מעטים הם המקרים שבהם מאבק משפטי בין עורכי דין למדינה מגיע עד לפתחו של בית המשפט העליון, כשהשאלה אינה עוסקת בחפות או באשמה, אלא בשאלה מי זכאי לכסף שכבר נתפס: הקופה הציבורית או מי שנתן שירותים משפטיים לנאשמים. פסק הדין שניתן באחרונה בתיקים ע"א 4338/22 ובע"א 4350/22 מציב קו ברור וחד בשאלה הרגישה הזו, וקובע כי גם זכותם של עורכי דין לשכר טרחה, חשובה ככל שתהיה, היא פחותה לעומת האינטרס הציבורי שבחילוט כספים שמקורם בעבירה.

הפרשה עצמה החלה שנים קודם לכן, בלב לבה של אחת מחקירות השחיתות החמורות בתחום התשתיות. ביבי כבישים עפר ופיתוח ומנהלה יהודה בוזגלו הואשמו במתן שוחד למנכ"ל נתיבי ישראל, בהיקף של מיליוני שקלים, בתמורה להטבות בפרויקטים ציבוריים ואישור תשלומים חריגים. כתב האישום המקורי ייחס למשיבים גם עבירות של מרמה, רישום כוזב והלבנת הון בהיקפים נרחבים. בד בבד עם ההליך הפלילי, נתפסו נכסים וכספים שונים, ובהם סכום של יותר מ-8 מיליון שקל שנפסק לטובת ביבי כבישים בהליך אזרחי נגד רכבת ישראל.

כבר בשלב מוקדם ביקשה המדינה להבטיח את האפשרות לחלט את הכספים בסיום ההליך הפלילי. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והכספים הועברו לקרן חילוט שמנוהלת על ידי האפוטרופוס הכללי. כאן נכנסו לתמונה עורכי הדין, ד"ר משה וינברג ושות' ועו"ד אפרים ווגדן, שייצגו את ביבי כבישים בהליך האזרחי המוצלח מול רכבת ישראל. לטענתם, הם זכאים לשכר טרחה בשיעור של 20% מסכום הזכייה - יותר מ-2 מיליון שקל - וזאת מכוח הסכם שכר טרחה שנחתם עם החברה. הבקשה לשחרר את שכר הטרחה מכספי החילוט נדחתה בתחילה, אך בהליך קודם בבית המשפט העליון הוחלט להחזיר את הדיון למחוזי, כדי לבחון חלופות שיפגעו פחות בזכויות עורכי הדין בשלב הזמני. ואכן, בהסכמה, שוחרר לעורכי הדין סכום של 2 מיליון שקל, בכפוף לערבויות משמעותיות, עד לסיום ההליך הפלילי.

עורכי הדין ביקשו ששכר הטרחה ישוחרר מכספי החילוט

אלא שהשלב המכריע הגיע לאחר הכרעת הדין. בוזגלו והחברה הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון. בהסדר הוסכם על חילוט סופי של רכוש וכספים בשווי של כ-10 מיליון שקל - שווי התועלת שהופקה מן העבירה. במקביל, הוסכם כי סכום של 1.5 מיליון שקל יועבר בנאמנות לסנגור בהליך הפלילי, וישוחרר לבוזגלו עם מתן גזר הדין. על הרקע הזה חזרו עורכי הדין האזרחיים וביקשו כי גם שכר הטרחה שלהם ישוחרר מכספי החילוט הסופיים.

• העלימו מאות מיליוני שקלים - וזה העונש שנגזר עליהם
• המשטרה החרימה מאות אלפי שקלים במזומן, 7 רכבים ו-16 חשבונות בנק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. נקבע כי לעורכי הדין אין זכות קניינית או מעין קניינית בכספים, וכי גם אם מדובר בזכות מוכרעת במישור החוזי, לא הוצגו נימוקים מיוחדים המצדיקים חריגה מהכלל של חילוט. השופטת ד' מרשק מרום הבהירה כי אין מקום להבחין בין חוב שכר טרחה לבין חובות אחרים של הנאשם. לדבריה, "ככלל, אין די בהם כדי למנוע את חילוט רכושו של הנאשם". על ההחלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט העליון, שהציב במרכז הדיון שאלה עקרונית: האם יש להעניק לשכר טרחת עורכי דין מעמד עדיף על פני נושים אחרים, כשמדובר בכספים שמיועדים לחילוט בגין עבירה פלילית.

פסק הדין נכתב ברוב דעות. השופט דוד מינץ, שאליו הצטרף השופט בדימוס יוסף אלרון, דחה את הערעורים. נקודת המוצא, כך נקבע בהכרעת הדין, היא התכליות של מוסד החילוט: הרתעה, שלילת רווחי העבירה, והגנה על האינטרס הציבורי. השופט מינץ הדגיש כי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון מאפשר להימנע מחילוט רק מטעמים חריגים במיוחד. "עצם הפגיעה הנגרמת לנושה מחילוט רכושו של נידון, אינה עולה כשלעצמה כדי נימוק מיוחד", הוא כתב בהחלטתו, והוסיף כי הנימוקים צריכים להיות כאלה שמקדמים את תכליות החילוט או מצמצמים את הפגיעה החברתית שנגרמה מהעבירה.

בעניינם של עורכי הדין, נקבע בפסק הדין שפורסם כי החוב כלפיהם אינו קשור לעבירות עצמן, ואינו תורם ולו במעט לתיקון הפגיעה הציבורית שנגרמה. "העברת הסכומים להם טוענים המערערים לידיהם - חלף תשלומם למדינה - לא תקדם ולו במקצת את תכליות כלי החילוט", כתב השופט אלרון, והוסיף כי אין הצדקה להעדיף את עורכי הדין על פני נושים אחרים של החברה.

• בעלה של שקמה ברסלר תובע מיליונים בגין לשון הרע
• שתי דירות, משפחה אחת: האם יזכו לפטור מהיטל השבחה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

דעת המיעוט: כספי הזכייה נוצרו בזכות עבודת עורכי הדין

השופטים התייחסו גם לטענה כי במסגרת הסדר הטיעון שוחררו כספים לטובת הסנגור הפלילי. גם כאן נקבע כי אין בכך כדי להצדיק שחרור נוסף. השופט אלרון כתב בהכרעתו כי, "העובדה שלעורך דין מסוים שולם על חשבון סכום החילוט שכר טרחה אינה מצדיקה גזירה שווה ביחס לעורך דין אחר", והזהיר מפני "רידוד" נוסף של סכום החילוט באופן שיפגע בתכליותיו. מנגד, השופט יחיאל כשר סבר בדעת מיעוט כי יש מקום לבחון את נסיבותיהם של עורכי הדין והקשר המיוחד שלהם לכספי הזכייה, שנוצרו, לדבריו, בזכות עבודתם המשפטית. עם זאת, דעתו לא התקבלה.

התוצאה היתה ברורה: הערעורים נדחו, והכספים נותרו בידי המדינה. מעבר להכרעה הקונקרטית, פסק הדין משרטט קו מנחה ברור לעתיד. זכותו של עורך דין לשכר טרחה, חשובה ויסודית ככל שתהיה, אינה מעניקה לו עדיפות אוטומטית כשהכספים מיועדים לחילוט פלילי. רק במקרים חריגים, שבהם מתקיימים נימוקים מיוחדים במובן הצר והמצומצם של הפסיקה, תישקל סטייה מהכלל.

למה בכלל המדינה יכולה לקחת כסף שלא הוכח שהוא עצמו הגיע משוחד?

בדיני חילוט, המדינה לא תמיד צריכה להוכיח שהכסף עצמו הוא כסף מלוכלך. מספיק להראות שהוא קשור לנאשם ושניתן לחלט אותו כדי לשלול את הרווח הכלכלי מהעבירה. במקרה הזה, בית המשפט קיבל את העמדה שכספי הזכייה הם חלק מהמערך הכלכלי של החברה שהורשעה, ולכן ניתן לחלט אותם כחלק מהענישה, גם אם מקורם בעסקה חוקית.

אז מה ההבדל בין חילוט לבין קנס רגיל?

קנס הוא עונש כספי שמתווסף לעונשים אחרים, בעוד שחילוט נועד לקחת מהעבריין את מה שהוא הרוויח או את הכלים הכלכליים שלו. בית המשפט חזר והדגיש שחילוט הוא כלי מרכזי במאבק בפשיעה כלכלית, ולכן יש לו מעמד מיוחד, שלא דומה לחוב אזרחי רגיל.

למה עורכי הדין לא נחשבים קורבנות במקרה הזה?

מכיוון שהם לא נפגעו מהעבירה הפלילית עצמה. החוב כלפיהם נובע מהסכם שכר טרחה אזרחי, ולא מהשוחד או מהמעשים שבגינם הורשעו הנאשמים. מבחינת בית המשפט, קורבן הוא מי שנפגע ישירות מהעבירה, ולא מי שלא קיבל תשלום במסגרת יחסים עסקיים רגילים.

האם בית המשפט בעצם אומר שעורכי דין צריכים לקחת סיכון שהם לא יקבלו שכר?

לא במפורש, אבל זו בהחלט אחת המשמעויות המעשיות. פסק הדין מאותת שעורך דין שמייצג לקוח שמעורב בפלילים לא יכול להניח ששכר הטרחה שלו מוגן בכל מצב. אם הכספים נתפסים ומחולטים, הזכות לשכר טרחה לא תקבל עדיפות אוטומטית.

אז איך עורכי דין אמורים להגן על עצמם במצבים כאלה?

בית המשפט לא נתן הוראות מפורטות, אבל משתמע שעורכי דין צריכים לשקול מראש מנגנוני ביטחון אחרים, למשל תשלום שוטף, מקדמות, או בטוחות שלא תלויות בכספים שעושיים להיתפס. מה שבטוח: אי אפשר להסתמך על כך שבית המשפט ישחרר כסף מחילוט רק בגלל שמדובר בשכר טרחה.

למה זה משנה שההכרעה התקבלה ברוב דעות ולא פה אחד?

מפני שזה מראה שהסוגיה לא פשוטה. דעת המיעוט חשבה שיש מקום ליותר גמישות, בעיקר כשברור שעבודת עורכי הדין היא זו שיצרה את הכסף. אבל הרוב העדיף כלל ברור ונוקשה, שנותן עדיפות לאינטרס הציבורי גם במחיר של פגיעה בנושים תמימים.

האם לפסק הדין הזה יכולה להיות השפעה על הסכמי שכר טרחה בעתיד?

בהחלט כן. עורכי דין עלולים לדרוש תנאים שונים, ואולי גם לקוחות יתקשו יותר למצוא ייצוג אם מקור התשלום שלהם נמצא בסיכון. זה לא נאמר במפורש בפסק הדין, אבל זו אחת ההשלכות האפשריות שלו.