מעצר כלא עבירה
צילום: דוברות המשטרה

פרוטקשן בנאות חובב - 370 אלף שקל נגבו מבעלי עסקים

פרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד תאופיק אלדנפירי (44) ממסעודין אל-עזאזמה לאחר שבמשך שנים גבה דמי חסות בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים מעסקים ומפעלים באזור התעשייה "נאות חובב" תוך ניצול מצוקתם על רקע אירועי פשיעה חוזרים ונשנים

רוי שיינמן | (13)

בשנים האחרונות פשטו ברחבי הארץ בכלל, ובפרט באזור הדרום, תופעות של גרימת נזקים, גניבות והצתות באתרי בניה ובעסקים. דבר שהוביל לכך שבעלי עסקים, בעלי מפעלים וקבלנים ברחבי הארץ בכלל, ובאזור הדרום בפרט, חשו מצוקה ודאגה רבה לעסקיהם ולאתרים שברשותם. במהלך השנים 2012 ועד לשנת 2025, התרחשו מספר רב של אירועי פגיעה ברכוש בבתי העסק ומפעלי תעשייה שנבנו במתחם "נאות חובב".


מכתב האישום שהגיש עו"ד עידן איבגי מפרקליטות מחוז דרום עולה כי אלדנפירי ניצל את המצוקה של בעלי העסקים כדי  לגבות מהם דמי חסות שהוצגו כ"שירותי שמירה", בין היתר באמצעות חברות שמירה. כך לדוגמה מפעל קטן שבו התרחשו פריצות ואירועי ונדליזם כולל הצתה של כיסוי מכולה פנה בהתאם להמלצתו של מיכאל, ששימש כרכז מטעם מועצת נאות חובב לחברת שמירה מסוימת.


במסגרת ההתקשרות עם חברת השמירה נקבע כי אלדנפירי ישמש כאיש הקשר האחראי על שירותי השמירה וכי עלות השירות יעמוד על 15,000 שקל לחודש (בהמשך זה עלה ל-17,000 שקל). בחודשים הראשונים אכן נשלחו שומרים למפעל אך בהמשך השירות סופק באופן לא רציף עד שבמשך תקופות ארוכות כלל לא נשלחו שומרים או סיורים. למרות זאת שילם בעל המפעל סך כולל של כ-250,000 שקל לאלדנפירי מתוך חשש לפגיעה בעסקו.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?


במקרה נוסף נדרש מנהל תחנת דלק באזור להתמודד עם גניבות חוזרות ונשנות לאחר שהתייעץ עם מיכאל הוצע לו לשלם 4,500 שקל בחודש לאלדנפירי תמורת "שירותי שמירה" אשר לטענתו יבטיחו "שקט". לבקשת מיכאל התשלומים הוסדרו דרך תלושי שכר או חשבוניות כדי להסוות את דמי החסות כתשלום לגיטימי בסך הכול שילם מנהל התחנה כ-120,000 ש"ח וזאת מבלי שקיבל בפועל כל שירותי שמירה.

קיראו עוד ב"משפט"


במקביל לכתב האישום הגישה הפרקליטות בקשה למעצרו של אלדנפירי עד תום ההליכים בבקשה ציין עו"ד איבגי כי "המשיב פעל בשיטתיות מול בתי עסק שונים, והכל כדי לגבות דמי חסות תוך ניצול מצוקתם וחששם לפגיעה ברכוש".


תגובות לכתבה(13):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 9.
    אנונילןי מי 11/03/2025 06:55
    הגב לתגובה זו
    חיים להילחם בהם אך השופטים זבלים מלטפים את העבריינים ועושים להם נונונו מה כמו המפגינים הזבלים
  • 8.
    אילן 11/03/2025 01:17
    הגב לתגובה זו
    נותנים להם במשך שנים לסחוט אותנו אם זה היה ההיפך היו שוחטים
  • 7.
    בנגב כולם כולל כולם משלמים דמי חסות לבני מיעטים. תמיד שילמו זה לא דבר חדש. התופעה לא מוכרת במשטרה. (ל"ת)
    מיכאל א. 10/03/2025 11:18
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    מרינה 10/03/2025 07:44
    הגב לתגובה זו
    כמה הוא חלק עם המשטרה כדי שהמשטרה תעלים עין מפשעו זה לא להכאות ההורים של החטופים ופיזור בכיכר החטופים. שם המשטרה קיבלה ראש. תוספת למשכורת. כאשר דגוליאני רוצה לנקות ניו יורק מהפשעים משטרה מחקה כל הפשעים מהרחובות של ניו יורק בוודאי למשטרה היה מאוד עשה למחוק את הראש שהם קיבלו מהפשעים. אבל ראש עירייה היה מוחק אותם.
  • 5.
    רונית 10/03/2025 06:57
    הגב לתגובה זו
    שיתוף הפעולה מהמועצה עוד יותר חמור
  • לוי מיכאל הזה 11/03/2025 07:00
    הגב לתגובה זו
    כפי שאמרתי חייבים שהשופטים לא יפחדו כל הפרוטק שנים מתחת לאדמה
  • אנונימי 10/03/2025 08:13
    הגב לתגובה זו
    מציינים שם ללא התייחסות לשיתוף פעולה פלילי לכאורה....
  • לוי מיכאל 11/03/2025 07:02
    כניראה עוד לא טעמתי מהפרוטקשן על איזה עבירה לדין יה דבע
  • 4.
    אנונימי 10/03/2025 05:29
    הגב לתגובה זו
    לא מבין אחד כזה שמגיע לשטח להורות לבעל העסק פתיחה באש אם ימות המקק הזה הבדואי הזה לא יקרה שום דבר צריך לחדד נהלים צריך להתייחס אליהם כמחבלים
  • 3.
    אנונימי 09/03/2025 21:08
    הגב לתגובה זו
    הגיע הזמן להרוג אותם בשטח ולקבור אותם במקום..כימאף אחד לא יפצה על הנזק..
  • 2.
    אנונימי 09/03/2025 17:45
    הגב לתגובה זו
    היה צריך להוריד אותו ולכסות בבטון בתוך המפעל פרקליטות שתומכת בהם זאת הבעיה ושופטים אפסים מושחתים
  • 1.
    עד שלא יהרגו אותם התופעה לא תיפסק (ל"ת)
    אנונימי 09/03/2025 15:48
    הגב לתגובה זו
  • אנונימי 10/03/2025 07:00
    הגב לתגובה זו
    צודק
בית המשפט
צילום: Pixbay

בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל

השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.

האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.

בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.

האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?

הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.

התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.

בית משפט   פסק דין
צילום: דאלי

ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שהיא כן תצא לפועל

היא הגיעה לישראל בגיל 20, לאחר שהוריה של בעלה הנכה הביאו אותה מברזיל עם הבטחה: אם תינשא לו, תזכה לבית משלה. במשך 30 שנה היא טיפלה בו, גידלה ילדים, עבדה ופרנסה את המשפחה. ואז, בערוב ימיה, חמותה ערכה צוואה חד־צדדית שמנשלת אותה ואת בנה מכל נכסי המשפחה ומעבירה הכל לבתה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הפעיל את דוקטרינת “זעקת ההגינות”, וקבע כי יש לכבד את ההבטחה שניתנה

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא, שהגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נדמה כמעט כמו עלילה ספרותית: צעירה בת 20 מברזיל, שנמצאת בראשית דרכה, מתבקשת לעזוב את משפחתה, את שפתה ואת ארצה כדי להגשים חלום שאינו שלה, אלא חלום של אחרים. הוריו של גבר עיוור מילדות, בן 29, רקמו תוכנית לשדך לו אשה צעירה שתהיה לו לעזר, לבת זוג, לאם ילדיו ולמי שתעניק לו חיים משפחתיים. ההורים הגיעו לברזיל במיוחד, יצרו קשר עם משפחה מקומית, ופיזרו הבטחות גדולות כדי לשכנע את אותה צעירה להסכים לנישואים. בין ההבטחות, כך טענה האשה לאורך כל ההליך, היתה התחייבות ברורה: “נקנה לכם דירה בישראל, שלא יהיו לך דאגות”.

האישה הסכימה. היא נישאה לבן, עברה לישראל, התגיירה, הקימה משפחה וגידלה שתי בנות. במשך יותר מ-30 שנה היא ניהלה חיי משפחה לצד בן זוג מוגבל לחלוטין מעיוורון מולד, טיפלה בו, הובילה אותו לכל מקום, ופרנסה את הבית דרך עבודתה. אלא שהשנים חלפו, היחסים נסדקו, ובשלהי חייה של חמותה - האשה שממנה היא ציפתה להגינות - נחתה עליה מכה נוספת: צוואה חדשה, שנערכה ב-2018, ובה "המנוחה העניקה את מלוא עיזבונה לבתה בלבד", כפי שמתאר פסק הדין. בכך, נשלל מהבעל ומבת זוגו כל רכוש שהובטח להם.

המאבק המשפטי שנרקם בעקבות האירועים חשף שכבות רבות של כאב, הסתמכות, מניפולציות משפחתיות, ושאלה אחת גדולה: האם ההבטחה שניתנה לפני עשרות שנים - הבטחה שהשפיעה על חייה של צעירה - עומדת גם כיום, אף שלא נחתמה במסמך ברור? השופטת סגלית אופק, שדנה בתיק הארוך והמורכב, קבעה כי כן. היא קיבלה את טענתה של האשה לגבי קיומה של התחייבות ברורה מצד חמותה וחמיה לרכוש דירה לבני הזוג, והפעילה עיקרון שכמעט אינו נזכר בפסקי דין אך משמעותו עמוקה: זעקת ההגינות.

העובדות מצדיקות סטייה מהרישום שבמרשם המקרקעין

כבר בפתח פסק הדין, קבעה השופטת כי ההוכחה נדרשת להיות “כבדת משקל במיוחד”, שכן הרישום הרשמי במקרקעין מעניק לנתבעת, הבת, חזקה חזקה שהנכס שלה. אלא שהשופטת אופק קבעה כי “במקרה זה עלה בידי התובעת להרים את הנטל הרובץ לפתחה בעניין הבטחה להעניק דירה”, וכי המכלול העובדתי מצדיק סטייה מהחזקה שבמרשם המקרקעין.

המסמך הראשון שמככב בפרשה היה ההסכם הברזילאי, מסמך נוטריוני שנחתם ב-1987 בסאו פאולו, שבו נקבע כי בני הזוג יחלקו גם מתנות וירושות. השופטת קבעה כי כבר במסמך הזה, “טמונה הבטחה של המנוחים להעניק לבני הזוג דירה במתנה”, וכי המנוחים, שהיו אלה שניהלו את המשא ומתן ואף נכחו בחתימה, ביקשו להבטיח לכלה הצעירה ביטחון לפני שתעזוב את משפחתה ותתחיל את חייה בישראל. האשה העידה כי לא היתה נישאת לבעלה ללא אותה הבטחה. בעדותה בבית המשפט היא אמרה כי, “הבטיחו לי שהם יקנו לי דירה… לי ולב' כמובן”. עדותה, קבעה השופטת, היתה קוהרנטית ואמינה, ולא נסתרה בידי מי מהצדדים. עוד הדגישה השופטת כי בראייה הגיונית, הן בשל פערי הכוחות והן בשל הסיטואציה הייחודית של שידוך בין צעירה זרה לגבר עיוור, היתה חשיבות גדולה להבטיח לה קורת גג ומשענת לאורך זמן.