שולי אבני שוהם
צילום: דוברות משרד המשפטים

רשם החברות מאפשר פטור מאגרה על פירוק חברות לא פעילות

רבבות חברות כאלו נמצאות במאגר הרשם ולהן חוב של אלפי שקלים (בגין אגרת רשם); כעת יוצאים במבצע - פטור על חלק מהאגרה וסגירת החברה וגם - לא צריך את עזרת עורכי הדין (שגובים תשלום)
מערכת ביזפורטל |

שירות חדש של יחידת רשם החברות במשרד המשפטים, מאפשר לציבור בעלי החברות חסכון בעלויות לצורך פירוק חברה. כחלק מהמהלכים לקראת סיום הפטור על תשלום אגרה לחברות לא פעילות. חברות המעוניינות להתפרק מרצון, יקבלו פטור מחובות אגרה בגין אי פעילות כלכלית, אם ישלימו את הפעולה עד לתאריך 15 בפברואר 2023 בלבד.

כחלק משיפור השירות, אותו מקדם משרד המשפטים, הוסמכו בימים אלו, על ידי מנכ"ל משרד המשפטים, עו"ד ערן דוידי, עובדי רשות התאגידים, לאשר אזהרה על גבי תצהירים בהליך פירוק חברות מרצון. כתוצאה מכך, אין צורך לפנות לעורך-דין ולשלם עבור אימות חתימה על תצהיר, אלא ניתן לפנות ללשכות השירות של רשות התאגידים, שם ניתן לחתום על המסמכים הרלוונטיים, בפני עובד רשות התאגידים שהוסמך לכך, ללא תשלום.

ניתן לקבל את השירות בכל אחת מלשכות רשות התאגידים ברחבי הארץ – נוף הגליל, באר שבע, חיפה, תל-אביב וירושלים. המהלך נועד לצורך הקלה על פירוקן של חברות, לקראת סיומה, בפברואר הקרוב, של האפשרות ליהנות מפטור על תשלום אגרה שנתית עבור שנים בהן חברה לא הייתה פעילה. לצורך כך, על הלקוח להעביר את המסמכים ליחידת רשם החברות לצורך קבלת אישור על תקינותם בטרם הגעה ללשכה לצורך החתימה. את הפרטים המלאים ניתן למצוא באתר רשות התאגידים.

רשמת החברות ממליצה לחברות, שאינן פעילות ואין להן חובות, נכסים או הליכים משפטיים/ מנהליים תלויים ועומדים, לפנות בבקשת פירוק מרצון בהליך מזורז. ככל שלחברה יש נכסים או חובות, והכוונה היא לפעול לפירוקה, מומלץ לטפל במהירות בנכסים ובחובות עד לעמידה בתנאים לצורך ביצוע פירוק מזורז.

הקלה נוספת שקבעה הרשמת היא כי חברה, שהחלה בעבר בהליך פירוק מרצון יכולה לעבור למסלול המזורז, ללא צורך בביטול ההליך הקודם או בפרסום ברשומות. כמו כן חברות מפרות שיש לחובתן שעבודים, יכולות להגיש בקשה לפירוק מזורז, באמצעות הגשת מסמכי הסרת השעבוד, יחד עם הבקשה לפירוק מרצון מזורז.

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

שטרות מאתיים חדש
צילום: Istock

של מי הכסף? העליון משאיר את ההכרעה לרשות המסים

מאות אלפי שקלים שנתפסו בביתו של נישום במהלך חקירה פלילית נהפכו למוקד מאבק משולש בין פקיד השומה, הנישום וקרוב משפחתו שטוען שהם שלו. בית המשפט העליון דחה בקשת רשות לערער, וקבע כי שאלת הבעלות והמס תתברר במסגרת הליך השומה - גם אם צד שלישי טוען שהכסף שייך לו

עוזי גרסטמן |

בשעת בוקר של סוף קיץ, כששוטרים נכנסו לביתו של אבראהים סעדיה במסגרת חקירה פלילית, איש לא שיער שהמזומנים שיימצאו במחסן הסמוך ייהפכו כמה חודשים לאחר מכן לשאלה עקרונית שתונח לפתחו של בית המשפט העליון. לא פחות מ-580 אלף שקל במזומן, כך על פי גרסת פקיד השומה, נמצאו במהלך החיפוש, וחייהם של שני אנשים - הנישום עצמו וקרוב משפחתו איהאב זבידאת - נשזרו זה בזה בתוך הליך מס מורכב, שבו מתנגשים דיני העיקול, דיני השומה וטענות לבעלות של צד שלישי.

הפרשה החלה בחקירה פלילית שנוהלה נגד סעדיה, שבסופה נסגר התיק ללא כתב אישום. ואולם סגירת התיק הפלילי לא סגרה את הסיפור. במקביל להליך הפלילי, בחן פקיד שומה חיפה את עניינו של סעדיה מהזווית האזרחית־מיסויית, וקבע כי הכספים שנתפסו בביתו מהווים הכנסה חייבת במס במסגרת עיסוקו. לטענת רשות המסים, סעדיה ניהל עסק מבלי שנוהלו בו ספרים כנדרש, ובין 2020 ל-2022 היו לו הכנסות שלא דווחו. בהתאם לכך, הוצאה לו שומה בסכום כולל של יותר מחצי מיליון שקל, תוך הפעלת הסמכות החריגה הקבועה בסעיף 194 לפקודת מס הכנסה, המאפשרת להטיל עיקול לשם הבטחת חוב מס עתידי.

בשלב מוקדם יותר ניסו סעדיה וזבידאת להביא לשחרור הכספים שנתפסו. לטענתם, חלק ניכר מהמזומנים כלל לא שייך לסעדיה, אלא לזבידאת, שלדבריו קיבל אותם כמתנות בחתונתו והפקידם אצל קרוב משפחתו. במסגרת בקשה שהוגשה לבית משפט השלום בקריות הושגה פשרה, ולפיה חלק מהכסף שוחרר לחשבונו של סעדיה. אלא שעיון מאוחר יותר בתיק העלה כי הכספים ששוחררו הועברו בפועל לזבידאת - נתון שלא נעלם מעיני הערכאות שדנו בהמשך הסכסוך.

כשפקיד השומה פנה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לעקל את יתרת הכספים המוחזקים בידי המשטרה, נעתר בית המשפט לבקשה במעמד צד אחד. בעקבות זאת, נדחתה בקשה נוספת של סעדיה וזבידאת לשחרור יתרת המזומנים, הפעם בשל קיומו של צו עיקול שיפוטי. בשלב זה ביקש סעדיה לצרף את זבידאת כצד להליך העיקול, בטענה שמדובר בכספים שאינם שלו. הבקשה נדחתה, ובית המשפט המחוזי קבע כי המסגרת הדיונית שנבחרה אינה המקום המתאים לבירור טענות בעלות של צד שלישי.

פקיד השומה טען כי לא היה צד להליך ההצהרתי

ההחלטה הזו הולידה מהלך נוסף. זבידאת הגיש תביעה אזרחית נפרדת לבית משפט השלום, שבה ביקש סעד הצהרתי שלפיו הכספים שנתפסו במחסן שייכים לו. סעדיה הסכים לתביעה, ובית המשפט נתן פסק דין הצהרתי בהתאם. חמישה ימים לאחר מכן פנה זבידאת לבית המשפט המחוזי וביקש לשחרר לידיו חלק מן הכספים המעוקלים, תוך הסתמכות על אותו פסק דין. אלא שגם הפעם נתקלה הבקשה בהתנגדות מצד פקיד השומה, שטען כי הוא לא היה צד להליך ההצהרתי, וכי הדרך שנבחרה אינה יכולה לחסום את טענות המדינה.