהצוואה?" והיא ענתה שלא מגיע לו ואכפת לו רק מהכסף.

גם המטפלת של המנוחה העידה שהבן נהג בשוטף לבקש כספים מאימו על מנת לכסות את החובות שלו. בסופו של יום קבעה השופטת שהתעלמות הבן מאימו והעובדה שביקש ממנה עוד ועוד כספים על רקע הסתבכותו הכלכלית הביאה את האם לנשל אותו מהירושה, והצוואה משקפת את רצונה.

 השופטת היימן דחתה את טענת הבן לפיה אחותו הפעילה השפעה בלתי הוגנת על אימם כשעברה לגור איתה עם מבעלה ושני ילדיה לאחר פטירת האב. הבן טען שאחותו רצתה לגור אצל אימם בחינם, אלא שהשופטת קבעה שמטרתה הייתה דווקא לסייע לאם בשעתה הקשה.

בסופו של דבר נקבע שהצוואה תקפה ושירושת המנוחה שייכת כל כולה לבת. הבן חויב בהוצאות של 15,000 שקל.