אי שוויון כלכלי מתאר את הפערים בהכנסות, בהון ובנגישות לשירותים בין קבוצות באוכלוסייה, ונמדד באמצעות כלים כמו מדד ג'יני, יחס בין העשירונים והנתח של המאיון העליון בהכנסה הלאומית. בישראל הפערים נחשבים גבוהים יחסית למדינות מפותחות, בין היתר בשל שיעורי תעסוקה
נמוכים בחלק מהאוכלוסיות, פערי שכר בין ענפים ופערים גיאוגרפיים בין המרכז לפריפריה. הכלים המרכזיים לצמצום הפערים הם מערכת המס הפרוגרסיבית, קצבאות, השקעה בחינוך והכשרה מקצועית ותשתיות תחבורה שמרחיבות את שוק העבודה הזמין. הנושא נמצא בליבת הוויכוח על תקציב
המדינה ועל סדרי העדיפויות בהוצאה הציבורית, ומשפיע גם על יציבות חברתית ועל קצב הצמיחה במשק.
דוח חדש של מעבדת אי השוויון העולמית, שפורסם בתחילת יוני, מציג תרחיש כלכלי שאפתני עד 2100: הכפלת הכנסות לרוב אוכלוסיית העולם, צמצום חד של פערי עושר, מעבר להשקעות בבריאות וחינוך, והגבלת ההתחממות ל־1.8 מעלות. הדרך לשם עוברת במסים כבדים על בעלי הון גדולים,
קרן צדק עולמית ושינוי עמוק בסדרי העדיפויות של הכלכלה הגלובלית
מאקרו כלכלה