אושרה ייצוגית נגד מפיצת התרופה אלטרוקסין בגין אי יידוע מטופלים על שינוי רכיב
ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן
לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.
מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.
בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.
לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה
אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.
- אחות הורישה לאח אחד - השני לא מוותר; מה נפסק?
- קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.
השותף הסתיר הכנסות - וישלם יותר מ-2 מיליון שקל
פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת חושף סכסוך מתמשך בין שני שותפים לשעבר במוסך וחנות נוחות שפעלו בצפון. מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי מיליוני שקלים שהופקדו במוסך נרשמו כהשקעת בעלים, אך למעשה מקורם בהכנסות שלא דווחו מהחנות. השופט יונתן אברהם קיבל
את עמדת המומחה ודחה את טענות ההגנה, וקבע כי הסכומים יחולקו עם השותף לשעבר בצירוף ריבית, הצמדה והוצאות משפט
זו היתה שותפות שנראתה יציבה: מוסך פעיל וחנות נוחות סמוכה שפעלו בשיתוף פעולה, וכל אחד מהבעלים החזיק במחצית המניות. אלא שמאחורי הקלעים, היחסים בין עזמי פאר לבין ויסאם איוב הידרדרו עד כדי קרע עמוק והליך משפטי ארוך. הסיפור הגיע לשיאו באחרונה, כשהשופט הבכיר יונתן אברהם מבית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת קיבל חלק ניכר מטענות פאר וחייב את איוב לשלם לו סכומים מצטברים של יותר מ-2 מיליון שקל, לאחר שהוכח כי הכנסות משמעותיות מהחנות הוסוו בספרי המוסך כהשקעת בעלים.
ההליך הנוכחי היה המשך לפרק קודם בהתדיינות בין הצדדים, שהגיעה אף לבית המשפט העליון. כבר נקבע בעבר כי פאר ואיוב היו בעלי מניות שווים בשתי החברות - האחת מפעילה מוסך והשנייה חנות נוחות - וכי יש לערוך חשבונות משותפים לשבע השנים שקדמו להגשת התביעה. אלא שבפועל, כשהגיע שלב הצגת הנתונים, התברר כי חלק גדול מהחומר החשבונאי לא קיים, לטענת איוב, עקב שריפה שאירעה במוסך ב-2019.
השופט מינה מומחה מטעמו, רו"ח יום טוב בילו, שנדרש לבחון את הרווחים החייבים במס בכל אחת מהחברות מאז הקמתן ועד מועד הגשת התביעה. כבר בראשית בדיקתו נתקל המומחה בבעייתיות: עבור המוסך הוא הצליח לחלץ ממחשב העסק נתונים חלקיים משנים קודמות, אך עבור החנות נמסרו לו רק הדו"חות הכספיים, ללא חשבוניות, קבלות או סרטי קופה. "מגבלת ביקורת", כך הגדיר זאת בילו.
הנתבע סיפק גרסאות משתנות
למרות המגבלות, המומחה מצא כי במוסך נרשמו לאורך השנים הפקדות מזומן בסכום כולל של 3.67 מיליון שקל על שמו של איוב, שסווגו כהשקעת בעלים. כשנשאל לפשר ההפקדות, סיפק איוב גרסאות משתנות: אולי מדובר בהשקעות שקיבל מספק צבעים, אולי בניכיון צ'קים ללקוחות, ואולי בכלל טעות רישום. אלא שכולן נדחו על ידי המומחה, שקבע חד משמעית כי, "זה ההסבר היחיד שיכול להתקבל פה - כל שאר ההסברים לא יכולים להתקבל בשום אופן".
- פותחים עסק עם שותף? כך תימנעו מהטעויות הנפוצות בשותפות עסקית
- פאגאיה מכניסה שני שותפים חדשים: בנק וחברת מימון מארה"ב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההיגיון של המומחה נשען על פערים בולטים בין מחזורי המכירות שעליהם סיפר איוב לבין אלה שנרשמו בדו"חות הכספיים של החנות. איוב עצמו הודה בפניו כי החנות, שפועלת 24 שעות ביממה באזור תעשייה שוקק, הגיעה למחזורים חודשיים של כחצי מיליון שקל. בפועל, בשנות השיא, הדו"חות הציגו הכנסות שנמוכות בכ-20% עד 30% מהמספרים האלה. בנוסף, החנות נמכרה ב־2019 תמורת350 אלף שקל בלבד - סכום ש"הינו פחות מחודש מכירות אחד של החנות", כפי שכתב המומחה, וללא תשלום כלשהו עבור המוניטין.
