דבריו של שר האוצר, יאיר לפיד, בפני עובדיו באגף התקציבים בשבוע שעבר, העידו על תסכול ובלבול, שהתבטאו בשתי שאלות עיקריות.

השאלה התקציבית - שר האוצר הגיע לתפקידו נישא על גלי קולות בוחריו ממעמד הביניים, וגילה ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". לפיד הבין שאין לו בעצם יכולת להגדיל את ההוצאות האזרחיות - חברתיות באופן משמעותי. מולו עמדו שתי "פרות קדושות" גדולות שניבנו במשך עשרות שנים - תקציב הביטחון ויעד הגירעון.

מצד אחד מערכת הביטחון שהגנה על מדינת ישראל אינספור פעמים לאורך השנים דורשת ומקבלת - בגיבוי ראש הממשלה - הגדלה בתקציב, בכדי להמשיך ולמצוא תשובות לאיומים הבטחוניים העתידיים של ישראל.

מצד שני, אגף התקציבים, שהגן על מדינת ישראל אינספור פעמים לאורך השנים מפני גרעונות תקציביים אדירים שהיו עלולים ליצור משברים קשים, החל בתכנית הייצוב הכלכלית ב-1985 וכלה במשבר החובות של 2008.

הצלחות אלו יצרו את אותן "פרות קדושות" שכמעט ולא ניתן לגעת בהן. נוצרה הקונספציה שכל מי שיפגע בהן יהיה האחראי לאסון הבא - הביטחוני או הכלכלי. לתוך מצב זה נשלח שר האוצר ע"י בוחריו בכדי לדאוג לכך שמעמד הביניים ישלם פחות ו/או יקבל יותר. לפיד גילה שלא ניתן לעשות זאת אל מול אותן פרות הקדושות.

• כולם מדברים על אינפלציה, אבל איך זה משפיע על הכיס שלכם?
• "המדינה צריכה לעשות מהלכים אדירים של דיגיטציה, תשתיות תחבורה ודיור - זאת הזדמנות ליצור התייעלות כלכלית"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השמיכה נהפכה לקצרה מדי והתסכול נהיה גדול

נראה שאל מול תקציב הביטחון ועמדתו של ראש הממשלה, לפיד לא יכול באמת לפעול (והוא משאיר זאת לדרג הפקידותי). אך אל מול אנשי משרדו בנושא הגירעון הוא מנסה לשאול את השאלות הקשות ולערער את העקרונות עליהם התחנכו אנשי האוצר לדורותיהם - "לשמור על הקופה זה חלק מהתפקיד, אבל אם זה הופך להיות כל התפקיד, אנחנו חוטאים לייעודנו" - האם גירעון הוא בהכרח רע?

השאלה הכלכלית אידאולוגית

לעמדתי, נראה כי ללפיד דיון פנימי מעמיק בשאלה העצמית בתהליך גיבוש האג'נדה כלכלית אידאולוגית האישית שלו, וככזאת, בהיותו השר האחראי,

לפיד שואל שאלות נוקבות ומערער כאמור את אותם עקרונות השוק החופשי קפיטליסטי.

"...אנחנו צריכים תמיד לבחון מחדש. האם העשירים באמת יוצרים משרות? האם כשאנחנו נותנים להם הקלות מס זה באמת טוב לכלכלה, או שהם פשוט מתעשרים עוד יותר? האם איגודים מקצועיים הם בהכרח דבר רע? האם הפרטות הן בהכרח דבר טוב? האם מטרתה היחידה של חברה היא להפיק רווחים לבעלי המניות שלה? אין לה עוד מטרות? מה לגבי שכר הוגן, אחריות חברתית, מחויבות לקהילה? האם מותר כבר להודות ש'כלכלת החלחול' נכשלה לגמרי, מפני שמרכז הקיום הכלכלי הוא מעמד הביניים ולא העשירון העליון? האם יש באמת דבר כזה 'שוק חופשי' כשאנחנו אלה שקובעים את החוקים שלפיהם הוא פועל?‏" אין לשאלות האלה כמובן תשובה אחת. בעצם זה עיקר הטיעון שלי - שאין לשאלות הכלכליות הגדולות שמעסיקות אותנו תשובה אחת נכונה.

"יש עובדה פשוטה אחת שאי אפשר להתעלם ממנה - משהו לא עובד. יוקר המחיה, המזון, הדיור - הם בלתי אפשריים. המוביליות החברתית בין העשירונים התחתונים לעליונים היא מהנמוכות בעולם המערבי ומדדי אי-השוויון הם בלתי נסלחים. תפקידנו לשנות את כל זה. ‏"..אנחנו ..צריכים להתחיל לחשוב יחד... על השכר. השכר בישראל נמצא בקיפאון מאז שנת 2000. המשכורות של מעמד הביניים תקועות. העובד הישראלי מרוויח אותו דבר, אבל ההוצאות שלו הולכות וגדלות. הפריון שלו נמוך, הממשלה אינה מוציאה מספיק על ההכשרה וההשכלה, יותר ויותר קווי ייצור יוצאים מישראל כל שנה למדינות אחרות. זה 'המעגל המרושע' של רוברט רייך, ואין לנו את האופציה או הזכות לעמוד ולהסתכל עליו מן הצד. אנחנו צריכים לשבור אותו. אין פתרונות קסם, אבל כשאנחנו מסתכלים על המדינות המצליחות בעולם, הפתרון הוא קודם כל בחינוך ובהכשרות מקצועיות."

• מהו הסיכון הגדול למשקיעים ב-2026 ואיך הוא יכול להיות דווקא הזדמנות בשבילכם?
• איך תשפיע הורדת הריבית על רווחי חברות הנדל"ן המניב?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המטוס מספר 1 של מדינת ישראל

מצד שני, באותה נשימה כמעט, לפיד פוסל את הסוציאליזם: "אבא שלי ..... רצה לחנך אותי שסוציאליזם הוא לא נכון כלכלית, ומה שיותר גרוע - הוא שיטה לא צודקת. אני מאמין שהוא צדק, וההיסטוריה הוכיחה שהוא צדק". לפיד מעלה שאלות קשות לדיון ומערער על הקונספציות הקיימות במשרדו עשרות שנים. אך לדעתי, כלכלת ישראל זקוקה לשר אוצר שנותן תשובות ולא רק זה ששואל שאלות.

רצוי כי לשר האוצר של מדינת ישראל תהיה אג'נדה כלכלית, חזון כלכלי שממנו תיגזר מדיניות כלכלית והחלטות אופרטיביות. כלכלת ישראל צריכה מנהיג שלא יהיה רק זה בעל אומץ להיכנס לעולם הפוליטי, לתפקיד כפוי הטובה של שר האוצר וזה ששואל את השאלות הקשות והנכונות, אלא אדם מספיק אמיץ בכדי להסתכל למציאות בעיניים ולקבל החלטות "בן גוריוניות" בתנאי אי וודאות.

הגדלת השמיכה מחייבת התעמתות עם כל הגורמים בעלי הכוחות הפוליטיים והכלכליים הגדולים ויישום החלטות קשות בדבר רפורמות מבניות הכרחיות. למשל בצד ההכנסות - מלחמה אמיתית בהון השחור בכל הרמות, העברייני והלא העברייני, מלחמה בתכנוני המס האגרסיביים של פרטים וחברות, ביטול פטורים לא מוצדקים וכו'.

בצד ההוצאות - ייעול משמעותי של משרדי הממשלה וגופים ממשלתיים, כולל מימוש הרפורמות ההכרחיות במשרד הביטחון ,חברת החשמל ואחרים. המשך פתיחת ענפים לתחרות ועידוד הצמיחה וטיפול אמיתי במחירי הנדל"ן ע"י שינוי אמיץ במדיניות של היצע הקרקעות (ולא, מע"מ 0% הוא לא הפיתרון).

על שר האוצר למצוא שותפים אמיתיים לדרכו. אני חושב, שהן בין השרים בממשלה והן בין אנשי משרדו, הוא יוכל למצוא אנשים ודעות שהובילו את ישראל למצבה הכלכלי הנוכחי. אם למשל ינסה להבין מדוע ישראל הגיעה ל"מדדי אי שויון בלתי נסלחים", כהגדרתו, הוא ימצא חברים, הן בין חברי ממשלתו והן במשרדו, שתרמו לא מעט לכך בקבלת החלטות שמבטאות מדיניות מסים רגרסיבית לא שויונית, והחלטות שהביאו להקטנת ההוצאה הממוצעת לתלמיד.

לפיד אמר בנאומו, "כל מי שקרא את 'מצעד האיוולת' יודע שההיסטוריה היא שיעור מתמשך בהסתכלות לכיוון הלא נכון". מנגד, אפשר לומר שההיסטוריה הולכת לכיוון הנכון כשמנהיגים אמיצים עם חזון ברור מובילים אותה ונותנים בתשובותיהם את האמון והתקווה לאזרחים עליהם הוא כה מרבה לדבר.

אני מקווה שלפיד ימצא את האמת הפנימית, האומץ והמנהיגות לקבל את ההחלטות שכלכלת ישראל זקוקה להן.