חוב של 1.5 מיליון שקל, תשלום של 100 אלף בלבד

כמעט ארבע שנים אחרי שנפתח ההליך, וכשברקע חוב עתק שתפח והלך, מצא את עצמו היחיד שוב מול בית המשפט, הפעם בנקודת הכרעה. לא מדובר בהחלטה דרמטית במובן הרגיל של המלה, אלא כזו שנוגעת בליבת הרפורמה בדיני חדלות הפירעון: עד כמה ניתן, וראוי, להקל עם חייב שמבקש שיקום, גם במחיר פגיעה ניכרת בהחזר לנושים. במקרה שנדון בבית משפט השלום בחיפה, התשובה שניתנה היתה ברורה. חוב של יותר מ-1.5 מיליון שקל ייסגר בתשלומים מצטברים של 100 אלף שקל בלבד, שייפרשו על פני יותר מארבע שנים.

פסק הדין ניתן על ידי השופטת ענבל קרן, במסגרת תיק חדלות פירעון ושיקום כלכלי של אדם, שנפתח עוד באוקטובר 2022. כבר אז ניתן צו לפתיחת הליכים, ועורך הדין יוסף ויצמן מונה כנאמן לניהול ההליך. במסגרת הצו הראשוני, הושת על האיש תשלום חודשי מתון יחסית, תחילה בסכום של 600 שקל ובהמשך 1,750 שקל - סכומים ששיקפו את יכולתו הכלכלית כפי שהוערכה באותה העת.

אלא שההליך לא התנהל בקו ישר. בינואר 2024 הוגשה הצעת הממונה ודו"ח ממצאי הנאמן, ובדיון שהתקיים ניתנה ליחיד ארכה לסילוק מחדלים שנצברו לאורך הדרך. היחיד לא עמד בכך, ולמרות התראות חוזרות ונשנות, ההליך בוטל במאי 2024. רק כשנה ורבע לאחר מכן, באוגוסט 2025, בוטל פסק הדין שביטל את ההליך, והצדדים חזרו שוב לנקודת מוצא, כשהממונה והנאמן נדרשו להגיש הצעות חדשות בעניינו של האיש.

בשלב הזה כבר היתה תמונת החובות ברורה יותר. תביעות החוב שנבדקו ואושרו הגיעו בתחילה לסכום של כ-1.53 מיליון שקל, מתוכם סכום זניח יחסית בדין קדימה. בהמשך, אחת הנושות המרכזיות, זוהדי אבו רקיה, ביקשה לבטל את תביעת החוב שהגישה, ובכך ירד היקף החוב המאושר לכ-1.27 מיליון שקל. גם לאחר ההפחתה, מדובר היה בחוב משמעותי, שספק אם ניתן היה להחזירו במסגרת תוכנית פירעון סטנדרטית. על הרקע הזה הוגשה בינואר 2026 הצעת בעלי התפקיד למתן צו שיקום כלכלי, בהסכמת האיש. ההצעה חרגה במובהק מהכלל הקבוע בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שלפיו תכנית תשלומים נפרשת לרוב על פני 36 חודשים. כאן דובר על פריה ארוכה יותר, של 50 חודשים, אך גם על סכום כולל נמוך במיוחד ביחס לחוב.

• האלמנה תשלם חוב של 245 אלף ש' על הלוואה שנטל בעלה
• קיבל הפטר, וחזר לחדלות פירעון עם חובות ב-2 מיליון ש'
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"יש הצדקה להארכת תקופת הפריסה"

השופטת קרן לא התעלמה מהחריגה. בפסק הדין שפורסם צוין במפורש כי מדובר בפרישה "הנמשכת מעבר ל־36 חודשים הקבועים בדין וחורגת מהכלל על פי סעיף 163(א) לחוק". עם זאת, היא הבהירה כי בנסיבות העניין, ולאור תכליות החוק, יש מקום לסטות מן הכלל. "ובשים לב לאינטרסים הגלומים בייסוד חוק חדלות פירעון, דהיינו שיקום היחיד מחד והשאת החוב לנושים מאידך, דומה כי יש הצדקה להארכת תקופת הפריסה", היא כתבה, והפנתה לסעיף 136(ה) לחוק כבסיס המשפטי להחלטה.

בהתאם לכך, הורתה השופטת על מתן צו לשיקום כלכלי לפי סעיף 161 לחוק, וקבעה את תנאיו. במרכז ההחלטה עומדת חובת התשלומים: החייב יוסיף לקופת הנשייה סכום כולל של 100 אלף שקל, שישולם בתשלום חודשי קבוע של 2,000 שקל, במשך 50 חודשים, החל מינואר 2026. מדובר בסכום המשקף כ-7% בלבד מסכום החוב המקורי - שיעור נמוך במיוחד גם ביחס למקובל בהליכי חדלות פירעון.

פסק הדין מדגיש כי הסכום האמור, בצירוף הכספים שכבר הצטברו בקופת הנשייה עד כה, כולל גם את הוצאות ההליך, בהתאם לחישוב שתוגש על ידי הממונה. כלומר לאחר השלמת התשלומים, לא יידרש החייב להוסיף סכומים נוספים, אלא אם יתגלו נכסים או זכויות שלא דווחו. לצד חובת התשלומים, הוטלו על האיש חובות דיווח והשלמה. כך, נקבע כי עליו להציג עד תחילת פברואר 2026 דפי חשבון בנק של אשתו לשנה האחרונה, וכן אישור של רואה חשבון על גובה הכנסתו ב-2025. ההוראות האלה נועדו לאפשר פיקוח שוטף על מצבו הכלכלי ולוודא שאין הסתרת מידע רלוונטי מהנאמן ומהממונה.

• ביהמ"ש: למעסיק יש זכות להחזיר עובדים לעבודה מהמשרד
• "אני לוקח אותך בבגאז'": כתב אישום נגד תושב שגב שלום בגין סחיטת פועלי בניין באילת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מכר דירה, ביקש לבטל את העסקה - ונדחה בבית המשפט

אין להפנות את החייב להכשרה להתנהלות כלכלית נכונה

השופטת התייחסה גם לסוגיית הנכסים. בפסק הדין נקבע כי זכויות פיננסיות בלתי מוגנות יתווספו לקופת ההליך, בנוסף לתוכנית התשלומים, וכי הנאמן יפעל למימושן. עוד הודגש כי סעיף 164 לחוק חל במלואו, כך שכל נכס שיינתן לחייב במהלך תקופת התשלומים ייכלל בנכסי קופת הנשייה, למעט חריגים שנקבעו בחוק. ההגבלות שהוטלו על האיש במסגרת ההליך ימשיכו לחול עד לסיום מילוי הוראות הצו, אם כי צוין כי ניתן לפנות לממונה בבקשה לביטול או התליה של הגבלות מסוימות, בהתאם להוראות החוק. מנגד, בהתאם להמלצת הממונה, נקבע כי אין להפנות את החייב להכשרה להתנהלות כלכלית נכונה - החלטה שמעידה על הערכה שלפיה לא מדובר במקרה שבו נדרש ליווי חינוכי־כלכלי נוסף.

המשמעות הדרמטית ביותר של ההחלטה נוגעת להפטר. השופטת קבעה כי בכפוף למילוי הוראות הצו, "יהא היחיד, והוא בלבד, פטור מחובות העבר שלא ניתן לפרוע מנכסי קופת הנשייה", בהתאם לסעיף 174 לחוק. ההפטר לא יחול על חובות שכלולים בסעיף 175, אך מעבר לכך, החוב האדיר שרבץ על כתפי האיש יימחק בתום תקופת התשלומים. עם זאת, פסק הדין אינו מותיר מקום לספק לגבי המחיר של הפרת ההסדר. השופטת פירטה בהרחבה את הסנקציות האפשריות במקרה של אי־עמידה בתנאי התוכנית, החל מהארכת תקופת התשלומים, דרך הגדלת סכומי התשלום החודשיים, הטלת הגבלות מחדש, ועד לביטול ההליך כולו ואף ביטול ההפטר, במקרים הקבועים בחוק. הודגש כי הסתרת מידע או אי־דיווח על זכויות עלולה להוביל גם להליכים פליליים, בהתאם לסעיף 346 לחוק. לבסוף נקבע כי הנאמן יפקח על יישום הצו ויגיש דו"ח מעקב עד ינואר 2028, ושבא כוחו של החייב יעביר את ההחלטה לנושים. אם לא יוגשו הסתייגויות בתוך 14 יום, תיכנס התוכנית לתוקף, והתיק ייסגר, תוך קביעת מעקב בהתאם.

איך יכול להיות שחוב של יותר מ-1.5 מיליון שקל נגמר בתשלום של 100 אלף בלבד?
חוק חדלות פירעון לא נועד להעניש חייבים אלא לשקם אותם כלכלית, כל עוד הם פועלים בתום לב. כשבית המשפט משתכנע שלחייב אין יכולת אמיתית להחזיר את החוב המלא, ושגם בעתיד הקרוב מצבו לא צפוי להשתפר באופן משמעותי, הוא יכול לאשר תוכנית שבה מוחזר רק חלק קטן מהחוב. הרעיון הוא שחייב משוקם שמשלם סכום סביר עדיף על חייב שקורס ולא משלם דבר.

האם כל חייב יכול לצפות להסדר כזה מקל?
ממש לא. מדובר בהחלטה שתלויה בנסיבות ספציפיות מאוד: רמת ההכנסה, מצבו המשפחתי, התנהלותו לאורך ההליך, שיתוף הפעולה עם הנאמן והממונה, והיעדר נכסים משמעותיים. חייב שמסתיר מידע, יוצר חובות חדשים או מתנהל בחוסר תום לב, לא יזכה להסדר דומה.

למה בית המשפט הסכים לפריסה של 50 חודשים ולא הסתפק ב-36 חודשים כמו שהחוק קובע בדרך כלל?
החוק קובע כלל, אבל מאפשר חריגים. כאן בית המשפט השתכנע שפריסה קצרה יותר היתה מחייבת תשלום חודשי גבוה שהיחיד לא היה יכול לעמוד בו. הארכת התקופה אפשרה להוריד את התשלום החודשי לרמה סבירה, שתאפשר עמידה בהסדר לאורך זמן ולא תוביל לקריסה נוספת.

מה המשמעות של תשלום חודשי של 2,000 שקל מבחינת שיקום כלכלי?
זה סכום שנחשב נמוך יחסית ביחס להליכי חדלות פירעון, בייחוד כשמדובר בחוב בהיקף כזה. הרעיון הוא להשאיר לחייב מספיק כסף למחיה שוטפת, שכירות, מזון והוצאות בסיסיות, כך שהוא יוכל לנהל חיים יציבים ולא לחזור למעגל החובות.

האם הנושים יכולים לעשות משהו נגד ההחלטה הזו?
לנושים יש זכות להגיש הסתייגויות בתוך פרק הזמן שנקבע בהחלטה. אם לא מוגשות הסתייגויות, התוכנית נכנסת לתוקף. גם אם מוגשות התנגדויות, בית המשפט בוחן אותן, אבל לא בהכרח משנה את ההחלטה, בייחוד כשהיא מבוססת על עמדת הממונה והנאמן.

מה קורה אם במהלך 50 החודשים מצבו הכלכלי של החייב משתפר?
במקרה כזה, בית המשפט רשאי להגדיל את התשלומים. החוק מאפשר התאמה של ההסדר לשינוי נסיבות, כך שאם מתגלה שההכנסות עלו או שנוספו נכסים, ניתן לדרוש מהיחיד לשלם יותר.

ומה אם מצבו דווקא מחמיר?
אם יש החמרה אמיתית ומוכחת, ניתן לפנות לבית המשפט בבקשה לשינוי התנאים. עם זאת, לא מדובר בזכות אוטומטית, והכל תלוי בנתונים שיוצגו ובשיקול הדעת של בית המשפט.

למה בית המשפט ביקש גם דפי חשבון של אשתו?
כדי לוודא שאין הכנסות או נכסים שמוזרמים דרך התא המשפחתי ולא מדווחים. החוק מאפשר בדיקה רחבה של המצב הכלכלי בפועל, בייחוד כשיש חשש שהכנסות נעלמות מהחשבון של החייב עצמו.

האם ההפטר בסוף הדרך הוא סופי ומוחלט?
רק אם החייב עומד בכל התנאים. אם מתברר בדיעבד שהוא הסתיר נכסים או מידע, גם אחרי מתן ההפטר ניתן לבטל אותו. ההפטר מבוסס על אמון, והפרת האמון הזה עלולה לעלות ביוקר.

האם פסק הדין הזה חריג?

הוא לא יומיומי, אבל גם לא חסר תקדים. בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה של בתי המשפט להעדיף שיקום כלכלי אמיתי על פני החזר חובות על הנייר, בייחוד כשברור שהחלופה היא קריסה מוחלטת של החייב.

בסופו של דבר, מי מרוויח מההסדר הזה?
היחיד מקבל סיכוי לחיים כלכליים נורמליים, והמערכת מקבלת חייב שמתנהל בתוך החוק ולא מחוצה לו. גם הנושים, אף שהם מקבלים פחות, זוכים לוודאות ולסיום ההליך במקום להיתקע בשנים של הליכי גבייה חסרי תוחלת.