דונלד טראמפ
צילום: רשתות חברתיות סעיף 27

טראמפ ומלחמת הסחר - למי הוא מוותר ולמה?

הממשל האמריקאי מטיל מכסים כבדים על סין, מקסיקו וקנדה, אבל מפתיע כשהוא פוטר מדינות כמו יפן והודו; בעוד שהתעשייה הגלובלית מנסה לנווט בין ההגבלות החדשות, ישראל עשויה להרוויח מהמהלך - עם הסכם סחר חופשי מול ארה"ב, היא עשויה להפוך ליעד מבוקש עבור יצרנים בינלאומיים שמנסים לעקוף את המכסים

ד"ר אדם רויטר | (6)

מלחמת הסחר שהשית טראמפ על מדינות יריבות וידידותיות כאחת, מיקדה את תשומת הלב לרכיב העיקרי שלה, "מלחמת המכסים". זו לא אמורה באמת כ"כ להפתיע, הוא הכריז שיעשה זאת עוד הרבה לפני שזכה בבחירות. יש לומר שבין הכרזותיו לפני הבחירות לבין מעשיו, קיים מתאם גבוה ביותר, כאשר ראוי לציין בנושא ספציפי זה שרוב החוקרים מעריכים שמלחמת הסחר עלולה יותר לפגוע כלכלית מאשר לעזור לתוצר האמריקני. ימים יגידו.

מעניין גם לציין שממשל ביידן לא רק שלא ביטל את המכסים שטראמפ הטיל בכהונתו הראשונה אלא אף הוסיף עליהם. משמע, גירעון הסחר של ארה"ב היה נושא שהטריד גם את המפלגה הדמוקרטית.

באופן מפתיע משהו, בעיניים ישראליות, עשויות להגיע דווקא הזדמנויות גדולות בדמות מפעלים יצרניים אירופאיים ודרום מזרח אסייתיים שיבנו כאן, כדי לעקוף ולהתחמק מהמכסים הללו, כי לישראל הסכם סחר חופשי עם ארה"ב. שוב, גם במקרה זה, ימים יגידו.

לא פחות מכך מעניין שיש מדינות שטראמפ החליט שלא לפגוע בהן, על אף גירעונות סחר גדולים שיש לארה"ב מולן. תיכף נגיע לזה.

 

תוכנית ההוגנות ההדדית

לאחרונה פורסמה תוכנית המכונה ע"י הבית הלבן "תוכנית ההוגנות וההדדיות" “FAIR AND RECIPROCAL PLAN”, שהבית הלבן הכריז שמטרתה "תשאף לתקן חוסר איזון ארוך שנים בסחר הבינלאומי ולהבטיח הוגנות בכל הטווח. חלפו הימים של ניצול אמריקה: תוכנית זו תציב את העובד האמריקני במקום הראשון, תשפר את התחרותיות שלנו בכל תחום בתעשייה, תפחית את הגירעון המסחרי שלנו ותחזק את הביטחון הכלכלי והלאומי שלנו."

הבית הלבן הוסיף בהצהרתו ש"אמריקה לא תסבול יותר שיטות סחר בלתי הוגן: ארה"ב היא אחת הכלכלות הפתוחות ביותר בעולם, אך שותפי הסחר שלנו שומרים על השווקים שלהם סגורים ליצוא שלנו. חוסר ההדדיות הזה אינו הוגן ותורם לגירעון הסחר השנתי הגדול והמתמשך שלנו."

במסגרת ההודעה הובאו דוגמאות ספציפיות: דוח מ-2019 מצא כי על פני 132 מדינות ויותר מ-600,000 קווי מוצרים, יצואנים מארצות הברית מתמודדים עם מכסים גבוהים יותר (מאשר ארה"ב גובה ממדינות אלו) בשני שלישים מהמקרים. האיחוד האירופי מטיל מכס של 10% על מכוניות מיובאות מארה"ב בעוד זו מטילה מכס של 2.5% בלבד. שותפי סחר גובים מחברות אמריקאיות "מס שירותים דיגיטליים", כאשר קנדה וצרפת גובות כל אחת מעל 500 מיליון דולר בשנה מחברות אמריקאיות ויתר המדינות עוד יותר ממיליארד דולר בשנה.

קיראו עוד ב"גלובל"

מכיוון שמלחמת מכסים מייצרת תגובות נגד, באופן אפקטיבי מעדיף הממשל האמריקני להתמקד כמובן במדינות מולן יש לארה"ב את הגרעון המסחרי הגדול ביותר. להלן גרף המסכם את מצב גירעונות הסחר הגדולים ביותר שיש לארה"ב מול מדינות בעולם:

 

ניתן לראות באופן לא מפתיע שסין ולאחריה מקסיקו "מככבות" בראש הרשימה. אחריהן הודו, גרמניה, יפן, קנדה ודרום קוריאה. בניגוד לרוחות שהתלהטו מאד בין ארה"ב לקנדה, מתברר שגירעון הסחר מול האחרונה אינו דרמטי, רחוק מכך. מדוע בכ"ז להיכנס להתכתשות מולה? זה קשור כנראה לרצון להחזיר מפעלי פלדה ואלומיניום לארה"ב, כאלו שנדדו לקנדה בעשורים האחרונים וחשובים לקהל הבוחרים ממעמד ה"צווארון הכחול" שתומך בטראמפ וגם לצבא האמריקני שאינו מעוניין להתבסס במוצרים חשובים אלו על יבוא, אפילו לא מקנדה.

אך יותר מעניין לראות ברשימה מספר מדינות שלארה"ב גירעון סחר גדול מולן, אך אינן נכללות ברשימת המכסים שממשל טראמפ הטיל: הודו ויפן בעיקר אך גם דרום קוריאה. אז מה קורה כאן?

ההסבר נעוץ במשחק השחמט העולמי שמתקיים בין ארה"ב לסין. ממשל טראמפ רואה חשיבות גדולה בשמירת קשרים מצוינים עם מדינות גדולות וחשובות העוינות את סין ומצויות במרחב הימי או היבשתי שיחסית קרוב אליה. הודו וסין הן שתי מעצמות יריבות. ליפן יחסים מורכבים מאד עם סין והיו בשנים האחרונות מספר מקרים בהן היו התכתשויות אוויריות וימיות בין כוחות הצבא הסיניים והיפניים. את דרום קוריאה ניתן להגדיר כמעט כמדינת חסות אמריקנית, כי ארה"ב מגנה עליה במטריה אטומית מול צפון קוריאה, כאשר זו האחרונה מקורבת מאד לסין ונחשבת כבעלת הברית החזקה ביותר שלה. סיבה נוספת היא שדרום קוריאה (29%) ויפן (15%) הן אחרי סין (50%) יצרניות אוניות צי הסוחר הגדולות בעולם וארה"ב תלויה בהן בתחום כה חשוב זה. סיבה נוספת היא שיפן ודרום קוריאה הן בין יצרניות השבבים הגדולות בעולם ואלו חשובים מאד לארה"ב במסגרת "מלחמת השבבים".

 

בעיניים ישראליות - ההשלכות עלינו

מדובר במלחמות בין ענקים וישראל היא גמד בסיפור הזה. מלחמת הסחר והמכסים עלולה לייצר בעיות לתעשיות ישראליות מאד מסוימות המייצאות לארה"ב (בעיקר אלומיניום), אך מדובר במספר חברות קטן מאד. מול ממשל אמריקני כה אוהד, ששר האוצר שלו צוטט כאומר ש"זהו זמן קריטי לעצב עתיד כלכלי אסטרטגי חדש לשתי המדינות... ואת תפקידה של ישראל כשותפה כלכלית מרכזית" הדברים כנראה יפתרו.

מצד שני עשויות להגיע הזדמנויות גדולות בדמות מפעלים יצרניים אירופאיים ודרום מזרח אסייתיים שיבנו כאן, כדי לעקוף ולהתחמק מהמכסים הללו, כי לישראל הסכם סחר חופשי עם ארה"ב.




ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    מפעלים יצרניים 17/03/2025 17:48
    הגב לתגובה זו
    כאן יודעים לייצר בכמויות רק תוכנה
  • 5.
    כבר יעדיפו להשקיע ישירות בארהב במקום בארץ (ל"ת)
    חן 17/03/2025 07:47
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    קפלניסט 16/03/2025 21:19
    הגב לתגובה זו
    ועקשנות במלחמה העיקשת מול ההנהגה החרדית הבוזזת את קופת המדינה.
  • 3.
    מישל 16/03/2025 13:26
    הגב לתגובה זו
    לגבי השקעות של כל העולם בישראל ....נחיה ונראה הלוואי אך לקראו לטראמפ מטורף וכל מיני שמות גנאי אחרים בגלל ההפסדים בשוק ההון זה להיות חזיר כפוי טובה לאחר כל מה שהוא עושה לנו.
  • 2.
    החיים 16/03/2025 12:48
    הגב לתגובה זו
    כאשר יש נשיאלדעתי הגרוע בהסטוריה האמרקאיתשהופך את ההחלטות כל כמה ימיםומטרתו כאוס....מי בדיוק ישקיע במפעל כשהוא לא יודע מה יהיה מחר ולא עוד כמה שניםאי אפשר לבנות מדיניות ולהשקיע בצפייה שפסיכופט יעזור לך
  • 1.
    אנונימי 16/03/2025 12:44
    הגב לתגובה זו
    אילו חברות דרום מזרח אסיה יפתחו מפעלים בישראל וישלמו שכר ישראלי.לאדם רויטר יש ראיה סלקטיבית.למשל ניתן להסתכל על הרשימה של המדינות שהחוב של ארהב אליהן הוא הכי גדול ולראות שזה די חופף את הגודל של הכלכלות שלהן. מלבד מקסיקו שממוקמת פה גבוה מדי אבל הסיבה לכך ברורה.
מחשוב קוונטי גטי תמונותמחשוב קוונטי גטי תמונות

המירוץ הקוונטי: ארבע חברות שמעצבות את עתיד המחשוב

הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים משמעותיים הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה מסחרית. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי

ליאור דנקנר |

הפוטנציאל העצום והאתגרים הטכנולוגיים

הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים גם בצד הטכנולוגי וגם בצד המסחרי. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי ולהוביל בתחומים חדשים. בין החברות הבולטות שכדאי לעקוב אחריהן נמצאות D-Wave, Rigetti, IonQ ו-IBM. שלוש הראשונות והקטנות יותר משמעותית מ-IBM הניבו מאות אחוזים בשנתיים האחרונות, בממוצע קרוב ל-800%. שוק המניות תמיד מקדים את השוק הטכנולוגי, אבל הערכים של החברות האלו כבר גבוהים ומבטאים התקדמות מאוד משמעותית. הן בנקודת הזמן הזו בחזית הטכנולוגיה, אבל זו השקעה מסוכנת מאוד. 

בכל מקרה, האפליקציות המבטיחות של המחשוב הקוונטי נוגעות לתחומים רבים, כמו רפואה, פיננסים וחקר חומרים, בזכות יכולת עיבוד מאסיבית של נתונים מורכבים עם דגש על בעיות שמייצרות כמויות עצומות של קומבינציות. מחשבים קלאסיים מעבדים מידע בצורה סדרתית, בעוד שמחשבים קוונטיים יכולים לבחון מספר אפשרויות במקביל, וכך להתמודד עם בעיות שיש בהן מיליוני משתנים בו זמנית. לדוגמה, חברת IBM השיקה לאחרונה את המחשב הקוונטי הגדול ביותר שלה עד כה, עם 433 קיוביטים, שמרחיב את היכולת להריץ בעיות מורכבות יותר.

עם זאת, הטכנולוגיה עדיין מתמודדת עם אתגרים, כמו רגישות לטעויות ותקלות תפעוליות. חברות כמו Quantinuum, בשותפות עם קונגלומרט Honeywell, ו-IBM מדווחות על התקדמות משמעותית בתחום תיקון השגיאות, צעד שנחשב קריטי בדרך למכונות גדולות ויציבות יותר. Quantinuum, למשל, הציגה לאחרונה את 'Helios', שנחשב למחשב הקוונטי המדויק ביותר כיום.


מבט על השחקניות המובילות בבורסה

כיום, שלוש חברות קוונטיות הנסחרות בבורסה זוכות לתשומת לב מיוחדת מצד מומחים ומשקיעים. חברת D-WaveD-Wave Quantum -0.38%   מובילה את התחום עם מחיר יעד ממוצע של כ-45 דולרים למניה, בעוד IonQ IonQ -0.97%  זוכה להערכת שווי גבוהה יותר עם מחיר יעד של כ-100 דולרים. Rigetti Rigetti Computing -1.16%  , לעומת זאת, זוכה עם הערכות שמרנית זהיר יותר עם מחיר יעד של כ-30 דולר למניה, בעיקר בשל התלות הגבוהה שלה במענקי ממשלה, שהיוו כמעט 90% מההכנסות שלה.

ההסתמכות על תקציבי ממשלה היא נקודת תורפה ל-Rigetti במידה ולא תצליח להרחיב את המכירות וההכנסות מהשוק המסחרי. עם זאת, Rigetti ו-IonQ מחזיקות במאזנים נקיים מחובות משמעותיים, כאשר IonQ הגדילה את מאגר המזומנים וההשקעות שלה לכ-3.5 מיליארד דולר לאחר הנפקת הון בשווי 2 מיליארד דולר בסוף 2024.

טראמפ ומאסק (X)טראמפ ומאסק (X)

מי אנשי השנה שלי בוול סטריט?

כרגיל עם סיומה של השנה האזרחית, מגיע מבול הערכות לגבי "איש השנה" בוול סטריט, מי השפיע הכי הרבה על התנהגות השוק וכיכב הכי הרבה בכותרות. ברשימה שלי זו השלישייה המנצחת: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אילון מאסק וג'נסן הואנג, מנכ"ל ומייסד אנבידיה שהוביל את מהפכת ה-AI


שלמה גרינברג |

"אנחנו אוהבים לחשוב שהבאנו חדשנות לעסקי החדשות, אבל יש דברים שאי אפשר להמציא מחדש וסקירת סוף השנה היא אחד מהם," כתבה ליז הופמן, עורכת Semafore ולשעבר עיתונאית בכירה בניו יורק טיימס. ברוח צנועה זו, הופמן מונה את תשעת הסיפורים העסקיים הגדולים לשנת 2025, ביניהם היווצרות בועת ה-AI, הקפיטליזם המדיני של הנשיא טראמפ, התפתחות כלכלת הקזינו ועוד. אזקק מכאן את הסיפורים הגדולים שלהם יש אימפאקט משמעותי על השוק גם השנה וגם לשנים הבאות.

ראשית כל, נראה כי למרות אופן הדיבור שלו, המדיניות של טראמפ בכול התחומים מצליחה, כאשר לדעתי הטענה הזו תאומת יותר במהלך שנת  2026 שעומדת בפתח וגם במזרח התיכון. טראמפ הוא ללא ספק האדם המשפיע ביותר על העולם הכלכלי שוול סטריט בתוכו.

הופמן מדייקת כשהיא כותבת כי "המכסים של הנשיא דונלד טראמפ היו או תיקון הכרחי לשנים של מדיניות סחר קלוקלת או מס מיותר ומעוות שוק על האמריקאים. מה שהם לא היו, להפתעתם של כלכלנים ומשקיעים רבים שציפו לכך, זה אסון כלכלי. עסקים הסתגלו, המחירים עלו מעט, ומנהלים, שקראו נכון את הקהל, מיהרו לעצב מחדש את סדרי העדיפויות שלהם כביטחון לאומי. "יום השחרור" (השם שהעניק טראמפ ליום הטלת המכסים) היה מטח הפתיחה של שכתוב גורף של המדיניות הכלכלית של ארה"ב, שראה את הממשלה מפנה משאבי מדינה הן לתעשיות לאומיות חיוניות והן למופעי צד שהעשירו את המעגל הפנימי של הנשיא. גם הרפובליקנים וגם הדמוקרטים עוסקים כעת בבחירת מנצחים ומפסידים ודוחפים את ארה"ב לעבר מודל ממשלתי שמדינות אחרות, בעיקר באסיה ובמזרח התיכון, מתרחקות ממנו".

 

ג'נסן הואנג אינבידה (רשתות)
ג'נסן הואנג מנכ"ל אנבידיה - קרדיט: מתוך הרשתות החברתיות


עם אילון מאסק וג'נסן הואנג הסיפור הוא שונה וסנסציוני, מאחר והשניים הללו משנים את העולם באמצעות מהפכת הטכנולוגיה. הואנג, יליד טייוואן שהיגר לארה"ב, סיים את לימודיו באוניברסיטת סטאנפורד והקים את אנבידיה ב-1993 אותה הוא מוביל מאז. הוא הצליח למזג את הבינה המלאכותית לתעשייה, הרבה קודם לתחזיות ושינה לחלוטין את כלכלת העולם. אין שום ספק שהתואר "הארכיטקט של ה-AI" שניתן לו ע"י מגזין Time מוצדק וכך גם הערך המטורף שהשוק מעניק לחברה שלו. כל זה ללא קשר להחלטה שלו להקים מרכז פיתוח בישראל, החלטה שמלמדת אותנו גם לקח, לפיו אם נפסיק להתעסק או לבכות על מר גורלנו ובמקום זאת נמשיך בדרך שהתוו מנהיגי הציונות, מבלי לחשוד בכל אחד שהוא נגדנו, אז המילים "אור לגויים" לא יהוו סיסמה בלבד, אלא הן יהיו למציאות.