בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בראשות השופט רמי בז'ה, הכריע בסוגיה סבוכה של חלוקת רכוש בין בני זוג לשעבר. במרכז המחלוקת ניצב פורטפוליו. הכולל חברות נדל"ן ומניות בשווי מאות מיליוני שקלים. האשה טענה כי הקימה את האימפריה ביחד עם בעלה במהלך נישואיהם, ואילו הבעל טען כי יש להחיל עליהם הסכם ממון שמבטל את זכותה לחלוקה ברכוש.

השניים נישאו בחתונה אזרחית בקפריסין ב-1996, כשבוע לאחר שחתמו על הסכם שהוא מעין הסכם חלוקת ממון. במאי 2023 ביקשו השניים להתגרש. בתביעה רכושית שהגישה, טענה האשה כי נישואיהם היו שותפות מלאה, שבמהלכה פעלו יחד להקים את האימפריה הכלכלית שלהם. לדבריה, החברות והנכסים שהצטברו במהלך הנישואים, הם תוצר של שיתוף פעולה הדדי, גם אם היא לא נטלה חלק פעיל בכל ההיבטים העסקיים. האשה הדגישה את תרומתה לתא המשפחתי ולתמיכה בבעל, שאפשרו לו לפתח את העסקים האלה

לדבריה, "במהלך השנים נהפכנו לשותפים בכל מובן – גם במשפחה וגם בעסקים". היא הציגה הוכחות לכך שסייעה בהחלטות כלכליות מרכזיות, כולל ניהול מסוים של ההכנסות המשפחתיות. עוד היא טענה כי הסכם הממון שעליו מתבסס הבעל, נחתם לפני נישואיהם, כשהאימפריה הכלכלית הנ"ל עדיין לא נוצרה, ולכן הוא לא חל על הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואים. "שיתוף הפעולה והאמון ששררו בינינו מבטלים את תקפות ההסכם", הוסיפה האשה בדיון.

הבעל טען שהנכסים והעסקים הם פרי עמלו האישי בלבד

מנגד, הבעל טען כי הסכם הממון שנחתם לפני נישואיהם קובע הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים. לטענתו, האשה היתה מודעת להסכם ואף הסכימה לו, מתוך הבנה שהנכסים והעסקים שיצר במהלך חייו הם פרי עמלו האישי בלבד.

• פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
• נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לדבריו, הנכסים המרכזיים, כולל החברות הגדולות והמניות בחברות הנדל"ן, התפתחו כולם מהבסיס הכלכלי שהיה קיים לפני הנישואים. הבעל הוסיף כי לא היה ביניהם שיתוף כלכלי אמיתי במהלך הנישואים, והאימפריה הכלכלית נבנתה על בסיס משאבים אישיים שלו בלבד. לדבריו, "הנישואים לא שינו דבר במבנה הכלכלי של חיי". עוד הוא טען כי כל הסכמה אחרת תהווה פגיעה בזכויות הקניין שלו, ובמאמץ רב השנים שהשקיע בניהול הנכסים הנ"ל.

במהלך הדיון, בחן בית המשפט את נסיבות חיי הנישואים של הצדדים, את אופי היחסים ביניהם ואת התנהלותם הכלכלית. השופט בז'ה שם דגש על השאלה אם אכן היה שיתוף כלכלי בין בני הזוג, בניגוד לנטען בהסכם הממון. עוד לטענת בית המשפט, ההסכם לא יכול לקבל תוקף רשמי של הסכם ממון, מכיוון שהוא לא הוחתם על ידי נוטריון, כפי שנדרש בחוק.

הוא ציין כי על אף קיומו של הסכם ממון, יש לבחון האם נוצר שיתוף בפועל בין בני הזוג במהלך חיי הנישואים. "הסכם ממון אינו מקנה לבעל זכות מוחלטת להתעלם מהמציאות הכלכלית והחברתית שנוצרה במהלך הנישואים", כתב השופט בפסק הדין שפורסם. הוא הוסיף כי במקרים שבהם מתגלה שיתוף בפועל, ניתן להתגבר על הוראות ההסכם.

• כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
• יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

במהלך הדיונים, הביאה האשה עדויות ומסמכים שהצביעו על מעורבותה בחלק מההחלטות העסקיות של הבעל ועל השקעתה בתא המשפחתי, שאפשרו לו להתרכז בניהול העסק. בנוסף, היא הציגה התכתבויות שבהן הבעל התייעץ עמה לגבי סוגיות פיננסיות מהותיות. הבעל, לעומת זאת, התקשה להוכיח את טענותיו בדבר הפרדה מוחלטת בין הנכסים שנוצרו לפני נישואיהם לבין אלה שנצברו לאחר מכן.

טענת הבעל לא עומדת במבחן המציאות

השופט בז'ה קבע כי טענת הבעל בדבר תחולת הסכם הממון לא עומדת במבחן המציאות. הוא ציין כי התנהלותם הכלכלית של הצדדים במהלך הנישואין מלמדת על שיתוף פעולה בפועל, המבטל את תוקפו של הסכם הממון. "הנכסים והחברות שנוצרו במהלך הנישואים הם חלק בלתי נפרד ממאמץ משותף של שני הצדדים", ציין השופט.

בפסק הדין נכתב כי על אף שההסכם נחתם לפני הנישואים, "יש להכיר בכך שהמציאות הכלכלית שנוצרה לאחר מכן מייצרת התחייבות מוסרית ומשפטית לשיתוף בפועל". השופט הוסיף כי יש להביא בחשבון גם את ההשקעה הלא כספית של האשה, בניהול התא המשפחתי ובתמיכה בעסקיו של הבעל.

בהתאם לכך, הורה השופט על חלוקת רכוש שוויונית בין הצדדים, כולל החברות ומניות הנדל"ן שהיו במרכז המחלוקת. הוא הדגיש כי, "זוהי הדרך הראויה לשמר את עקרון השוויון ולהגן על זכויות הצדדים, כפי שמתבקש במערכת יחסים זוגית המבוססת על אמון ושיתוף". בית המשפט ציין כי חלוקה זו לא רק מאזנת את המצב הכלכלי, אלא גם מונעת מצבים שבהם אחד הצדדים יוצא מקופח בשל הסתמכות על הסכם שנחתם בתנאים שונים מהמציאות שהתפתחה.

פסק הדין מדגיש את עקרון השוויון ואת החשיבות בבחינת השיתוף בפועל בין בני זוג, גם במקרים שבהם קיים הסכם ממון. ההכרעה עשויה להוות תקדים משמעותי במקרים דומים, שבהם נטענת תחולת הסכם ממון על רכוש שנצבר במהלך הנישואים. בהכרעה הזו, בית המשפט חיזק את ההכרה במאמץ המשותף בין בני זוג, והבהיר כי אין די בהסכם ממון כדי לבטל שותפות כלכלית שהתפתחה בפועל במהלך החיים המשותפים. בנוסף, חייב השופטו את הבעל בהוצאות משפט בסכום כולל של 80 אלף שקל לאשתו לשעבר.

במקרה אחר, פסק דין שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים באוקטובר האחרון, עסק בסוגיה הקשורה לאיזון נכסים בין בני זוג במסגרת הליך גירושים, כשבמרכזו עמדה השאלה אם אופציות שקיבל הבעל ממקום עבודתו מהוות חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג. השניים, שנישאו והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, הגיעו לסיום דרכם המשותפת. במהלך שנות נישואיהם, עבד הבעל בחברה בינלאומית בתחום ההייטק, שבמסגרת עבודתו בה הוא קיבל אופציות לרכישת מניות של החברה. בשלב גירושיהם, חלק מהאופציות כבר הבשילו וזכויות הבעל לממש אותן נכנסו לתוקף, אך חלקן עדיין לא הגיעו למועד מימוש. בפסק הדין הראשון, שניתן בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, הוחלט להחריג את האופציות מהליך איזון המשאבים בין בני הזוג. הנימוק שניתן להחלטה הוא כי האופציות שקיבל הבעל אינן חלק מהשכר הרגיל, אלא נחשבות מתנה מהמעסיק, שנועדה לתמרץ את העובד להמשיך לעבוד בחברה לטווח ארוך. המערערת, האשה, באמצעות טוען רבני, טענה כי אופציות אינן מתנה אלא חלק אינטגרלי מהשכר שהבעל קיבל במהלך עבודתו. לטענתה, האופציות ניתנו כחלק מהסכם השכר, ומכיוון שהן התקבלו במהלך חיי הנישואים - יש לכלול אותן במסגרת חלוקת הרכוש בין הצדדים. המערערת טענה כי גם לאופציות שעדיין לא מומשו יש ערך, והן ניתנות להערכה כלכלית לפי מודלים מקובלים.