פרוטקשן בנאות חובב - 370 אלף שקל נגבו מבעלי עסקים
פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד תאופיק אלדנפירי (44) ממסעודין אל-עזאזמה לאחר שבמשך שנים גבה דמי חסות בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים מעסקים ומפעלים באזור התעשייה "נאות חובב" תוך ניצול מצוקתם על רקע אירועי פשיעה חוזרים ונשנים
בשנים האחרונות פשטו ברחבי הארץ בכלל, ובפרט באזור הדרום, תופעות של גרימת נזקים, גניבות והצתות באתרי בניה ובעסקים. דבר שהוביל לכך שבעלי עסקים, בעלי מפעלים וקבלנים ברחבי הארץ בכלל, ובאזור הדרום בפרט, חשו מצוקה ודאגה רבה לעסקיהם ולאתרים שברשותם. במהלך השנים 2012 ועד לשנת 2025, התרחשו מספר רב של אירועי פגיעה ברכוש בבתי העסק ומפעלי תעשייה שנבנו במתחם "נאות חובב".
מכתב האישום שהגיש עו"ד עידן איבגי מפרקליטות מחוז דרום עולה כי אלדנפירי ניצל את המצוקה של בעלי העסקים כדי לגבות מהם דמי חסות שהוצגו כ"שירותי שמירה", בין היתר באמצעות חברות שמירה. כך לדוגמה מפעל קטן שבו התרחשו פריצות ואירועי ונדליזם כולל הצתה של כיסוי מכולה פנה בהתאם להמלצתו של מיכאל, ששימש כרכז מטעם מועצת נאות חובב לחברת שמירה מסוימת.
- שב"כ ייכנס לתמונה? "פרוטקשן הוא טרור"
- הפרוטקשן מגיע לשליחי וולט - מה יהיה השלב הבא?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במסגרת ההתקשרות עם חברת השמירה נקבע כי אלדנפירי ישמש כאיש הקשר האחראי על שירותי השמירה וכי עלות השירות יעמוד על 15,000 שקל לחודש (בהמשך זה עלה ל-17,000 שקל). בחודשים הראשונים אכן נשלחו שומרים למפעל אך בהמשך השירות סופק באופן לא רציף עד שבמשך תקופות ארוכות כלל לא נשלחו שומרים או סיורים. למרות זאת שילם בעל המפעל סך כולל של כ-250,000 שקל לאלדנפירי מתוך חשש לפגיעה בעסקו.
במקרה נוסף נדרש מנהל תחנת דלק באזור להתמודד עם גניבות חוזרות ונשנות לאחר שהתייעץ עם מיכאל הוצע לו לשלם 4,500 שקל בחודש לאלדנפירי תמורת "שירותי שמירה" אשר לטענתו יבטיחו "שקט". לבקשת מיכאל התשלומים הוסדרו דרך תלושי שכר או חשבוניות כדי להסוות את דמי החסות כתשלום לגיטימי בסך הכול שילם מנהל התחנה כ-120,000 ש"ח וזאת מבלי שקיבל בפועל כל שירותי שמירה.
- המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
- כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
במקביל לכתב האישום הגישה הפרקליטות בקשה למעצרו של אלדנפירי עד תום ההליכים בבקשה ציין עו"ד איבגי כי "המשיב פעל בשיטתיות מול בתי עסק שונים, והכל כדי לגבות דמי חסות תוך ניצול מצוקתם וחששם לפגיעה ברכוש".
- 9.אנונילןי מי 11/03/2025 06:55הגב לתגובה זוחיים להילחם בהם אך השופטים זבלים מלטפים את העבריינים ועושים להם נונונו מה כמו המפגינים הזבלים
- 8.אילן 11/03/2025 01:17הגב לתגובה זונותנים להם במשך שנים לסחוט אותנו אם זה היה ההיפך היו שוחטים
- 7.בנגב כולם כולל כולם משלמים דמי חסות לבני מיעטים. תמיד שילמו זה לא דבר חדש. התופעה לא מוכרת במשטרה. (ל"ת)מיכאל א. 10/03/2025 11:18הגב לתגובה זו
- 6.מרינה 10/03/2025 07:44הגב לתגובה זוכמה הוא חלק עם המשטרה כדי שהמשטרה תעלים עין מפשעו זה לא להכאות ההורים של החטופים ופיזור בכיכר החטופים. שם המשטרה קיבלה ראש. תוספת למשכורת. כאשר דגוליאני רוצה לנקות ניו יורק מהפשעים משטרה מחקה כל הפשעים מהרחובות של ניו יורק בוודאי למשטרה היה מאוד עשה למחוק את הראש שהם קיבלו מהפשעים. אבל ראש עירייה היה מוחק אותם.
- 5.רונית 10/03/2025 06:57הגב לתגובה זושיתוף הפעולה מהמועצה עוד יותר חמור
- לוי מיכאל הזה 11/03/2025 07:00הגב לתגובה זוכפי שאמרתי חייבים שהשופטים לא יפחדו כל הפרוטק שנים מתחת לאדמה
- אנונימי 10/03/2025 08:13הגב לתגובה זומציינים שם ללא התייחסות לשיתוף פעולה פלילי לכאורה....
- לוי מיכאל 11/03/2025 07:02כניראה עוד לא טעמתי מהפרוטקשן על איזה עבירה לדין יה דבע
- 4.אנונימי 10/03/2025 05:29הגב לתגובה זולא מבין אחד כזה שמגיע לשטח להורות לבעל העסק פתיחה באש אם ימות המקק הזה הבדואי הזה לא יקרה שום דבר צריך לחדד נהלים צריך להתייחס אליהם כמחבלים
- 3.אנונימי 09/03/2025 21:08הגב לתגובה זוהגיע הזמן להרוג אותם בשטח ולקבור אותם במקום..כימאף אחד לא יפצה על הנזק..
- 2.אנונימי 09/03/2025 17:45הגב לתגובה זוהיה צריך להוריד אותו ולכסות בבטון בתוך המפעל פרקליטות שתומכת בהם זאת הבעיה ושופטים אפסים מושחתים
- 1.עד שלא יהרגו אותם התופעה לא תיפסק (ל"ת)אנונימי 09/03/2025 15:48הגב לתגובה זו
- אנונימי 10/03/2025 07:00הגב לתגובה זוצודק

המסמכים הישנים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
מחלוקת על מועד רכישת זכויות חכירה בנכס ותיק בתל אביב הובילה לעימות בין האלמנה והיורשת של המוכר לרשות המסים. ועדת הערר קבעה כי אין די בזיכרונות מאוחרים ובשחזורים בדיעבד, וכי מסמכים ודיווחים בזמן אמת הם אלה שמכריעים בשאלת הזכאות לשיעור מס מופחת
כמעט שישה עשורים לאחר שנחתמו ההסכמים הראשונים ביחס למגרש קטן ברחוב הפלך בתל אביב, מצאה את עצמה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין נדרשת לשאלה שמעסיקה לא מעט בעלי נכסים ותיקים ויורשיהם: מתי בעצם נרכש הנכס. השאלה הזו, שנראית לעתים טכנית בלבד, עשויה להיות שוות ערך לעשרות ולעתים למאות אלפי שקלים במס שבח, בעקבות ההבחנה שעושה החוק בין נכסים שנרכשו לפני 31 במרץ 1961 לבין כאלה שנרכשו לאחר מכן. במקרה שנדון, הפער הכספי הגיע לכ-90 אלף שקל, אך ההשלכות העקרוניות רחבות הרבה יותר.
ההליך עסק בזכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 7087 חלקה 86, נכס תעשייתי ותיק ביפו, שנמכר ב-2018 על ידי יצחק אברט ז"ל. לאחר המכירה, התגלעה מחלוקת בין המוכר - ולאחר פטירתו, אלמנתו והיורשת שלו יפה אברט - לבין מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, סביב השאלה האם המכירה זכאית לשיעור מס שבח מופחת, המכונה "שיעור מס היסטורי". הזכאות לשיעור שכזה מותנית בכך שיום הרכישה של הזכות במקרקעין היה עד ה-31 למרץ 1961.
לטענת העוררת, שורשי הזכויות בנכס נעוצים עוד בראשית 1961. היא הסתמכה על כך שבבסיס חוזה החכירה שנחתם עם עיריית תל אביב ב-1964 עמד הסכם מוקדם יותר, מ-29 בינואר 1961, שאושר בידי משרד הפנים. לשיטתה, די בכך כדי לראות את יום הרכישה כיום המוקדם, ולהחיל את שיעור המס ההיסטורי. מנגד, רשות המסים טענה כי יצחק אברט נכנס לתמונה רק ב-1970, כשרכש זכויות מאחד השותפים האחרים, ולכן הוא לא עומד בתנאי החוק.
ועדת הערר, בראשות השופט הרי קירש ולצדו רו"ח מיכה לזר ועו"ד דן מרגליות, נדרשה לפרק לגורמים מסכת מסועפת של מסמכים, חלקם בני יותר מ-60 שנה. כבר בראשית פסק הדין הבהיר השופט קירש כי ההכרעה תישען על "הרשום במסמכים (הרבים) שהוגשו", וכי גם אם יינתן משקל כלשהו לעדות המאוחרת של העוררת, אין בה כדי לשנות את התמונה העולה מן הראיות הכתובות.
- הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
- כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהסכם החכירה הראשון אין אזכור לאברט
המסמך הראשון שנבחן היה הסכם פיתוח מ-28 בינואר 1961, שנחתם בין עיריית תל אביב-יפו לבין אדם בשם נסים בכר. ההסכם התיר לבכר לתפוס חזקה זמנית במגרש לצורך הקמת מבנה תעשייתי, וקבע כי אם הוא יעמוד בתנאים, תיערך עמו בהמשך חכירה. אישור משרד הפנים להסכם ניתן במרץ 1961. אלא שכבר כאן קבעה הוועדה ממצא ברור: להסכם היו שני צדדים בלבד - העירייה ובכר, ואין בו שום אזכור ליצחק אברט או לשותפים האחרים שטענו לזכויות מוקדמות. "דבר אחד עולה בבירור מהמסמך הראשון: היו לו שני צדדים בלבד - העירייה ונסים בכר", נכתב בפסק הדין.

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות
כבר היום
בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.
בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.
על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.
הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.
- מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
- נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית
אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.
