ניצחון להסתדרות; בית הדין הארצי לעבודה, דחה את התביעה של נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל; לא יוכלו למנוע הוצאת צווי הרחבה בין ההסתדרות לנשיאות המגזר העסקי
בית הדין הארצי לעבודה, דחה תובענה שהגישה נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל. בראשות ד"ר רון תומר כנגד ההסתדרות. בית הדין ציין כי מדובר בתובענה בלתי שגרתית, ובאחת ההזדמנויות הבודדות בהן הוא נדרש להכריע בתחרות בין ארגוני מעסיקים, ולמעשה בין ארגוני גג של ארגוני מעסיקים.
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, קבעה כי התאחדות התעשיינים לא תוכל למנוע הוצאת צווי הרחבה להסכמים קיבוציים בין ההסתדרות לנשיאות המגזר העסקי בראשות דובי אמיתי וההסתדרות תוכל להמשיך ולהתנהל מול ארגון גג אחד של מעסיקים, נשיאות המגזר העסקי.
בית הדין הדגיש, עם זאת, כי בכל הנוגע להסכמים קיבוציים ענפיים תמשיך ההסתדרות לנהל משא ומתן קיבוצי מול נשיאות המעסיקים בראשות ד"ר תומר, ביחס לענפים המיוצגים על ידה, וכי יש לקוות כי תימצא הדרך להמשך שיתוף פעולה כולל בין הצדדים גם בנושאים אחרים.
בית הדין קבע כי "זכות ההתארגנות מוקנית הן לעובדים והן למעסיקים באופן הדדי, וכשם שלכל עובד יש זכות להצטרף לארגון עובדים לפי בחירתו או שלא להצטרף לארגון עובדים כלשהו; להיות פעיל בארגון עובדים ולהקימו; ולהיות מוגן מפני התנכלות או פיטורים בשל התארגנות או מעורבות בה - כך גם לכל מעסיק עומדת הזכות להתארגן בארגון מעסיקים לפי בחירתו, להיות מעורב בהקמה או פעילות של ארגון מעסיקים, או לחלופין להעדיף שלא להצטרף לארגון מעסיקים כלל".
- חצי מיליון שקל פיצויים על פגיעה בזכות ההתארגנות
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין ציין גם כי פרישתה של התאחדות התעשיינים מארגון הגג של המעסיקים, נשיאות המגזר העסקי, לא מקימה חובה להסתדרות לנהל איתה משא ומתן עמה להסכם כלל משקי.
המציאות של כמה ארגוני גג היא מציאות חדשה שנוצרה לאחר שבשנת 2020 התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר פרשו מנשיאות המגזר העסקי והקימו ארגון מתחרה בשם נשיאות המעסיקים והעסקים.
בית הדין קבע בנוסף, כי התארגנות של מעסיקים זכאית אף היא להגנה הנדרשת על מנת לאפשר לה את הגשמת מטרותיה הקיבוציות, אך לא מדובר בתמונת ראי סימטרית, גם כיוון שמערכת היחסים בין עובד למעסיק אינה סימטרית וגם בשל ההבדל הבסיסי במודל הייצוג שקבע המחוקק בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים.
- הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
- מה קורה לרוכשים בפרויקטים שלא מגיעים לקו הסיום?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
בעוד שביחס לארגוני עובדים קבע המחוקק מודל ייצוג בלעדי כך שקיים רק ארגון עובדים יציג אחד בכל יחידת מיקוח והוא מייצג את כל העובדים המועסקים בה, ארגוני מעסיקים מייצגים רק את חבריהם ואין למעשה מעמד של "ארגון מעסיקים יציג".
בית הדין קבע כי בקשתה של נשיאות המעסיקים מההסתדרות היא למעשה להפסיק את הפרקטיקה הרווחת לפיה נחתמים הסכמים רוחביים כלל-משקיים ואחידים הקובעים סטנדרט מינימאלי בנושאים דוגמת דמי הבראה, הוצאות נסיעה, תשלום לעובדים בגין היעדרויות כתוצאה ממצב בטחוני, אך לא הוכח כי קיימת לה זכות לדרוש זאת.
בנוסף נקבע כי כל עוד ההסתדרות מפעילה שיקול דעת ענייני מתוך שיקולים שאינם עומדים בסתירה לעקרונות משפט העבודה הקיבוצי, קשה לקבוע כי קמה זכות להתערב בהחלטותיה. כפועל יוצא מכך נקבע כי גם פניות ההסתדרות לשר כדי להרחיב את ההסכמים אינן מפרות את חובת תום הלב או פוגעות בזכות משפטית כלשהי של המבקשת.
נשיאות המעסיקים והעסקים בישראל הגישה בקשת-צד בסכסוך קיבוצי כללי, שעיקרה מתן צו המחייב את הסתדרות העובדים הכללית החדשה לקיים מולה משא-ומתן קיבוצי על חתימת הסכמים קיבוציים כלליים.
בקשת-הצד לבית הדין הארצי הוגשה לאחר שההסתדרות חתמה מול נציגות המגזר העסקי, לשעבר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, על הסכמים קיבוציים כלליים בקשר לדמי הבראה ובקשר למבצע "שומר החומות", וביקשה את הרחבתם על כלל העובדים והמעסיקים במשק.
בנוסף, התבקש בית הדין לקבוע כי בחירת ההסתדרות - להמשיך ולנהל משאים ומתנים בנושאים הכלל-משקיים עם נשיאות המגזר העסקי בלבד - מהווה העדפה לא חוקית של ארגון גג אחד על פני משנהו ובכך נפגעת זכות ההתארגנות של ארגוני המעסיקים החברים בנשיאות המעסיקים והעסקים. עוד נטען כי פניית ההסתדרות לשר העבודה, לצורך פרסום צו הרחבה להסכמים שנחתמו בינה לבין נשיאות המגזר העסקי, היא מחוסרת תום לב.
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, בחנה את שתי העילות לבקשה, האחת נשענת על חופש ההתאגדות, וטוענת שעל מנת שהמעסיקים החברים בארגוני המעסיקים המאוגדים במבקשת יוכלו לממש את הזכות להתארגנות, יש לחייב את ההסתדרות לנהל מול המבקשת משא-ומתן קיבוצי לצורך חתימת הסכם קיבוצי כללי, באופן סימטרי לחובה שהוטלה על מעסיק לנהל משא-ומתן מול ארגון עובדים יציג.
העילה השנייה מבוססת על חובות תום הלב וההגינות בהן מחויבת ההסתדרות, נוכח מעמדה הציבורי וכחלק בלתי נפרד ממשפט העבודה הקיבוצי, ובהתאם אין היא יכולה להעדיף את נשיאות המגזר העסקי על פני המבקשת באופן הפוגע במעמדה של המבקשת.
בית הדין דחה כאמור את תביעת נשיאות המעסיקים.
- 1.עוד מסמר בארון הקבורה של בית המשפט הישראלי (ל"ת)רפורמה עכשיו! 10/07/2023 09:50הגב לתגובה זו

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?
עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...
הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.
בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.
העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.
אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים
מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
