עיכוב של קרוב לשנה בתשלום עבור חלקה של אחות בעסקת מקרקעין בין אחים הסתיים בפסק דין שנתפס כתקדימי בסכסוכי ירושה ופירוק שותפויות במקרקעין. בית המשפט לענייני משפחה, בפסק דין של השופט תומר שלם, קבע כי אין הצדקה לשיערוך חלקי בלבד של התמורה לאחות, וכי האחים שרכשו את חלקה של אחותם בעשרה נכסים ששווים הכולל כ-500 מיליון שקל, ישלמו לה הפרשי הצמדה וריבית גם על התקופה שבה ניהלו ערעור משפטי שבסופו נדחה.

כלומר, בית המשפט קבע שיש לשמור על ערך הכסף גם כשיש הליך משפטי, אחרת, יש פגיעה כלכלית בצד שלא שולם לא הסכום. תחילת הפרשה החלה בהליך של פירוק שיתוף בנכסים בין ארבעה אחים. מדובר בירושה ענקית שניתנה להם והם פירקו אותה. האחות ביקשה למכור את חלקה לשלושת אחיה, ונחתמו הסכמי מכר. אלא שבדיון לאישור ההסכמים התנגדו האחים הרוכשים, בטענה שעליהם קודם לברר סוגיות של חבות מס כוללת, לרבות את חבות המע"מ והיטלי השבחה. הם סירבו להשלים את העסקה. שאלה שעלתה  במשפט היתה האם הם רשאים שלא לשלם, והשאלה הקריטיתהיתה  האם ביום התשלום הם צריכים לשלם את הסכום הנומינלי או עם הצמדה-ריבית? 

בית המשפט אישר את ההסכמים, וקבע כי אין הצדקה לעיכוב. הרוכשים ערערו למחוזי, אך גם שם נדחתה עמדתם. התהליך הזה גרם לעיכוב משמעותי של קבלת התמורה לאחות. 

מאבק על שיערוך התמורה

בשל ההליכים התארכה תקופת הביניים, והאחים ניסו להשלים את הרכישה לפי המחיר שנקבע בהסכמים המקוריים, תוך הוספה חלקית בלבד בגין הפרשי הצמדה וריבית. הם טענו כי לפי ההסכם, רק 10% מהתמורה שולמו במועד החתימה, והיתרה הייתה אמורה להישלם עם אישור בית המשפט - ולכן אין הצדקה לשיערוך מלא.

• האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
• ביהמ"ש אישר: ביטול הצוואה תקף למרות הפגמים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מהצד השני, האחות המוכרת טענה כי מדובר בעיכוב מכוון תוך שימוש לרעה בהליכי ערעור, וכי על הרוכשים לשלם ריבית פיגורים על מלוא הסכום.

הסיפור הבא מתחיל בזוג ותיק, בני זוג שחיו יחד שנים ארוכות וגידלו שלושה ילדים. ב-2014 הם ערכו צוואה הדדית - מסמך שמגלם את שיאו של אמון זוגי, שבו כל אחד מבני הזוג מצווה את רכושו לשני, מתוך ידיעה שגם לאחר לכתו, בן הזוג הנותר ידאג להמשך קיום רצונו. אבל החיים, כידוע, לא תמיד מתנהלים לפי התכנון. עם השנים חלה הבעל ואיבד את כשירותו המשפטית. ב-2020 מונו לו שני אפוטרופוסים - אשתו ואחיה - שידאגו לגופו ולרכושו. שנים אחדות לאחר מכן, כשהבעל עדיין בחיים אך מצבו לא השתפר, החליטה האשה לבטל את הצוואה ההדדית. ב-9 בנובמבר 2023 היא שלחה הודעה על ביטול הצוואה לאחיה, ששימש אפוטרופוס נוסף, וכן העבירה עותק לעורך הדין מטעם האפוטרופוס הכללי. בעיניה, בכך היא מילאה את חובת החוק. אך כשהבעל נפטר, ובנו הגיש בקשה לקיים את הצוואה ההדדית, פרץ הסכסוך.

האשה טענה שהצוואה בוטלה כדין עוד בחיי בעלה, וכי החוק דורש רק למסור הודעה על הביטול לבן הזוג, מה שעשתה באמצעות האפוטרופוס. הבן, מנגד, טען שהחוק ברור - ביטול צוואה הדדית אפשרי רק אם נמסרה הודעה לבן הזוג עצמו, ולא למישהו אחר בשמו. מכיוון שאביו כבר לא היה כשיר משפטית, לא ניתן לראות במשלוח ההודעה לאפוטרופוס תחליף למסירה לבן הזוג. השופטת נאוה גדיש מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה נדרשה לשאלה המשפטית הלא פשוטה הזאת, וקבעה כי דין ביטול הצוואה להתבטל, כלומר ההודעה שמסרה האלמנה חסרת תוקף. בפסק הדין שניתן בחודש שעבר נכתב כי, "לא ניתן להורות על ביטול צוואה הדדית שנחתמה על ידי אדם שמונה לו אפוטרופוס, באמצעות מסירת ההודעה על כך לאפוטרופוס שמונה לו".

בית המשפט הזכיר כי עקרון היסוד של דיני הירושה הוא שהצוואה היא פעולה אישית מאוד. היא מבטאת את רצונו הפרטי של אדם לגבי הרכוש שלו לאחר מותו, ומכאן שהיא אינה ניתנת לביצוע על ידי אדם אחר בשמו. השופטת הדגישה בפסק הדין שפורסם כי, "צוואה הינה מסמך אישי שבו נותן אדם הוראות באשר לאופן בו יחולק עיזבונו לאחר אחרית ימיו ושנותיו". ולכן, גם כשמדובר בצוואה הדדית - שהיא חריג לכלל זה - יש לשמור בקפדנות על דרישות החוק.

הצוואות ההדדיות, הזכירה השופטת, נכנסו לדין הישראלי רק ב-2005 במסגרת תיקון מס' 12 לחוק הירושה. תיקון זה נולד מתוך הצורך להגן על אמון והסתמכות בין בני זוג, לאחר שהתברר כי היו מקרים שבהם אחד מבני הזוג שינה את צוואתו לאחר שראה את צוואת השני, מבלי ליידע אותו. החוק נועד למנוע פגיעה באותו בן זוג שהסתמך על הצוואה המשותפת. מכאן נובע הכלל החשוב שבית המשפט שב וחזר עליו: כדי לבטל צוואה הדדית בעוד שני בני הזוג בחיים, יש למסור הודעה בכתב על הביטול ישירות לבן הזוג השני. סעיף 8א(ב)(1) לחוק הירושה קובע במפורש כי, "לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף, אלא אם יתקיים אחד מאלה: בחייהם של שני בני הזוג - המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה...".

• ביהמ"ש אישר: ביטול הצוואה תקף למרות הפגמים
• היה סיעודי ועם אפוטרופוס - ונמצא כשיר לתת צוואה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההבדל בין המלים "ימסור" ל"ישלח" הוא מהותי, ציינה השופטת. לדבריה, עצם הבחירה במונח "ימסור" מלמדת על כך שהמחוקק ביקש לוודא כי ההודעה תגיע בפועל לידיעתו של בן הזוג, ושתתקיים אינטראקציה ממשית המאפשרת לו להבין כי הצוואה בוטלה. לו היה המחוקק מתכוון רק למשלוח טכני, היה משתמש בלשון אחרת, למשל "ישלח" או "ישגר", כפי שנעשה בחוקים אחרים. "מסירת ההודעה לבן הזוג האחר על השינוי בצוואה ההדדית," כתבה השופטת גדיש בהכרעתה, "היא מהותית ונועדה ליידע את אותו בן זוג שגם צוואתו בטלה, כך שאם יבחר, יוכל לערוך צוואה חדשה מטעמו."