אלוף הסנוקר טען להתעמרות - ביהמ"ש סימן קו אדום

כשהוא עוד היה בן 18, שחקן צעיר שמסומן כהבטחה גדולה בענף הסנוקר הישראלי, התובע - אלוף ישראל לנוער ולבוגרים, סגן אלוף אירופה לנוער ומחזיק במדליית ארד באליפות עולם לנוער - לא דמיין שהמאבק הבא שלו לא יהיה סביב שולחן המשחק, אלא במסדרונות המשפט. על פניו, זו היתה מחלוקת שולית: עומס תחרויות, בקשה להיעדר משתי תחרויות נוער, ורצון לקחת רגע אוויר. אבל מתחת לפני השטח נבנתה מערכת יחסים טעונה, שהסתבכה והלכה, עד שנהפכה לסכסוך עמוק בין השחקן והוריו לבין ראשי איגוד הביליארד בישראל.

בפתח פסק הדין, מתואר כיצד התובע ביקש פיצוי מהאיגוד ומבכיריו בטענה להתעמרות מתמשכת שגרמה לו לנזק נפשי ושהובילה בסופו של דבר לפרישה ממשחק פעיל, והכל  כך לטענתו - משום שלא רצה להשתתף בשתי תחרויות נוער בגלל עומס. בית המשפט מציין כבר בתחילת הדרך שלא מדובר רק בריב נקודתי אלא בפרשה שמעוררת שאלות רחבות: מה חובתו של איגוד ספורט שפועל עם בני נוער, מה גבולות השיח בין הנהלות לספורטאים ולהורים, היכן עובר הקו בין ביקורת לבין פגיעה בפרטיות, ואיך המשפט המנהלי משתלב בתוך עולם הנזיקין.

הסיפור, כך עולה מהכרעת השופט יוני לבני מבית משפט השלום בראשון לציון, התגלגל בין שיחות פרטיות, תכתובות ווטסאפ שנהפכו לפומביות, והאשמות הדדיות שהחריפו והלכו. האיגוד עצמו הוא עמותה רשומה המפקחת על פעילות הסנוקר בישראל, ותחתיה מתקיימות התחרויות הלאומיות. בתקופה הרלוונטית שימש תום לימור מנהל תחרויות הנוער, שי ארמה היה יו״ר האיגוד, ולאחריו החליף אותו שרון מזרחי.

השופט לא קיבל את ניסיונו של התובע להפוך כל אמירה חריפה לנזק משפטי. להפך, הוא קובע שההתבטאויות שנאמרו במהלך ההתכתבות - גם כשהן סרקסטיות או לא נעימות - לא בהכרח חוצות את הרף שנדרש לצורך אחריות בנזיקין. הוא הסביר כי עיקר השאלה אינה נימוסים או סגנון, אלא האם מדובר בהתנהגות שמייצרת צפי לנזק נפשי. בית המשפט אף ציין שההתבטאויות היו בתוך הקשר של שיח ביקורתי מקצועי סביב ההשתתפות בתחרות, ושברוב המקרים הן אינן מבטאות הכפשה או השפלה אלא בעיקר חסרות טעם.

• קבוצת הווטסאפ, העובד וההאשמות: הסכסוך נהפך לתביעה
• מכתב אחד, טעות אחת - ופיצוי חלקי בערעור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"מצטער שהעזנו לבקש מהוד רוממותך לבוא עם הילד שלך"

אחד הרגעים שנחרטו בפרשה מתואר סביב תחרות הקיץ באוגוסט 2017. התובע לא השתתף בתחרות, ובהמשך לכך אמר ארמה לאביו של התובע משפט שמהדהד היטב גם בקריאה המשפטית: "מצטער שהעזנו לבקש מהוד רוממותך לבוא עם הילד שלך, מיסטר אובמה לתחרות עם שמונה או עשרה ילדים. אני ממש מתנצל מכל הלב". זו אמירה צינית, עוקצנית, אולי גם משפילה, אבל בעיני בית המשפט היא עדיין חלק ממערכת שיח שהיתה טעונה מכל הכיוונים, ולא בהכרח מעשה שמקים אחריות משפטית לנזק נפשי.

גם תכתובות הווטסאפ מקבלות מקום מרכזי. בתחילת ספטמבר 2017 נפתחה קבוצת ווטסאפ שכללה עשרות אנשים מעולם הסנוקר בישראל, שבה נשאל שי ארמה מדוע החליט להתפטר מתפקידו. הוא כתב דברים כלליים על "הגישה 'מגיע לי'" וטען שאנשים "עוד לא עשו שום דבר משמעותי וכבר קמים בבוקר עם הרגשה שהם מייק טייסון". מנגד, יום לאחר מכן כתב תום לימור פוסט טעון במיוחד בקבוצה, ובו שילב רצף של סימני קריאה ושאלות רטוריות שהציגו את ההתנהלות כבריונות, ואף השווה את התובע לספורטאי על שחצן כמו רוני אוסליבן, כשהוא מוסיף עקיצה קשה במיוחד בנוגע לכך ש"נערים אחרים בגילו מועמדים לעמוד על המשמר על גבולות המדינה".

העימותים לא נשארו רק ברמת ספורטאי מול הנהלה. פסק הדין מתאר גם את תרומתו של האב להחרפת השיח, ובית המשפט מציין כי נשמעו מצדו אמירות קשות כלפי האיגוד ואנשיו כמו "בריונות ואונס", "מחנה כפייה", "תום הדפוק", "ליצן בגן ילדים" ועוד. בתוך הדינמיקה הזו, השופט קבע כי "לא הרי פרסום המרחף לו בדד בחלל האוויר, כהרי פרסום המובע כתגובה לדברים חריפים קודמים", וכך ההקשר נהפך לרכיב מרכזי בניתוח המשפטי.

• עורך דין "ניסה להתחמק מדמי תיווך אחרי ש"לקח" עסקה מלקוח - מה קבע בית המשפט?
• רצתה לפסול את השופט - והתגלה שאי אפשר!
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירות בכיכר המדינה, פנטהאוז בראשון, מרצדס, יהלומים, ומזומנים...

אחת הסוגיות העקרוניות שנדונו היא שאלת הפומביות והפרטיות. האב טען כי אין בעיה עם הוויכוח, אבל תהה: "מה פתאום חושפים את זה בפומבי". בית המשפט בחן האם עצם העובדה שהמחלוקת התנהלה בקבוצה מרובת משתתפים הופכת את ההתנהלות לרשלנית, ולצד דיון רחב בחוק הגנת הפרטיות, הוא מחדד כי לא כל מידע שנאמר בפורום ציבורי מהווה כשלעצמו עוולה - אבל יש מקרים שבהם הפומביות הופכת את הפגיעה לקשה במיוחד.

הדברים שכתב ארמה בפייסבוק הובילו לקביעה של פגיעה

וכאן מגיע החלק שבו השופט כן מסמן גבול ברור. לפי פסק הדין, הדברים שכתב ארמה בפוסט שפרסם בפייסבוק - הרבה לאחר שסיים את תפקידו כיו״ר - הם אלה שהובילו לקביעה חד-משמעית של פגיעה. בית המשפט קבע כי הוכח שהדברים בפוסט "מגבשים עוולה של לשון הרע ושל פגיעה בפרטיות". השופט הדגיש בפסק הדין שפורסם שהפוסט היה בעמוד הפרטי של ארמה, והוא עצמו אמר כי "זה פוסט פרטי שלי אני רשמתי". ולכן, אין לזקוף את הדברים לאיגוד עצמו או לגורמים אחרים בו, אלא רק לכותב הפוסט.

לב המחלוקת סביב הפוסט היה, בין היתר, ייחוס של השתמטות משירות צבאי, תוך חשיפת מידע על פטור שקיבל התובע מהצבא מסיבה נפשית. בית המשפט קובע שהניסיון של ארמה להציג זאת כתגובה לגיטימית לא עמד במבחן. גם אם הוא רצה להגיב לדברים שכתב התובע קודם לכן, לא ברור למה נדרש לחשוף מידע על הפטור הנפשי, ואיך הפגיעה בפרטיות שירתה תכלית כלשהי. יתרה מכך, השופט קבע בהכרעת הדין שקיים חוסר מידתיות ממשי בין טענות ענייניות שהועלו בפוסט של התובע לבין הפרסום של הנתבע, שכלל "ביטוי פוגעני של פגיעה בפרטיות".

במובן הזה, פסק הדין מצייר קו שמבדיל בין שיח ספורטיבי כעוס, גם אם בוטה ולא מחמיא, לבין פגיעה עמוקה בזכות החוקית לפרטיות. השופט גם מסביר כי הגנות תום הלב הקבועות בחוק - הן בחוק הגנת הפרטיות והן בחוק איסור לשון הרע - לא יכולות לסייע במקרה כזה, משום שהפרסום גלש הרבה מעבר למה שהיה "נחוץ באופן סביר". בסופו של דבר, בית המשפט קבע בהחלטתו כי שתי העילות - לשון הרע ופגיעה בפרטיות - נשענות על אותה תשתית עובדתית, ועל כן חלק מהפיצוי חופף, אך עדיין יש רכיב עצמאי בלשון הרע, שכן מעבר לפגיעה בפרטיות יש כאן גם ביזוי ופגיעה אפשרית במשלח היד עקב הייחוס של השתמטות מצה״ל.

למה בכלל אלוף סנוקר הולך לבית משפט ולא לבית דין של האיגוד או למסגרת ספורטיבית אחרת?
מכיוון שהתובע לא תבע על הפסד במשחק או על החלטה מקצועית רגילה, אלא טען שנגרם לו נזק אמיתי בגלל יחס פוגעני, השפלה ופרסומים שפגעו בו אישית. במצב כזה, בן אדם יכול לבחור ללכת לבית משפט אזרחי ולתבוע פיצוי כספי כמו בכל סכסוך אחר.

אם היו הרבה קללות ועקיצות בקבוצת הווטסאפ, למה בית המשפט לא קבע שכולם אשמים בלשון הרע?
משום שלא כל אמירה לא נעימה או סרקסטית נחשבת אוטומטית ללשון הרע מבחינה משפטית. בית המשפט בדק אם הדברים באמת עברו את הגבול של השפלה ציבורית קשה או פגיעה ממשית בשם הטוב, וגם הסתכל על ההקשר, כלומר מי התחיל, מי הגיב למי, ואיזה אווירה היתה שם.

מה זה בעצם הקשר, ולמה זה כל כך חשוב כשמדובר בלשון הרע?
מפני שמשפט אחד יכול להישמע שונה לגמרי אם הוא נאמר באמצע ריב מתמשך, לעומת מצב שבו הוא נזרק סתם על אדם בלי שום רקע. בית המשפט התייחס לזה כמו שיחה אמיתית: אם יש ויכוח עם שפה בוטה שמתגלגל, לפעמים רואים את האמירות כחלק מתגובה ולא כהשחרה חד-צדדית.

אם מישהו כותב פוסט בפייסבוק בפרופיל הפרטי שלו – למה זה נחשב כל כך חמור?
מכיוון שפייסבוק זה לא כמו הודעה פרטית לאדם אחד. פוסט יכול להגיע להרבה אנשים, גם אם הכותב לא תכנן, וזה נהיה פרסום ציבורי לכל דבר. בנוסף, ברגע שמכניסים לפוסט פרטים אישיים על מישהו אחר - בייחוד דברים רגישים - זה כבר לא דעה, אלא חשיפה שעלולה להזיק לו.

מה ההבדל בין לשון הרע לבין פגיעה בפרטיות? זה לא אותו הדבר?
זה דומה, אבל לא אותו דבר. לשון הרע זה כשמפרסמים משהו שגורם לאנשים לחשוב עליך רע, כמו שאתה שקרן, מושחת או לא בסדר. פגיעה בפרטיות זה כשמפרסמים משהו אישי עליך שאנשים לא אמורים לדעת, כמו מצב רפואי או עניין משפחתי. במקרה הזה בית המשפט אמר שיש גם מזה וגם מזה.

למה בית המשפט החליט שהאיגוד עצמו לא אחראי על הפוסט בפייסבוק, ורק מי שכתב אותו?
משום שהשופט הבדיל בין מה שנאמר במסגרת התפקיד של אדם באיגוד לבין מה שהוא מפרסם אחר כך בעמוד הפרטי שלו, בשמו, בצורה אישית. אם זה לא פוסט רשמי ולא החלטה של האיגוד, קשה להפוך את האיגוד כולו לאחראי משפטית על זה.

אם התובע באמת נפגע נפשית וטען שזה גרם לו לפרוש, למה בית המשפט לא קיבל את זה במלואו?
מפני שטענה לנזק נפשי בבית משפט צריכה להיות מבוססת וברורה מאוד. לא מספיק להגיד שנפגעת, צריך להראות קשר חזק בין ההתנהגות לבין הנזק, וגם שההתנהגות היתה באמת קיצונית ועקבית ברמה שמצדיקה פיצוי. בית המשפט הבין שהיתה סערה, אבל לא כל סערה נהפכת אוטומטית לעילת תביעה מלאה.