האם אופציות שניתנו לבן הזוג הן חלק מהרכוש המשותף?
פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, עסק בסוגיה מעניינת הקשורה לאיזון נכסים בין בני זוג במסגרת הליך גירושין, כשבמרכזו עמדה השאלה אם אופציות שקיבל הבעל ממקום עבודתו מהוות חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג. הדיון המשפטי נערך בפני הרכב של שלושה דיינים: הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז-אילוז והרב צבי בן יעקב.
בני הזוג, שנישאו והביאו לעולם שלושה ילדים משותפים, הגיעו לסיום דרכם המשותפת. במהלך שנות נישואיהם, עבד הבעל בחברה בינלאומית בתחום ההייטק, שבמסגרת עבודתו בה הוא קיבל אופציות לרכישת מניות של החברה. בשלב גירושיהם, חלק מהאופציות כבר הבשילו וזכויות הבעל לממש אותן נכנסו לתוקף, אך חלקן עדיין לא הגיעו למועד מימוש.
האשה טענה שהאופציות הן חלק אינטגרלי מהשכר צילום: Getty images Israel
בפסק הדין הראשון שניתן בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, הוחלט להחריג את האופציות מהליך איזון המשאבים בין בני הזוג. הנימוק שניתן להחלטה הוא כי האופציות שקיבל הבעל אינן חלק מהשכר הרגיל, אלא נחשבות מתנה מהמעסיק, שנועדה לתמרץ את העובד להמשיך לעבוד בחברה לטווח ארוך.
האופציות אינן מתנה
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המערערת, האשה, באמצעות טוען רבני, טענה כי אופציות אינן מתנה אלא חלק אינטגרלי מהשכר שהבעל קיבל במהלך עבודתו. לטענתה, האופציות ניתנו כחלק מהסכם השכר, ומכיוון שהן התקבלו במהלך חיי הנישואים - יש לכלול אותן במסגרת חלוקת הרכוש בין הצדדים. המערערת טענה כי גם לאופציות שעדיין לא מומשו יש ערך, והן ניתנות להערכה כלכלית לפי מודלים מקובלים.
המשיב, הבעל, טען מנגד כי האופציות הן הטבה אישית שמבוססת על כישוריו האישיים ולא נחשבות שכר רגיל. הוא הוסיף כי תמריץ זה נועד לשמר אותו במקום עבודתו, ומכיוון שהוא תלוי בתנאים מסוימים, הוא לא ניתן לחלוקה או איזון. בנוסף לכך, הבעל טען כי הזוג חי בחדרים נפרדים מ-2014, ולכן לא ניתן לראות באופציות חלק מהרכוש המשותף.
לאחר בחינת טענות הצדדים, הגיע בית הדין הרבני הגדול להחלטה חשובה. הדיינים קבעו כי יש לראות באופציות שקיבל הבעל חלק מתנאי השכר שלו, ולכן יש לכלול אותן באיזון המשאבים בין בני הזוג.
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
בית הדין הגדול הדגיש את הקשר הישיר בין הענקת האופציות לעבודתו של הבעל בחברה. הם ציינו כי גם אם האופציות ניתנו מתוך כוונה לשמר את העובד במקום עבודתו לאורך זמן, הן עדיין מהוות חלק מתנאי העסקתו. בפסק הדין נכתב: "מתן האופציות והמניות קשורות בקשר ישיר לעבודתו וזכות האשה לקבל איזון משאבים בנכס פיננסי זה".
לחשב את ערך האופציות ביחס לתקופה שניתנו במהלך הנישואים
כמו כן, הדיינים הבהירו כי במקרים שבהם האופציות עדיין לא מומשו במועד הקרע בין בני הזוג, יש לחשב את ערכן באופן יחסי לתקופה שבה הן ניתנו במהלך חיי הנישואים. כלומר, האשה תהיה זכאית למחצית מערכן של האופציות שהבשילו לפני מועד הקרע, וחלק יחסי מערכן של האופציות שעדיין לא הבשילו.
פסק דין זה עשוי להשפיע על זוגות רבים שנמצאים בהליכי גירושים, ובייחוד על זוגות שבהם אחד מבני הזוג עובד בתחום ההייטק או מקבל אופציות כחלק מהסכם השכר. חברות רבות, ובעיקר חברות הייטק, נוהגות להעניק לעובדיהן אופציות כחלק מתוכנית השכר, ופסק דין זה מבהיר כי גם הטבות אלה נכללות במסגרת איזון הנכסים.
בנוסף, פסק הדין מדגיש את עקרון השוויון בין בני הזוג, גם כשמדובר בזכויות שעדיין לא הגיע מועד מימושן. הדיינים התייחסו לעובדה שגם במקרים שבהם בן זוג אחד ויתר על חלק מהכנסותיו לטובת השקעות עתידיות כמו אופציות, בן הזוג השני עדיין זכאי לחלקו בנכסים האלה.
פסק הדין שניתן בבית הדין הרבני הגדול בירושלים מדגיש את החשיבות של איזון משאבים שוויוני בין בני זוג, גם כשמדובר בנכסים שאינם מוחשיים כמו אופציות ומניות. ההחלטה להכליל את האופציות באיזון המשאבים מהווה צעד משמעותי בהבנת המשמעות הכלכלית של נכסים עתידיים במסגרת חלוקת רכוש בגירושים.
- 5.כמה מילים במקום לכתוב "כן" (ל"ת)בוחבוט 12/10/2024 20:14הגב לתגובה זו
- 4.ש 12/10/2024 13:19הגב לתגובה זובמעבר לחברה חדשה, הרבה פעמים, ערך הכסף ש"משאירים", לפחות בשנה שלאחר המעבר, נלקח בחשבון, כשניתנת ההצעה. אין שום חובה להסביר למעסיק החדש, שלמעשה 50%, נשדד ממנו (הרי מדובר בשכר עתידי.).
- 3.אלליי 12/10/2024 08:20הגב לתגובה זואלליי
- אנונימי 12/10/2024 22:44הגב לתגובה זופוסק בית הדין , תמיד תהיה נגד כח החלטה שתנתן
- 2.תלמוד תורה 11/10/2024 19:39הגב לתגובה זואברך, לומד בכולל, מקבל קיצבת לימודים מהממשלה, אישתו עובדת בהיטק מקבלת סיפסוד למעונות, שכר נאה ואופציות עברו מספר שנים, אברך, מקבל קיצבה, פטור ממיסים, ומקבל 50% מהאופציות של אישתו. גן עדן אמרתי לכם.
- 1.עוד 50% מס על אופציות (ל"ת)אמיר 11/10/2024 12:14הגב לתגובה זו

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
