בלי לומר מילה: מה מספרת ההליכה על הרגשות שלנו והאם הגוף מסגיר סודות שאנחנו מנסים להסתיר?

בפעם הבאה שאתם נכנסים לחדר ישיבות, צועדים לעבר עמדת הקבלה בראיון עבודה או פוסעים במסדרון המשרד ליד חדר המנהל - כדאי שתשימו לב לרגליים שלכם. במשך שנים היה נדמה שהבעות פנים הן הכלי המרכזי להבנת רגשות, ואכן רובנו משקיעים מאמצים אדירים בבחירת המילים הנכונות ובשמירה על ארשת פנים חתומה, אך מחקר חדש שנערך ביפן גילה שהגוף שלנו מנהל "שיחה" מקבילה לגמרי, מתחת לרדאר שלנו. מסתבר שהדרך שבה אנחנו מניחים את כף הרגל, קצב הצעד וטווח התנועה של הזרועות, הם הרבה יותר מסתם פעולה פיזית; הם הצצה חושפנית למצבו הרגשי של האדם, שאותה המוח האנושי - ובעתיד גם הבינה המלאכותית – יכול לפענח בשבריר שנייה.

המחקר בחן כיצד אנשים מפרשים רגשות רק לפי אופן ההליכה. החוקרים מצאו כי תנועות גדולות יותר של ידיים ורגליים מתקשרות עם כעס או אגרסיביות, בעוד שתנועות קטנות יותר נתפסות כפחד או עצב. כלומר, עצם קצב ותנועת הגוף הופכים לכלי תקשורת לכל דבר.

הגוף "מדבר" גם בלי פנים

במסגרת המחקר, המשתתפים התבקשו לצפות בסרטונים שבהם נראו אנשים הולכים, אבל בלי לראות את הפנים שלהם. מדובר היה בהדמיות שמבוססות על נקודות אור בלבד, כך שלא ניתן היה להיעזר בהבעות פנים או בשפת גוף רחבה. ובכל זאת, המשתתפים הצליחו לזהות רגשות ברמה גבוהה מהסתברות מקרית. זה, לכאורה, מראה שהמוח האנושי יודע לקרוא רמזים עדינים מאוד, גם כשהמידע מוגבל. החוקרים אף שינו את הסרטונים והגדילו או הקטינו את טווח התנועה של הידיים והרגליים. התוצאה הייתה ברורה: ככל שהתנועה הייתה רחבה יותר, כך התחזקה התחושה של כעס; כאשר התנועה הצטמצמה, התחושה נטתה לפחד או עצב.

מדובר בתהליך כמעט אוטומטי. הליכה היא פעולה יומיומית, ולכן שינוי קטן בדפוס שלה עשוי לשקף מצב רגשי פנימי. כלומר, הגוף לא "משקר" בקלות, וזה הופך את ההליכה לאינדיקטור אמין יחסית. עם זאת, חשוב להבין שלא מדובר במדע מדויק לחלוטין. יש שונות בין אנשים, וגורמים נוספים כמו עייפות, סביבה או מצב בריאותי יכולים להשפיע על אופן ההליכה. ובכל זאת, נראה כי יש דפוסים שחוזרים על עצמם.

• 15 דקות הליכה רצופה מורידות 83% מהסיכון למוות: המחקר שמשנה את כללי המשחק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקביל, החוקרים מדגישים כי מדובר רק בשלב ראשון. בעתיד ייתכן שנראה מחקרים שיבחנו תנועות גוף נוספות, לרבות יציבה, קצב תנועה ואפילו תנועות ראש.

איך משתמשים בזה? - הליכת כוח ככלי ניהולי

בעולם העסקי, המודעות להליכה היא הרבה יותר מסקרנות פסיכולוגית - היא כלי עבודה. מנהלים ויזמים שמשדרים סמכותיות נינוחה נוטים לאמץ הליכה בקצב קבוע, עם גב זקוף ותנועות ידיים מתואמות. מחקרים בתחום הקוגניציה המגולמת מראים שהקשר בין הגוף למוח הוא דו-סטרי: לא רק שהרגש משפיע על הצעד, אלא שאימוץ מודע של 'הליכת כוח' לפני פגישה גורלית או משא ומתן יכול להוריד את רמות הקורטיזול (הורמון הלחץ) ולהעלות את תחושת המסוגלות העצמית.

למחקר הזה יש גם השלכות רחבות יותר, במיוחד בתחום הטכנולוגיה. אם ניתן לזהות רגשות לפי תנועה, מערכות מבוססות בינה מלאכותית עשויות להשתמש בכך. כך למשל מערכות אבטחה עשויות לזהות התנהגות חשודה או מצוקה דרך מצלמות. בד בבד, ייתכן גם שימושים בתחום הבריאות, כולל ניטור מצב נפשי דרך חיישנים או מכשירים לבישים.

עם זאת, כאן כבר עולות שאלות של פרטיות. כלומר, אם ניתן "לקרוא" רגשות של אדם מרחוק, מדובר ביכולת שעשויה להיות בעייתית אם לא תהיה עליה בקרה. בכל מקרה, נראה כי המחקר הזה מצביע על כיוון ברור: התקשורת האנושית רחבה הרבה יותר ממה שנדמה, והיא כוללת לא רק מילים והבעות פנים, אלא גם תנועות בסיסיות כמו הליכה.

• המחקר על שיטת "צום לסירוגין" ואיך באמת מורידים במשקל?
• החידה המתמטית הפשוטה - שאף מתמטיקאי לא הצליח לפתור (כבר 90 שנה)
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• החידה המתמטית הפשוטה - שאף מתמטיקאי לא הצליח לפתור (כבר 90...

כך תשפרו את ה"נוכחות בתנועה" שלכם:

אם ברצונכם לשדר סמכותיות וביטחון בחדר הישיבות או בריאיון עבודה, כדאי שתשימו לב לשלושה דגשים פשוטים בהליכה:

מצאו את הקצב הנכון: הליכה מהירה מדי משדרת לחץ ודריכות (סטרס), בעוד הליכה איטית מדי או גרירת רגליים עשויה להתפרש כחוסר חיוניות. נסו לשמור על קצב קבוע ונינוח שמשדר שליטה בסיטואציה.

 שחררו את הזרועות: תנועת ידיים טבעית ומתוזמנת עם הצעדים היא סימן לפתיחות וביטחון עצמי. ידיים צמודות מדי לגוף או בתוך הכיסים משדרות סגירות או רצון "להצטמצם" ולהיעלם.

הרימו את המבט: הימנעו מלהביט ברצפה בזמן ההליכה במסדרונות המשרד. מבט המופנה קדימה, בגובה העיניים, משדר שאתם ממוקדים במטרה ומוכנים לאינטראקציה חברתית או עסקית.