מיוצ'ה פראדה ודונטלה ורסאצ'ה; קרדיט: רשתות חברתיות
מיוצ'ה פראדה ודונטלה ורסאצ'ה; קרדיט: רשתות חברתיות

עסקת ענק בעולם האופנה - פראדה רוכשת את ורסאצ'ה ב-1.4 מיליארד דולר

שני מותגי העל מתאחדים כשפראדה תרכוש את ורסאצ'ה שהוחזקה עד כה על ידי קבוצת קפרי האמריקאית שויתרה על החלום להתחרות ב-LVMH; האם המומנטום חוזר למותגי העל האיטלקיים?

רוי שיינמן |

שני מותגי על איטלקים בעולם האופנה מתאחדים - פראדה רוכשת את וראצ'ה מידיה של קבוצת קפרי האמריקאית בתמורה ל-1.4 מיליארד דולר, במה שמסמן מצד אחד את תחילת הניסיון של פראדה לבנות קבוצת על חדשה בעולם האופנה ואת הסוף של ניסיון דומה של הקבוצה האמריקאית.


ורסאצ'ה תצטרף לשורה של מותגים נוספים שבבעלות פראדה כמו מיו מיו, לונה רוסה ומרקזי, כולם מותגים איטלקים שרוצים להחזיר עטרה ליושנה בעולם האופנה.


הרכישה גם מוסיפה גיוון לפורטפוליו של פראדה שמצרפת מותג מבוסס ומוכר אבל גם כזה עם סגנון שונה מזה של פראדה עצמה ושל המותגים האחרים. אנדריאה גרה, מנכ"ל קבוצת פראדה, אמר שהרכישה תוסיף "מימד חדש, שונה ומשלים לקבוצה". פראדה תממן את העסקה בחוב כשהיא צפויה ללוות מעל ל-1 מיליארד דולר מתאגידים בנקאיים, כשהעסקה צפויה להיסגר במחצית השנייה של השנה בכפוף לאישורים רגולטוריים.


רוכבת על ההצלחה

קבוצת פראדה בלטה בשנה שעברה בשוק מותגי היוקרה על רקע מגמה כללית בתחום של ירידה במכירות. החברה דיווחה על הכנסות של 5.4 מיליארד אירו בשנת 2024, עלייה של 17%, בין היתר בזכות הביצועים המרשימים של מותג מיו מיו, שרשם זינוק של 93% במכירות.


מנגד, קבוצת קפרי האמריקאית, שמחזיקה גם במותגים מייקל קורס וג’ימי צ’ו, פרסמה תחזית לפיה ההכנסות של ורסאצ’ה צפויות לרדת ל-810 מיליון דולר בשנה הפיסקלית הנוכחית, לעומת 1 מיליארד דולר בשנת 2024. ורסאצ’ה הפכה למועמדת בולטת לרכישה מאז שהניסיון של קבוצת טייפסטרי, שבבעלותה המותגים קואוץ’ וקייט ספייד, לרכוש את קפרי, נחסם על ידי הרגולטור האמריקאי.


"ורסאצ'ה דורש שינוי עמוק מהיסוד", כתב לוקה סולקה, אנליסט בכיר בחברת המחקר ברנשטיין. הוא הוסיף גם כי "בהתחשב ברזומה של פראדה בכל הקשור לרכישות, יש עוד הרבה מה לשפר". בשנת 1999 רכשה פראדה את המותגים ג'יל סנדר והלמוט לאנג, אך הניסיון להעתיק את הקסם של מיוצ’ה פראדה ובעלה, פטריציו ברטלי, לא צלח: הלמוט לאנג נמכרה כבר ב-2005, וג'יל סנדר נמכרה שנה לאחר מכן.


למרות ששני המותגים האיטלקיים ונחשבים לאייקונים, ורסאצ'ה ופראדה מייצגים תפיסות עולם שונות. ורסאצ'ה נבנה על בסיס של זוהר ובנוי יותר על אלמנטים של גבריות. פראדה, לעומת זאת, ממוקדת בנשיות ונוקטת גישה קיצונית יותר לגבי מהו יופי. ועדיין, לפי דבריו של ברטלי, לשני המותגים יש מכנה משותף ברור: "אנחנו מחויבים ליצירתיות, למסורת אומנותית ולעבודת יד. אנחנו גם מבינים את העוצמה של מותג, כמו המשולש ההפוך של פראדה והראש של מדוזה של ורסאצ'ה - וגם מאמינים בחשיבות המשפחתיות".


ורסאצ'ה חוזרת לידיים משפחתיות

מיוצ’ה פראדה שמרה לאורך השנים על קשר קרוב עם דונטלה ורסאצ'ה, שנכנסה לתפקיד הניהול לאחר רצח אחיה ג'יאני בשנת 1997. דונטלה אמנם פרשה בחודש שעבר מתפקיד המעצבת הראשית של המותג לאחר כמעט 30 שנה, אך נותרה שגרירה רשמית של ורסאצ'ה, והדגישה לא פעם את תחושת השליחות שלה לשמור על מורשת אחיה. לפי הדיווחים, היא "מאושרת" מהעובדה שהמותג שוב שייך למשפחה איטלקית.


למרות שקבוצת פראדה נסחרת בבורסה של הונג קונג, פטריציו ברטלי ממשיך לכהן כיו"ר, ובנם לורנצו ברטלי משמש כמנהל השיווק הראשי ונחשב ליורש הפוטנציאלי של החברה, שהוקמה בשנת 1913 על ידי סבה של מיוצ'ה. גם המעצב שמונה לאחרונה להוביל את ורסאצ’ה, דריו ויטאלה, לא זר בחברה, הוא עבד במשך 14 שנה ב-מיו מיו לצד מיוצ'ה פראדה, והתקדם עד לתפקיד סגנה לפני שעבר לורסאצ'ה.


לעומת השושלת הארוכה של פראדה, לקפרי היסטוריה קצרה בהרבה. החברה הוקמה רק בשנת 2018, כשמייקל קורס רכש את ורסאצ'ה ב-2.1 מיליארד דולר, זמן קצר לאחר שרכש גם את ג'ימי צ'ו. מנכ"ל החברה דאז, ג’ון איידול, התגאה ואמר כי "העסקה מסמלת את הצעד הבא בהפיכתנו לאחת מקבוצות היוקרה הגדולות בעולם". החברה שמה לעצמה כיעד להתחרות בקבוצת ענק LVMH שמחזיקה בין היתר במותג לואי ויטון, אך לא הצליחה להגשים את החזון.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אלי גליקמן נשיא ומנכל צים
צילום: איתי רפפורט, חברת החדשות הפרטית

הצעה נוספת לרכישת צים - מה הסיכויים לעסקה?

על שני הכובעים של גליקמן ועל הסיכויים שלו לקבל בהמשך את השליטה בצים

מנדי הניג |
נושאים בכתבה צים אלי גליקמן

המאבק על השליטה בחברת הספנות צים מתעצם, עם הצעה נוספת מ-MSC השווייצרית אחת מחברות הספנות הגדולות בעולם. לפני כשבועיים  קיבל הדירקטוריון הצעה ראשונית מהפג-לויד הגרמנית ועל פי ההערכות גם יש התעניינות ממארסק הדנית. צים, שנסחרת בוול סטריט בשווי שוק של כ-2.3 מיליארד דולר, נסחרת לכאורה מתחת למזומנים שלה ובמכפיל רווח נמוך, אך צריך לזכור שיש לה התחייבויות גדולות בגין רכישת ספינות. בפעול אין לה מזומנים של מיליארדים. אך יש לה יתרון גדול שאותה רוצים הרוכשים הפוטנציאלים - צי אוניות יחסית חדש עם יעילות תפעולית ויכולת תחרותית טובה.

עם זאת, הסיכוי שהמדינה תמכור את צים לידיים זרות נמוך. צים ואל על דומות מהבחינה הזו - הן נכס ביטחוני ואסטרטגי ולכן למדינה יש מניית זהב ויכולת להשתמש בפלטפורמה והתשתית של החברות בזמן חירום. את אל על מכרו רק לאחר שמשפחת רוזנברג הסכימה לתנאים האלו. גוף זר יתקשה להתמודד ולהסכים לחבילת התנאים שיוטלו עליו. מה גם שזה בשעת חירום ומלחמה מסמן אותו כ"תופס צד". האם נראה לכם שבזמן מלחמה בעזה חברה דנית או שוויצרית תסכים שצים שבשליטתה תעביר סחורה של נשק לישראל? מראש הסיכוי שהחברות האלו ישקיעו בנכס ביטחוני בישראל קטן מאוד.

אבל זה מעיר את המניה - הדיבורים, כתבות, ראיונות מעלים את המניה וזה חלק מהעניין. השבחת הערך לא צריכה לחכות לסוף התהליך, אותם משקיעים שנמצאים כעת בעימות מול הנהלת החברה כבר רואים את המניה עולה. הם רוצים להחליף את הדירקטוריון (3 נציגים) כדי להשביח את החברה, ומלאכתם כבר נעשית דרך התעניינות בחברה.  

כך או אחרת, השיחות מול רוכשים פוטנציאלים נתקלים בהתנגדות חריפה מוועד עובדי צים. בקשר להפג-לויד הם טוענים כי החברה הזו שמוחזקת על ידי קטאר וסעודיה (12%, 10%בהתאמה) לא תעמוד לצד ישראל בזמן חירום - "רכישה כזו תפגע ברציפות שרשרת האספקה, כפי שנראה במשברי 2021-2023", כתב יו"ר הוועד אורן כספים במכתב למשרד התחבורה.

MSC, עם צי של 800 אוניות בבעלות משפחת אפונטה, בוחנת כניסה כדי להתחזק באגן הים התיכון. אבל, גם כאן, נראה שהסיכוי להסכמות עם המדינה נמוכות. במקביל אנליסטים המכסים את המניה מספקים לה מחיר יעד נמוך מהמחיר הנוכחי כשהם מבליטים את "הדיסקאונט הביטחוני". צים מקבלת דיסקאונט לעומת חברות אחרות בגלל היותה חברה ישראלית שבעצם נשלטת בצורה כזו או אחרת על ידי הממשלה. 

אנבידיה. קרדיט: רשתות חברתיותאנבידיה. קרדיט: רשתות חברתיות

צעד אחר צעד: איך אנבידיה הצליחה לשנות את מדיניות היצוא לסין

מאמץ ממוקד של ג’נסן הואנג מול ממשל טראמפ, בניית ערוצי השפעה ישירים והצגת טיעון כלכלי־אסטרטגי הובילו להקלה במגבלות היצוא - על רקע מחלוקת מתמשכת בקונגרס ובמערכת הביטחון

אדיר בן עמי |

החלטת ממשל טראמפ להסיר חלק מהמגבלות על יצוא שבבי הדור המתקדם לסין סימנה מפנה משמעותי במעמדה של אנבידיה NVIDIA Corp. -3.27%  בזירת קבלת ההחלטות בוושינגטון. מאחורי ההקלה הרגולטורית עמד מאמץ מדיני־עסקי מרוכז, שהובל כמעט אישית על ידי מנכ"ל החברה, ג'נסן הואנג, שבעבר כמעט שלא פעל בזירה הפוליטית האמריקאית.


שחקנים הפועלים מול הבית הלבן תיארו את ההישג של אנבידיה ככזה שנבנה צעד אחר צעד, לאחר שהחברה נתקלה לראשונה בהגבלות על הדגם H20 הגבלות שהיו חלק ממסגרת רחבה יותר של עימות טכנולוגי בין וושינגטון לבייג'ינג. ההחלטה הרחיבה את תחושת הדחיפות בחברה להבין כיצד מתקבלות החלטות בממשל טראמפ, במיוחד כאשר הנשיא עצמו נוטה לשנות עמדות במהירות ולפעול מחוץ לערוצים הממסדיים של הסוכנויות הפדרליות.


על פי גורמים המכירים מקרוב את התהליך, הואנג הגיע לשיחות הראשונות בחשדנות רבה כלפי הצורך בבניית ערוץ ישיר עם נשיא שמוניטין חוסר היציבות מלווה אותו שנים. אך בהדרגה הבין כי ללא מעורבות אקטיבית, אנבידיה עלולה למצוא עצמה מודרת מהשוק הגדול בעולם ליישומי בינה מלאכותית ,שוק שבפועל מהווה מנוף לשימור ההובלה הטכנולוגית של החברה. הגישה הזהירה השתנתה כאשר הואנג קיבל גישה ישירה לצמרת הממשל. דלתות שנפתחו באמצעות הקשר עם מזכיר מסחר הווארד לוטניק אפשרו לחברה מסלול מואץ לשיח עם הנשיא עצמו. הואנג, שלא היה חלק מהגל הראשוני של מנהיגי חברות הטכנולוגיה שהגיעו להישבע אמונים לנשיא בטקסים פומביים, הצליח לייצר מסלול אישי שאינו תלוי בצילומי יח"צ או במפגני נאמנות פוליטיים.


במקביל, אנבידיה הרחיבה את מעורבותה בזירה הציבורית בוושינגטון. בשונה מענקיות טכנולוגיה אחרות, החברה פעלה לאורך שנים עם פעילות מצומצמת יחסית מול מקבלי ההחלטות. החמרת מגבלות היצוא על שבבים חייבה אותה להגביר את הנוכחות בבירה, תוך הקמת צוות ייעודי בתוך החברה והפחתת התלות בלוביסטים ובארגונים חיצוניים, מתוך תפיסה שמדובר בסוגיה מרכזית לאסטרטגיה העסקית שלה.


החשש של גורמי הביטחון והטענה של אנבידיה

כדי להתמודד עם הלחצים מצד גורמי ביטחון, אנבידיה פיתחה טיעון מרכזי: חסימה אמריקאית עלולה להוביל את סין להאיץ מאמצי פיתוח שבבים מקומיים ואף לצמצם את הפער הטכנולוגי. החברה הציגה למחוקקים ולממשל נתונים שלפיהם יצרנים סיניים כבר זזים במהירות לנצל חלל תחרותי שנוצר עקב ההגבלות על חברות אמריקאיות.