טראמפ ומלחמת הסחר - למי הוא מוותר ולמה?
הממשל האמריקאי מטיל מכסים כבדים על סין, מקסיקו וקנדה, אבל מפתיע כשהוא פוטר מדינות כמו יפן והודו; בעוד שהתעשייה הגלובלית מנסה לנווט בין ההגבלות החדשות, ישראל עשויה להרוויח מהמהלך - עם הסכם סחר חופשי מול ארה"ב, היא עשויה להפוך ליעד מבוקש עבור יצרנים בינלאומיים
שמנסים לעקוף את המכסים
מלחמת הסחר שהשית טראמפ על מדינות יריבות וידידותיות כאחת, מיקדה את תשומת הלב לרכיב העיקרי שלה, "מלחמת המכסים". זו לא אמורה באמת כ"כ להפתיע, הוא הכריז שיעשה זאת עוד הרבה לפני שזכה בבחירות. יש לומר שבין הכרזותיו לפני הבחירות לבין מעשיו, קיים מתאם גבוה ביותר, כאשר ראוי לציין בנושא ספציפי זה שרוב החוקרים מעריכים שמלחמת הסחר עלולה יותר לפגוע כלכלית מאשר לעזור לתוצר האמריקני. ימים יגידו.
מעניין גם לציין שממשל ביידן לא רק שלא ביטל את המכסים שטראמפ הטיל בכהונתו הראשונה אלא אף הוסיף עליהם. משמע, גירעון הסחר של ארה"ב היה נושא שהטריד גם את המפלגה הדמוקרטית.
באופן מפתיע משהו, בעיניים ישראליות, עשויות להגיע דווקא הזדמנויות גדולות בדמות מפעלים יצרניים אירופאיים ודרום מזרח אסייתיים שיבנו כאן, כדי לעקוף ולהתחמק מהמכסים הללו, כי לישראל הסכם סחר חופשי עם ארה"ב. שוב, גם במקרה זה, ימים יגידו.
לא פחות מכך מעניין שיש מדינות שטראמפ החליט שלא לפגוע בהן, על אף גירעונות סחר גדולים שיש לארה"ב מולן. תיכף נגיע לזה.
- מטא תקים מרכז נתונים ב-50 מיליארד דולר
- לאחר עסקת אינטל: טראמפ רוצה נתח גם מלוקהיד מרטין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תוכנית ההוגנות ההדדית
לאחרונה פורסמה תוכנית המכונה ע"י הבית הלבן "תוכנית ההוגנות וההדדיות" “FAIR AND RECIPROCAL PLAN”, שהבית הלבן הכריז שמטרתה "תשאף לתקן חוסר איזון ארוך שנים בסחר הבינלאומי ולהבטיח הוגנות בכל הטווח. חלפו הימים של ניצול אמריקה: תוכנית זו תציב את העובד האמריקני במקום הראשון, תשפר את התחרותיות שלנו בכל תחום בתעשייה, תפחית את הגירעון המסחרי שלנו ותחזק את הביטחון הכלכלי והלאומי שלנו."
הבית הלבן הוסיף בהצהרתו ש"אמריקה לא תסבול יותר שיטות סחר בלתי הוגן: ארה"ב היא אחת הכלכלות הפתוחות ביותר בעולם, אך שותפי הסחר שלנו שומרים על השווקים שלהם סגורים ליצוא שלנו. חוסר ההדדיות הזה אינו הוגן ותורם לגירעון הסחר השנתי הגדול והמתמשך שלנו."
במסגרת ההודעה הובאו דוגמאות ספציפיות: דוח מ-2019 מצא כי על פני 132 מדינות ויותר מ-600,000 קווי מוצרים, יצואנים מארצות הברית מתמודדים עם מכסים גבוהים יותר (מאשר ארה"ב גובה ממדינות אלו) בשני שלישים מהמקרים. האיחוד האירופי מטיל מכס של 10% על מכוניות מיובאות מארה"ב בעוד זו מטילה מכס של 2.5% בלבד. שותפי סחר גובים מחברות אמריקאיות "מס שירותים דיגיטליים", כאשר קנדה וצרפת גובות כל אחת מעל 500 מיליון דולר בשנה מחברות אמריקאיות ויתר המדינות עוד יותר ממיליארד דולר בשנה.
- בולטות בוול סטריט: גוגל מזנקת, אנבידיה עולה ונובה מתקנת
- האם פיגמה תצדיק שווי שוק של 35 מיליארד דולר?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- הציבור הסיני צפוי להזניק שוק שורי בשווי 23 טריליון דולר
מכיוון שמלחמת מכסים מייצרת תגובות נגד, באופן אפקטיבי מעדיף הממשל האמריקני להתמקד כמובן במדינות מולן יש לארה"ב את הגרעון המסחרי הגדול ביותר. להלן גרף המסכם את מצב גירעונות הסחר הגדולים ביותר שיש לארה"ב מול מדינות בעולם:
ניתן לראות באופן לא מפתיע שסין ולאחריה מקסיקו "מככבות" בראש הרשימה. אחריהן הודו, גרמניה, יפן, קנדה ודרום קוריאה. בניגוד לרוחות שהתלהטו מאד בין ארה"ב לקנדה, מתברר שגירעון הסחר מול האחרונה אינו דרמטי, רחוק מכך. מדוע בכ"ז להיכנס להתכתשות מולה? זה קשור כנראה לרצון להחזיר מפעלי פלדה ואלומיניום לארה"ב, כאלו שנדדו לקנדה בעשורים האחרונים וחשובים לקהל הבוחרים ממעמד ה"צווארון הכחול" שתומך בטראמפ וגם לצבא האמריקני שאינו מעוניין להתבסס במוצרים חשובים אלו על יבוא, אפילו לא מקנדה.
אך יותר מעניין לראות ברשימה מספר מדינות שלארה"ב גירעון סחר גדול מולן, אך אינן נכללות ברשימת המכסים שממשל טראמפ הטיל: הודו ויפן בעיקר אך גם דרום קוריאה. אז מה קורה כאן?
ההסבר נעוץ במשחק השחמט העולמי שמתקיים בין ארה"ב לסין. ממשל טראמפ רואה חשיבות גדולה בשמירת קשרים מצוינים עם מדינות גדולות וחשובות העוינות את סין ומצויות במרחב הימי או היבשתי שיחסית קרוב אליה. הודו וסין הן שתי מעצמות יריבות. ליפן יחסים מורכבים מאד עם סין והיו בשנים האחרונות מספר מקרים בהן היו התכתשויות אוויריות וימיות בין כוחות הצבא הסיניים והיפניים. את דרום קוריאה ניתן להגדיר כמעט כמדינת חסות אמריקנית, כי ארה"ב מגנה עליה במטריה אטומית מול צפון קוריאה, כאשר זו האחרונה מקורבת מאד לסין ונחשבת כבעלת הברית החזקה ביותר שלה. סיבה נוספת היא שדרום קוריאה (29%) ויפן (15%) הן אחרי סין (50%) יצרניות אוניות צי הסוחר הגדולות בעולם וארה"ב תלויה בהן בתחום כה חשוב זה. סיבה נוספת היא שיפן ודרום קוריאה הן בין יצרניות השבבים הגדולות בעולם ואלו חשובים מאד לארה"ב במסגרת "מלחמת השבבים".
בעיניים ישראליות - ההשלכות עלינו
מדובר במלחמות בין ענקים וישראל היא גמד בסיפור הזה. מלחמת הסחר והמכסים עלולה לייצר בעיות לתעשיות ישראליות מאד מסוימות המייצאות לארה"ב (בעיקר אלומיניום), אך מדובר במספר חברות קטן מאד. מול ממשל אמריקני כה אוהד, ששר האוצר שלו צוטט כאומר ש"זהו זמן קריטי לעצב עתיד כלכלי אסטרטגי חדש לשתי המדינות... ואת תפקידה של ישראל כשותפה כלכלית מרכזית" הדברים כנראה יפתרו.
מצד שני עשויות להגיע הזדמנויות גדולות בדמות מפעלים יצרניים אירופאיים ודרום מזרח אסייתיים שיבנו כאן, כדי לעקוף ולהתחמק מהמכסים הללו, כי לישראל הסכם סחר חופשי עם ארה"ב.
ד"ר אדם רויטר – יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"
- 6.מפעלים יצרניים 17/03/2025 17:48הגב לתגובה זוכאן יודעים לייצר בכמויות רק תוכנה
- 5.כבר יעדיפו להשקיע ישירות בארהב במקום בארץ (ל"ת)חן 17/03/2025 07:47הגב לתגובה זו
- 4.קפלניסט 16/03/2025 21:19הגב לתגובה זוועקשנות במלחמה העיקשת מול ההנהגה החרדית הבוזזת את קופת המדינה.
- 3.מישל 16/03/2025 13:26הגב לתגובה זולגבי השקעות של כל העולם בישראל ....נחיה ונראה הלוואי אך לקראו לטראמפ מטורף וכל מיני שמות גנאי אחרים בגלל ההפסדים בשוק ההון זה להיות חזיר כפוי טובה לאחר כל מה שהוא עושה לנו.
- 2.החיים 16/03/2025 12:48הגב לתגובה זוכאשר יש נשיאלדעתי הגרוע בהסטוריה האמרקאיתשהופך את ההחלטות כל כמה ימיםומטרתו כאוס....מי בדיוק ישקיע במפעל כשהוא לא יודע מה יהיה מחר ולא עוד כמה שניםאי אפשר לבנות מדיניות ולהשקיע בצפייה שפסיכופט יעזור לך
- 1.אנונימי 16/03/2025 12:44הגב לתגובה זואילו חברות דרום מזרח אסיה יפתחו מפעלים בישראל וישלמו שכר ישראלי.לאדם רויטר יש ראיה סלקטיבית.למשל ניתן להסתכל על הרשימה של המדינות שהחוב של ארהב אליהן הוא הכי גדול ולראות שזה די חופף את הגודל של הכלכלות שלהן. מלבד מקסיקו שממוקמת פה גבוה מדי אבל הסיבה לכך ברורה.

ברבור שחור אירופאי: משבר החוב חוזר?
דו"ח התעסוקה שיפורסם בסוף השבוע יחרוץ ככל הנראה את גורל הורדות הריבית ויאפשר רגיעה בשוק האמריקאי, אבל בינתיים מתפתח משבר חוב מעבר לים
ארצות הברית - בדרך להתייצבות?
בשבוע שעבר כתבנו כי לפני הורדת הריבית בפגישת ספטמבר, השוק צריך לצלוח כמה מכשולים. המכשול הראשון, מדד ה-PCE, עבר בהצלחה. המדד אומנם עלה, אך בהתאם לצפי, ולא בצורה שאמורה לשנות את מהלך העניינים. השבוע, בתקווה, נצלח את המבחן השני - "שבוע התעסוקה", עם הנתונים על שוק העבודה שמתפרסמים במהלך השבוע, ודוח התעסוקה הרשמי בסופו. בינתיים השוק מדשדש בציפייה לנתונים אלו, עם נטייה לירידות, לפחות ביום המסחר הראשון. לדעתי, השוק לא צפוי לשנות כיוון באופן מהותי אם לא יקרה משהו מיוחד, לפחות עד יום שישי. נראה שכל תזוזה עד אז היא מקרית וזמנית. שבוע לאחר מכן יתפרסמו מדדי המחירים ליצרן ולצרכן. נראה שהסיכויים שמדדי האינפלציה ישפיעו על ההחלטה נמוכים יותר, שכן הפד עבר להתמקד בשוק התעסוקה והכיר בכך שאינפלציית המכסים, במידה ואכן היא תגיע בסופו של דבר, היא "טרנזיטורית". רק תוצאה יוצאת דופן במדדי האינפלציה עלולה לשנות את החלטת הפד. רק לאחר שבוע נוסף תתקבל סוף סוף החלטת הריבית.
על פי העדכון מהחודש הקודם, שוק התעסוקה מראה סימנים ממשיים של חולשה, אבל מאז עבר כמעט חודש, ובינתיים התביעות הראשוניות לדמי אבטלה שמתפרסמות מדי שבוע לא מראות סימני שבירה, וגם נתונים אחרים שמתפרסמים לא מעידים על משבר. תוספת משרות של מעל 60 אלף ועד 100 אלף תהיה אולי המיקום האידיאלי מבחינת השוק - חלש מספיק להורדת ריבית, אך לא מספיק חלש כדי להצית שוב חששות ממיתון. נתון של פחות מ-50 אלף יחד עם עלייה בשיעור האבטלה עשויים להצית דרישה מחודשת להורדת ריבית של חצי אחוז, אך גם לעורר חשש ממיתון. סביר להניח שלא נראה תרחיש של מספרים חזקים יותר מ-100 אלף משרות חדשות, ולא ירידה בשיעור האבטלה. נתונים כאלה יטרפו לחלוטין את הקלפים.
למרות שאלת הריבית ושאלת המכסים (שנפתחה מחדש עם פסיקת בית המשפט השבוע), נראה שהכלכלה בארצות הברית במצב טוב. אולי אפשר להתחיל להירגע, גם אם בספטמבר יהיו ירידות (כרגיל). אבל כדאי תמיד להיות זהיר מפני ברבור שחור. ייתכן שאחד כזה מתפתח דווקא מכיוון היבשת הישנה. מכיוון אחר.
- רעידת אדמה פוליטית בצרפת, המדדים באירופה נופלים
- המדדים סיימו בעליות חדות אחרי נאום פאוול, סולאראדג' זינקה 13%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7