החלום של שחקני הגז קרוב להגשמה - אוניות FLNG
מסופי גז נוזלי צפים או כפי שמוכנים לפעמים, אוניות FLNG, הם חלומם של כל השחקנים הקטנים בענף. אבל לא רק השחקנים הקטנים מתעניינים בפלטפורמות צפות. הדגם הראשון בעולם נבנה דווקא ע"י Royal Dutch Shell.
פלטפורמה צפה להמרת גז המופק מבאר לגז נוזלי (FLNG), מבלי שיהיה צורך להובילו אל הקרקע, היא חלומם של גורמים רבים בתעשיית הגז והנפט. עלויות העתק של מסופי גז נוזלי על הקרקע, צפיפות אוכלוסין או היעדר תשתיות, גורמים לכך שלא רק השחקנים הקטנים והבינוניים בענף שואפים להנזיל את הגז למצב שיאפשר את שינועו מבלי לעבור על הקרקע.
הצורך בהנזלה נובע בדרך כלל ממרחק משוקי הביקוש והעובדה שצנרת לא תמיד מספקת את הפיתרון הרצוי - מתקן צף עשוי להפוך מיליארדי מטרים מעוקבים של גז ממוצר לוקאלי שהביקוש שלו מוגבל, לקומודיטי בר שינוע בהתאם לביקושים עולמיים. ברוב המקרים, מטרת הפלטפורמות הצפות היא לפתור בעיות של נגישות לרישיונות במים עמוקים באזורים המרוחקים מהחוף, או כאלה שנמצאים מול חופים מאוכלסים בצפיפות, כמו במקרה של תמר ולוויתן.
חברות חיפושי נפט קטנות ובינוניות, מדינות צפופות וכל מי שמסוף הנזלה שעלותו נאמדת ב-12 מיליארד דולר ומעלה הוא מחוץ להישג ידו, משוועים בקוצר רוח להבשלת הטכנולוגיה המדוברת הצפויה להעניק כדאיות כלכלית למיליארדי מטרים מעוקבים של גז.
עם זאת, מי שמוביל את הקמת הפלטפורמה הראשונה בעולם, שצפויה להיות גם הפלטפורמה הצפה הגדולה בשנים הקרובות, היא דווקא חברת הנפט הגדולה באירופה - Royal Dutch Shell (הנסחרת בכ-225 מיליארד דולר).
Shell הזמינה את הפרויקט מ-Samsung Technip ב-2009, התחילה לפני שלושה חדשים בהקמת הפלטפורמה הצפה להנזלת גז טבעי Prelude FLNG הממוקמת כ-200 קילומטרים מחופי אוסטרליה וצפויה לשרת מאגר בעל שם זהה. עלותה של Prelude FLNG מוערכת בכ-13 מיליארד דולר ומשקלה יהיה גדול פי 6 ממשקל נושאות המטוסים הכבדות ביותר בעולם.
עלות בנייתה של Prelude FLNG, אב הטיפוס המתפקד הראשון בעולם, מוערכת בכ-5 מיליארד. במידה והפרויקט יושלם בהצלחה כמתוכנן בעוד ארבע שנים, הוא צפוי לסמן שינוי משמעותי בתעשייה ולהגביר משמעותית את שינוע הגז בעשורים הבאים.
חלק גדול מחלקי הפלטפורמה מיוצר בדרום קוריאה ומיובא לאוסטרליה. כזכור, בישראל, חתמו השותפות במאגר תמר על שיתוף פעולה עם דייהו הקוריאנית, שאמרוה לתכנן את פרויקט ה-FLNG שיוכל להפיק גז נוזלי בהיקף של עד 3 מיליון טון בשנה.
טכנולוגיית FLNG נחשבת בתעשיית הנפט למחוללת שינוי אמיתית. מטרתה לשרת פרויקטים שמרוחקים מתשתיות או מהחוף. באוסטרליה מעריכים כי אם הפלטפורמה תצליח, יתווספו כ-25 TCF גז טבעי לפוטנציאל רזרבות הגז האוסטרליות. גורמים שונים מתעניינים בטכנולוגיה מסיבות שונות, ועבור חלק מחברות הנפט הגדולות, האפשרות להתרחק מחופים ללא צורך בצנרת אטרקטיבית במיוחד, וכמוה גם הסיכוי לפתיחת מאגרים שנמצאים מחוץ למים טריטוריאליים וכלכליים, ובמילים פשוטות, אינם שייכים במובהק לאף מדינה.
סיבה נוספת לעניין שהפלטפורמות מעוררות, היא הפוטנציאל להשתמש בהן לקליטת גז שנוצר כמוצר לוואי בהפקה של נפט. על מנת להגשים את ההבטחה של FLNG, על התעשייה להתגבר על קשיים לא מעטים. אחד האתגרים המורכבים בטכנולוגיה, זו התמודדות עם עוצמת הגלים בימים ובאוקיינוסים, ובייחוד לאור עוצמת ההדף שנוצר מתהליכי ההנזלה של גז, העלולים לפגוע במיכלי האחסון.
לפי מחקרים שפרסמה מקינזי לפני כמה שנים, נקודת איזון של פרויקט FLNG עומדת על כ-3 TCF. לפי אותם מחקרים, במאגר המכיל יותר מ-5 TCF גז טבעי הכדאיות הכלכלית עלולה להיפגע ואיתה ייפגע פונטציאל המאגר.
חשש נוסף שקיים בקרב לקוחות פוטנציאליים החוששים להתחייב על חוזי אספקה עם פלטפורמה ניסיונית, דווקא פחות רלוונטי למאגרי תמר ולוויתן, שכן וודסייד משווקת של גז טבעי והחוזים בתמר קושרים בין FLNG לרכש הגז. גם הקשר בין Woodside האוסטרלית ל-Shell (שהמחזיקה בוודסייד כ-24% באמצעות חברה בת אוסטרלית) מחבר ללא ספק הרבה קצוות, ומסביר עוד נדבך בבחירת השותפים בלוויתן. בנוסף לכך, חברת וודסייד עצמה מתכוונת להשתמש בפלטפורמת FLNG בפרויקט Sunrise שלה בימת תימור.
לסיכום, ה-FLNG נמצא עדיין בשלב ניסיוני, אך התקדמות הפתרונות והטכנולוגיות שהושגו בתעשיית הנפט בעשור האחרון מגבירים את סיכוי ההצלחה של פלטפורמות שטות להנזלת גז.
- 7.ג'ון 18/05/2013 10:20הגב לתגובה זוhttp://au.news.yahoo.com/thewest/business/a/-/national/17077766/shell-marks-flng-milestone/
- 6.מסקנות ו. צמח לפח! 23/02/2013 14:55הגב לתגובה זואם מסקנות וועדת צמח ייושמו, תוך 10-15 שנים המאגרים יתכלו!
- 5.מוסדי לשעבר 21/01/2013 10:37הגב לתגובה זוכמו תמיד, נהיר ונעים לקרוא את טורייך, יש לי שאלה אחת מה המשמעות של ירידת מחירי הגז הטבעי, על פרויקטים עתירי הון אלו?
- 4.ביבי מורח את צמח וגורם שוב נזק (ל"ת)אנונימי 20/01/2013 19:31הגב לתגובה זו
- 3.יורם 20/01/2013 15:10הגב לתגובה זויותר הגיוני שפחות מ 5TCF זה לא יהיה אטרקטיבי.
- 2.רציו מניית השנה (ל"ת)כריא 20/01/2013 14:39הגב לתגובה זו
- 1.רציו בדרך ל 80 (ל"ת)ינקול 20/01/2013 14:30הגב לתגובה זו
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
