ביקשה לבטל דירה שנתנה לבתה במתנה עקב אלימות - מה קבע ביהמ"ש?
אם העבירה את דירתה לבתה כמתנה מלאה. העברת הבעלות הושלמה באופן רשמי, והנכס נרשם בטאבו על שם הבת. זמן קצר לאחר מכן, הידרדרו היחסים בין השתיים, והגיעו לנקודת שפל שבשיאה אירוע אלימות קשה מצד הבת כלפי האם. היא הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה
להורות על ביטול המתנה, ולהשיב לה את זכויות הבעלות בדירה
בפסק דין חשוב ויוצא דופן, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ניתן לבטל מתנה שהועברה מהורה לילדו, גם לאחר שנרשמה בטאבו, במקרה שבו הילד פוגע בהורה בצורה קשה. השופטת ציינה כי "אי כיבוד הורים והתנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה כלפי נותנה, מהווים עילה מספקת לביטול ההעברה". פסק הדין מהווה מסר ברור לפסיקה בתחום דיני המתנה ומחזק את ההגנה על הורים מבוגרים מפני פגיעות בתוך התא המשפחתי.
המקרה הנ"ל עוסק באם מבוגרת, בשנות ה-70 לחייה, שהעבירה את דירתה לבתה כמתנה מלאה. העברת הבעלות הושלמה באופן רשמי, והנכס נרשם בטאבו על שם הבת. זמן קצר לאחר מכן, הידרדרו היחסים בין השתיים, והגיעו לנקודת שפל שבשיאה אירוע אלימות קשה מצד הבת כלפי האם.
בעקבות האירוע, הגישה האם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להורות על ביטול המתנה, ולהשיב לה את זכויות הבעלות בדירה. היא טענה כי לא הייתה מעניקה את הדירה לבתה לו ידעה שזו תנהג כלפיה באלימות וכי מדובר בכפיות טובה קיצונית מצידה של הבת.
לטענת האם מדובר בהתנהגות שמצדיקה חזרה מהמתנה
במסגרת הדיון בבית המשפט, העלו הצדדים טענות סותרות בנוגע לשאלת ביטול המתנה. האם, באמצעות בא כוחה, טענה כי הבת, "לא רק שלא גילתה הכרת תודה על כך שקיבלה דירה במתנה, אלא אף נהגה כלפי אמה באופן מחפיר, שכלל אלימות קשה". היא הדגישה כי מדובר בהתנהגות שמצדיקה חזרה מהמתנה גם לאחר שהושלמה העברת הזכויות.
- 26 שנה של עיכובים: זה הפיצוי על אי רישום דירה בטאבו
- בנות הזוג נפרדו: האם רישום בטאבו גובר על הסכם ממון?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האם הדגישה כי אמנם העניקה את הדירה לבתה מרצונה החופשי, אבל היא לא העלתה על דעתה שהבת תפגע בה בצורה כה חמורה. היא טענה כי חוק המתנה מאפשר חזרה ממתנה שהושלמה כשהמקבל מתנהג בכפיות טובה כלפי הנותן, וכי אין דוגמה מובהקת יותר לכפיות טובה מאשר אלימות כלפי הורה שהעניק לילדו דירה ללא תמורה.
מנגד, הבת טענה כי לא ניתן לחזור ממתנה שהושלמה, ובפרט כשהנכס כבר נרשם על שמה בטאבו. היא הדגישה כי "זכויותיה הקנייניות בדירה הושלמו ואין אפשרות לבטלן רק בשל סכסוך משפחתי". לטענתה, המקרה כולו נובע ממתח בין-אישי בינה לבין אמה, ולכן אין בו כדי להוות עילה משפטית שמאפשרת את ביטול המתנה.
בנוסף, טענה הבת כי האלימות שיוחסה לה היתה תקרית חד-פעמית, שאינה מצדיקה צעד קיצוני כמו ביטול זכויותיה בדירה. היא הדגישה כי "אין זה סביר שבשל אירוע אחד, חריג ככל שיהיה, תישלל ממנה הזכות שהוענקה לה כדין".
- מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
- המבוטחת הודתה ששיקרה - וזכתה בכיסוי ביטוחי
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
השופטת, לאחר ששמעה את טענות הצדדים ובחנה את הראיות שהוצגו, קבעה כי ניתן לבטל את המתנה, גם אם הושלמה ונרשמה בטאבו, אם מתקיימות נסיבות חמורות המצדיקות זאת. היא ציינה כי במקרה הזה, התנהגותה של הבת חצתה כל גבול אפשרי של התנהגות ראויה מצד מקבל מתנה כלפי הנותן שלה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "האלימות הקשה שהופעלה כלפי האם מהווה הפרה יסודית של חובת הכבוד וההערכה שהבת חבה כלפי אמה. מדובר בהתנהגות מחפירה אשר עומדת בסתירה מוחלטת לרוח המתנה שניתנה לה מלכתחילה".
השופטת גם הדגישה בפסק הדין שלה כי, "חוק המתנה מאפשר חזרה מהתחייבות לתת מתנה או ממתנה שהושלמה, במקרים בהם המקבל נהג כלפי הנותן בכפיות טובה קיצונית". בנוסף היא ציינה כי במקרה הזה, אין ספק שהבת לא רק שלא גילתה הכרת תודה על המתנה שניתנה לה, אלא ניצלה את המצב לרעה ואף הפעילה אלימות פיזית כלפי אמה. בית המשפט דחה את טענתה של הבת, שלפיה האלימות היתה אירוע חריג וחד-פעמי, וקבע כי "גם אם מדובר בתקרית אחת, חומרתה מספיקה כדי להצדיק את ביטול המתנה".
המבחן לביטול מתנה הוא במידת הפגיעה וחומרתה
בית המשפט הבהיר גם כי המבחן לביטול מתנה במקרה של כפיות טובה אינו רק מספר הפעמים שבהן נפגע נותן המתנה, אלא מידת הפגיעה, חומרתה והפרת יחסי האמון בין הצדדים. בפסק הדין שפורסם נקבע כי, "כאשר ילד מקבל דירה מהורהו במתנה, קיימת ציפייה ברורה לכך שהילד יגלה כלפי ההורה יחס של כבוד והערכה. כאשר במקום זאת מופעלת אלימות כלפי ההורה, מדובר בהתנהגות שבאה בגדר אותן נסיבות חמורות המצדיקות ביטול המתנה".
פסק הדין יוצר תקדים חשוב בתחום דיני המתנה, בכך שהוא מחזק את ההגנה המשפטית על הורים מבוגרים מפני התנהגות מחפירה מצד ילדיהם. בית המשפט הבהיר כי בעלות רשומה על נכס אינה חזקה אבסולוטית, וכי ישנן נסיבות שבהן ניתן לבטל מתנה גם אם היא כבר נרשמה בטאבו. השופטת התייחסה לכך ואמרה כי, "רישום זכויות בטאו אינו מגן באופן מוחלט על מקבל המתנה, כאשר קיימות נסיבות שמוכיחות כי הוא נהג בכפיות טובה חמורה כלפי נותן המתנה".
האם הביעה סיפוק רב מההחלטת בית המשפט, ואמרה כי "הצדק יצא לאור". היא ציינה כי היא, "שברה שתיקה אחרי זמן רב של סבל, ובית המשפט העניק לה את ההגנה שהיתה זקוקה לה". מנגד, הבת הביעה אכזבה וטענה כי מדובר בהחלטה מחמירה מדי. לדבריה, "מדובר במאבק משפטי מיותר שגרם לה להפסיד את דירתה בשל סכסוך משפחתי". לדבריה, היא שוקלת להגיש ערעור על ההחלטה.
במקרה אחר, בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע באחרונה בערעור שהגיש אדם שביקש לבטל את ההתחייבות שנתן לאחיו להעברת מחצית מזכויותיו במקרקעין. המערער טען כי אחיו נהג כלפיו ב"התנהגות
מחפירה" ולכן עומדת לו הזכות לחזור בו מההתחייבות שלו לתת את המתנה. המקרה עסק באדם שהחזיק בבעלותו מקרקעין באזור הצפון. ב-2021 הוא חתם על התחייבות שלפיה יעביר לאחיו מחצית מזכויותיו במגרש, והמשיב אף רשם הערת אזהרה על הנכס. ואולם לאחר שהיחסים בין השניים עלו על
שרטון, הודיע המערער לאחיו כי הוא מבטל את ההתחייבות שלו למתנה, בטענה כי האח נהג כלפיו באופן פוגעני. לאחר שהשניים לא הגיעו להסכמה, פנה המערר לבית המשפט לענייני משפחה בקריות בבקשה שיצהיר כי חזרתו מההתחייבות תקפה. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של המערער,
לאחר שקבע כי לא הוכח שאחיו נהג כלפיו ב"התנהגות מחפירה". בעקבות כך הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי.
- 1.אנונימי 11/02/2025 21:29הגב לתגובה זוהבת היא יצור שצריך להזיע כדי לזכות בנכס.גם לשבת בכלא על אלימות.האם תמכור למרבה במחיר ותסע להתפנק בקרוזים סביב העולם .מגיע לה

המלווה דרש כמעט מיליון שקל - ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף
פסק דין בפרשה של הלוואות במינימרקט ממודיעין קובע כי מלווה חוץ־בנקאי, שדרש מהלווה כ-900 אלף שקל בטענה לחוב תופח וריביות, הצליח להוכיח רק שבריר מהסכום. לאחר שנים של התדיינות, בית משפט השלום בפתח תקווה ביטל את ההסכם החוץ־בנקאי וקבע כי יש להשיב למלווה רק
את סכום הקרן שנמצא כמשולם חלקית. השופטת הזהירה מהיעדר תיאום מסמכי הלוואה ומהסתמכות על צ'קים שנועדו לשמש בטוחה בלבד
הסיפור הבא, שהגיע אל שולחנה של השופטת לימור חלד-רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נוצר מתוך מצוקה כלכלית יומיומית, כזו שמוכרת היטב לעסקים קטנים בישראל. בין מדפי מינימרקט צנוע במודיעין התפתח קשר שהחל כעזרה לכאורה בין מכרים בבית הכנסת, והסתיים בשורה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל, טענות על ריבית נשך, האשמות הדדיות וחוב נטען שהתנפח עד לכ-900 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע בסופו של דבר כי כל שניתן להוכיח הוא יתרה של כ-60 אלף שקל בלבד.
ההליך המשפטי, שכלל שתי תביעות שטריות (תביעות להוצאה לפועל על סמך שטר, למשל צ'ק) שאוחדו, עסק ביחסי מלווה־לווה שנמשכו שנים. התובע, חיים אוזן, טען כי העניק לנתבע, ישראל מיכאל אביב, הלוואות חוץ־בנקאיות בהיקפים גדולים, וכי כנגד אותן הלוואות הופקדו בידיו צ'קים שנועדו להבטיח את ההחזר שלהן. לטענתו, מרגע שהנתבע הפסיק לפרוע את החוב, פנה לביצוע הצ'קים בלשכת ההוצאה לפועל. אלא שהנתבע טען מנגד כי מדובר במערכת יחסים אחרת לגמרי, שבה המינימרקט שבו עבד הוא זה שנזקק לעזרה תזרימית, וכי התובע הוא שפעל לאורך השנים בניגוד לדין, ללא כל הסכם הלוואה מסודר ומתוך גביית ריביות מופרזות.
במרכז הסיפור עמדו שלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבע, בסכום מצטבר של 670,400 שקל. לאחר פתיחת התיקים ביקש הנתבע, ב-2018, להכריז עליו חייב מוגבל ולהיכנס להליך איחוד תיקים. רק כארבע שנים מאוחר יותר הגיש התנגדות לביצועי השטרות - ובית המשפט, בהחלטה מוקדמת של רשם בכיר, העניק לו רשות להתגונן. כשהתיק הגיע לשלב ההוכחות, הציג התובע גרסה שלפיה הכיר את הנתבע בבית הכנסת, שם סיפר לו האחרון כי הוא בעליו של מינימרקט עם מחזורי פעילות נרחבים. התובע סיפק לו שירותי פריטת המחאות, הפנה אותו לאדם נוסף שעסק בצ'יינג', ואף טען כי שימש ערב להלוואות שקיבל הנתבע מאותו גורם. לדבריו, החוב תפח והלך עם השנים, ובעת פתיחת ההליכים הגיע לסכומים גבוהים מאוד.
המשיך להחזיק צ'קים של בטוחות גם אחרי ביצוע התשלומים
מנגד, טען הנתבע כי תחילה פנה אליו התובע כדי לסייע למינימרקט בתקופת קושי, כשבעליו הקודמים של העסק הם אלה שעמדו במרכז העסקה. רק מאוחר יותר הוא רכש את המינימרקט לעצמו ונטל על עצמו גם חלק מחובותיו, אך לטענתו הוא החזיר לתובע סכומים משמעותיים, בעוד שהתובע המשיך להחזיק צ'קים שניתנו לו כביטחונות ולא השיב אותם גם לאחר שהתשלומים בוצעו. בנוסף, הוא טען כי התובע גבה ממנו ריביות העולות בהרבה על המותר בחוק.
- הלוואה חוץ בנקאית: מתי זו האופציה הנכונה עבורכם?
- הלוואה מחברת אשראי חוץ בנקאי? תקראו לפני שאתם לוקחים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הכלים המשפטיים הבולטים בתיק היה תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות. התובע טען כי החוק אינו חל, משום שההלוואות ניתנו כביכול לתאגיד שהוא המינימרקט, אך השופטת קבעה כי קו טענתו מנוגד לגרסתו שלו לאורך ההליך, שבה הדגיש כי ההלוואות ניתנו לנתבע כאדם פרטי. מאחר שהלווה אינו תאגיד, החוק חל במלואו.

המבוטחת הודתה ששיקרה - ועדיין זכתה בכיסוי ביטוחי
אשה שהודתה לחוקר הביטוח כי שיקרה וטענה שבעלה נהג ברכב, הצליחה להוכיח כי למרות השקר, לא היתה לה כוונת מרמה. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור איילון, שקבעה שאין כיסוי ביטוחי בשל "הודעה כוזבת". השופטים קבעו כי חששה של המבוטחת מתשלום ההשתתפות העצמית
אינו שקול לכוונה להונות, והזהירו את חברות הביטוח מפני שימוש מרחיב מדי בטענת "מרמה"
בבוקר חורפי אחד בינואר 2023 התרחשה תאונת רכב פשוטה בנתיבות. רכב של פסיפיק רכב ותחבורה נפגע מרכב פרטי שיצא מחניה בנסיעה לאחור. לכאורה מדובר בעוד תיק ביטוחי שגרתי, אך מה שנראה תחילה כעניין טכני נהפך לפרשה משפטית עקרונית, שבמרכזה השאלה: האם שקר אחד קטן, גם אם נובע מחשש כלכלי, יכול לשלול מהמבוטח את צדקו? הנהגת, סיון פרץ, לא הכחישה כי הייתה מעורבת בתאונה, אך בהמשך שינתה את גרסתה וסיפרה לחוקר מטעם חברת הביטוח איילון כי בעלה הוא זה שנהג ברכב. מה שנראה בעיני חברת הביטוח כניסיון להונות, התברר בבית המשפט כמעידה אנושית שנבעה מחשש לשלם את ההשתתפות העצמית.
בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט אבי שליו, תיאר בית המשפט כיצד התגלגלה הפרשה. פרץ, שבאותו יום חזרה מטיפול רפואי עם בנה בן השלוש, יצאה מהחניה ופגעה ברכב החונה של פסיפיק. נהג הרכב הנפגע העיד כי ראה את פרץ יוצאת ממושב הנהג ומחליפה עמו פרטים, ואף חתמה לו על אישור שבו הודתה באחריותה. גם עובדת החברה אישרה בהקלטה סמוכה לאירוע כי פרץ היא זו שנהגה.
בחקירה הראשונה שקיימה עם חוקר חברת הביטוח, אישרה פרץ את הדברים במפורש. אלא שבחלוף זמן קצר יזמה שיחה נוספת, שבה שינתה את גרסתה וטענה כי בעלה היה מאחורי ההגה. היא הודתה מאוחר יותר כי עשתה זאת מחשש שתיאלץ לשלם את ההשתתפות העצמית, בעוד שבעלה, שעבד אצל המעסיקה שביטחה את הרכב, היה פטור מכך. בית המשפט התרשם מכנות דבריה. "נחזה שתכלית ההודעה הכוזבת היתה חששה לשאת בהשתתפות עצמית", כתב השופט שליו בפסק הדין שפורסם, והוסיף כי גרסתה נתמכת בהודעת ווטסאפ ששלחה לבעלה מיד אחרי התאונה, שבה תיארה כיצד בנה הקטן בכה והסיח את דעתה. גם בעלה העיד כי לא היה ברכב בזמן התאונה, והדברים נראו אמינים בעיני בית המשפט.
"העובדה שהתברר בדיעבד שהמבוטחת כן זכאית לכיסוי אינה רלוונטית"
באיילון ראו את הדברים אחרת. מבחינתם מדובר במעשה חמור של מסירת פרטים כוזבים "במטרה להוציא כספים שלא כדין", כהגדרתם. לטענתם, ברגע שהמבוטחת הודתה ששיקרה, אין לה עוד זכות לקבל כיסוי ביטוחי, גם אם בדיעבד הוכח שהיא דווקא זו שנהגה ברכב. החברה הסתמכה על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, שקובע כי אם מבוטח מוסר עובדות כוזבות "בכוונת מרמה", המבטח פטור מחבותו. איילון טענה כי שלושת התנאים הדרושים לסעיף מתקיימים: נמסרו עובדות כוזבות, המבוטחת ידעה שהן אינן נכונות, והדבר נעשה כדי להפיק רווח כספי. "העובדה שהתברר בדיעבד שהמבוטחת כן זכאית לכיסוי אינה רלוונטית", טענה החברה, "משום שתכלית הסעיף היא להרתיע מפני מרמה ולהגן על מערכת היחסים בין מבטח למבוטח".
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- נפילה ממשאית אשפה הוכרה כתאונת דרכים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית משפט השלום לא קיבל את טענותיה. השופט שליו קבע בהכרעתו כי, "אין מקום להפעיל את חזקת השקר נגד הנתבעת", מכיוון שהמניע שלה לא היה מרמה אלא בלבול וחשש כספי. בעקבות כך, הוא חייב את איילון לשלם את מלוא הפיצוי בגין הנזק - 4,954 שקל, בצירוף ריבית, הצמדה ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,500 שקל.
