גד סואן: הרגולציה בישראל "ממאיסה את החיים"

על המנהלים והמשקיעים בארץ, כך לפי מנכ"ל החברות הציבוריות. "לא בכדי פורח בארץ שוק של 'מאכערים'" מוסיף סואן, "אזרח מן השורה מתקשה לכלכל את צעדיו בים ההוראות, התקנות, החוקים והצווים
אמיר כהן |

"ישראל היא מדינת רווית רגולציה כמעט בכל תחום כלכלי ועסקי – תקשורת, נדל"ן, תעשייה, מסחר, השקעות, הון סיכון ומו"פ. עודף הרגולציה פוגע בכושר התחרות של המשק הישראלי". כך אמר מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, עו"ד גד סואן, בהרצאה במכון להשתלמויות עורכי הדין, שהתקיימה באוניברסיטת ת"א.

לדברי גד סואן, לא בכדי פורח בארץ שוק של "מאכערים", הן לעניין מרכז ההשקעות, הן לעניין המדען הראשי וקרנות השיווק, והן לצורך מגעים עם שלטונות המס ורשויות אחרות, שהרי אזרח מן השורה מתקשה לכלכל את צעדיו בים ההוראות, התקנות, החוקים והצווים. לדבריו, לא מעט עורכי דין ורואי חשבון וסתם "מאכערים" מתפרנסים היטב מעודף הביורוקרטיה והרגולציה של המשק.

סואן קבל על כך שהדיבורים של שר האוצר, בנימין נתניהו, על הצורך לפשט את התהליכים, להקטין את הרגולציה ולצמצם את הביורקרטיה נשארים בגדר דיבורים ואינם מחלחלים למערכת הציבורית. טענותיהם של משקיעים זרים על עודף הביורוקרטיה והרגולציה בכל הקשור להשקעות בישראל נשמעות שוב ושוב.

סואן הוסיף: "כשבוחנים את שוק ההון רואים שגם בתחום זה הרגולציה 'חוגגת'. השטף הבלתי פוסק של הוראות, כללים, תקנות וחוקים, שמוטלים חדשות לבקרים על החברות הציבוריות מטיל עליהן נטל כבד, הן מבחינה ארגונית והן מבחינה כספית, עד שמנהלים רבים מתלוננים שהוא "ממאיס עליהם את החיים".

(המשך בעמ' הבא)

מנכ"ל איגוד החברות הציג שורה של תיקוני חקיקה והוראות עליהם החליטה רשות ני"ע בשנה האחרונה ובהם: שינוי מודל הדיווח העסקי, דיווח על אימוץ קוד אתי, דיווח על פעילות מבקרי הפנים, דיווח על רכישת נכסים, דיווח על אומדנים חשבונאיים קריטיים, סיווג התחייבויות העלולות להיפרע בשל הפרת אמות מידה פיננסית כהתחייבות מיידיות והדיווח הכרוך בצידן, פרשנות מרחיבה לנושא "עניין אישי", דיווח על מינוי דירקטורים בעלי מיומנות חשבונאית ופיננסית, החמרת הקריטריונים לאישור עסקאות באסיפה כללית עם רוב מיוחד והרחבת דרישות הגילוי בנוגע להערכות שווי.

הוא הביא כדוגמא אבסורדית את התקנה שהוצאה ע"י רשות ני"ע, שאין כמותה בחו"ל, לפיה חברה ציבורית צריכה לפרסם בדוחותיה השנתיים את גובה הסכומים שתרמה בשנה החולפת ואת מדיניות התרומות שלה. "חברה שתורמת למטרה זו או אחרת יכולה מיוזמתה, לצורכי הסברה או שיווק, לפרסם שהיא תורמת למטרות חברתיות ותבוא עליה הברכה. אך האם צריך לחייב חברה לפרסם דבר שכזה ? למי זה נחוץ ? אולי כדי ששורה של מוסדות צדקה יידעו מי ומי התורמים ויידעו למי לפנות ?למוסדות התקינה והחקיקה פתרונים".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דולר יורד
צילום: Photo by Ryan Quintal on Unsplash

״הדולר היה צריך להיות ב-3 שקלים אלמלא הרפורמה המשפטית והמלחמה״

מניתוח של בנק ישראל: הדולר ממשיך לרדת - מי נפגע ומי מרוויח?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה שער הדולר

השקל ממשיך לטפס ושער הדולר נע הבוקר סביב 3.22 שקל דולר שקל רציף -0.25%   אלו הרמות הנמוכות ביותר מאז אפריל 2022. המטבע המקומי בראלי שלא ראינו מזה שנים, בתחילת המלחמה הוא עוד נסחר סביב 4 שקלים לדולר וכיום כשהמצב הביטוחני נרגע יש הזרמה של הון הזר התחזיות הכלכליות משתפרות וגם סוכנויות הדירוג מעדכנות לחיוב את האופק, השקל מתחזק אולי אפילו מדי. נתוני המאקרו גם עוזרים למטבע, שוק העבודה חזק, האינפלציה מתכנסת לכיוון היעד וגביית המסים צפויה לשבור שיא של 520 מיליארד שקל השנה. גם הגירעון צפוי לעמוד סביב 5% מהתוצר שזה נמוך מהציפיות כשהתחזיות של בנק ישראל ל-2026-2028 מדברות על גירעון סביב כ-2.8%-2.9% בממוצע, שזה "גירעון בר קיימא" כל אלה ביחד ולחוד מחזקים את האמון של המשקיעים ומזרימים הון לשוק המקומי, מה שדוחף את השקל למעלה.

אבל מסתבר שהדולר היה יכול לפגוש את רמת ה-3 שקלים כבר ממזמן. ניתוח של בנק ישראל שבחן את ההשפעות השונות על שער החליפין מצא שאם מנקים מהמשוואה את שני הגורמים החריגים של השנתיים האחרונות, שהן הרפורמה המשפטית והמלחמה, הדולר היה כבר כנראה סביב 3 שקלים, ואולי אפילו נמוך מזה. 

לפי המודל שמבוסס על הקשר בין שער הדולר-שקל לבין ביצועי הנאסד"ק, השקל היה אמור להתחזק הרבה קודם. בגרף שמצורף אפשר לראות את הפער שנוצר בין המציאות לבין מה שהמודל מנבא שזה הקו הכחול, שמייצג את שער הדולר בפועל, שהוא נסק הרבה מעל הקו הכתום, שמייצג את השער הצפוי בתנאים רגילים. 

הרפורמה המשפטית והמלחמה גרמו לסטייה הזאת, בעיקר בגלל שהם הגבירו את חוסר הוודאות ופגעו באמון של המשקיעים הזרים בכלכלה המקומית. אבל עכשיו כשהמתיחות הפוליטית והביטחונית נרגעה ברמה מסוימת, נראה שהשקל סוגר את הפער ומתחזק חזרה לרמות שהוא היה צריך לפגוש גם בלי ההתערבות של אותם גורמים.


הנפגעים

מאחורי הנתונים המעודדים האלה יש סביבה שנהיית פחות ופחות נוחה לצד אחד של המשק. השקל החזק מכביד מאוד על יצואנים כמו חברות הייטק וסטארטאפים שפועלים בישראל ומוכרים את מוצריהם בחו"ל. כשההכנסות נקובות בדולרים אבל חלק גדול מההוצאות (כמו שכר, הוצאות מנהלה וכד׳) מתבצעות בשקלים, כל ירידה בשער הדולר שוחקת את השורה התחתונה. ראינו לאורך עונת הדוחות הקודמת וגם זו הנוכחית שאנחנו בעיצומה חברות כמו צ’ק פוינט, ש״האשימו״ את הדולר בכ-2% מהרווחיות הגולמית אצל חלק זה נסבל, אצל אחרות כמו אייקון גרופ, האמא של איידיגטל בישראל שפועלת ברווחיות גולמית צרה מאוד (2% מגזר ההפצה, 4% מגזר קמעונאות) זה משמעותי מאוד - אייקון: שער הדולר שחק את הרווח, המלחמה את ההכנסות

חיים שטפלר מנכל ארית
צילום: באדיבות המצולם
ניתוח

המספר בדוח של ארית שמוכיח - משרד הביטחון מפזר כספים

האוצר דורש בצדק שאנשי משרד הביטחון יתייעלו פנימית, בפועל הוא מקבל עוד ועוד דרישות תקציביות; אם האוצר ייכנע לתוספות התקציב הביטחוניות זה יפגע בתשתית, ברווחה, בחינוך, זה ייקח את ישראל אחורה, וגם - רמז עבה למה שצפוי במניית ארית

מנדי הניג |

תעשייה ביטחונית חזקה היא הכרח. היא מאפשרת את הקיום של המדינה  וברור שהיא עולה הרבה כסף. תקציב הביטחון ענק והוא גדל כמובן בתקופת המלחמה. הבעיה עם תקציב ביטחון ענק היא שהמקורות מצומצמים ואם הוא גדל אזי לוקחים כסף מאיתנו (מסים) וחוסכים בהוצאות על חינוך, רווחה, תשתיות ועוד. ולכן, הדבר הכי אלמנטרי ומתבקש הוא כמו בפירמה פרטית - להתייעל. במשרד הביטחון כנראה שאין אחד שלא יודע זאת נשפכים כספים על ימין ועל שמאל. 

יש חיילי מילואים שגוייסו למרות שלא היה צריך (דווקא בעורף), יש פנסיות תקציביות, יש עובדים מיותרים ויש שכבה גדולה של חיילים בסדיר ובקבע שעובדת חלקית מאוד. גם במשרד הביטחון עצמו. הבזבוזים נמשכים גם בהוצאות השוטפות, ובהצטיידות. לכן דרישה של משרד הביטחון לתוספת של 7 מיליארד שקל לא צריכה לקבל אישור אוטומטי - האם היה מכרז , האם אפשר להוזיל את העלות ובראש וראשונה - תביאו את הכסף מבפנים. תתייעלו פנימית ותחסכו מיליארדים רבים, אפילו עשרות. 

אתמול היתה מלחמה בין האוצר למשרד הביטחון - מספיק לנפח את הצבא עם הוצאות - האוצר נגד משרד הביטחון. משרד האוצר אחרי תקופה ארוכה של שקט, אמר - "עד כאן". משרד הביטחון אמר את מה שהוא יודע להגיד - זה יפגע בביטחון המדינה. הוא רוצה למצוא כבר את האשמים הבאים, אבל זה לא יעזור לו - הוא אשם. הכישלון התקציבי הוא הבסיס לכישלון של ה-7 באוקטובר. צבא שמעדיף את הפנסיה התקציבית על פני גיוס מילואימניקים ושמירה על הגבולות, הוא צבא עם אג'נדה של חברת החשמל - דור א' מובחר, דור ב' דפוק. זו מתכונת לבינוניות. 

צריך צבא שיידע להעלות שכר לצעירים, שידע לתגמל בסדיר, אבל אסור שיהיו שווים יותר ושווים פחות. רבבות אנשי קבע שסחטו את המערכת עולים לכל המדינה בתקציבים נמוכים במשרדים אחרים. הסיבה שזה קרה היא שקשה לשר אוצר ובטח ובטח לחשב כללי להגיד לצבא לו. הדבר האחרון שהוא רוצה הוא שיאשימו אותו בחללים, נרצחים, פיגוע, טילים על ישראל. יהלי רוטנברג, החשב הכללי דווקא נלחם על התקציב. הוא נלחם כבר בינואר 2024 ועד היום. הגיבוי של השר היה חלקי, עכשיו, בסיום המלחמה, השר מתחבר אליו -( הרחבה מהמלחמה של החשב כבר בחילת 2024 -  החשב הכללי למנכ"ל משרד הביטחון - אין לכם תקציב בלתי מוגבל).

הסוגייה הנפיצה והקשה הזו של המלחמה על "תקציב הביטחון" מתבטאת בעקיפין בדוחות הכספיים של החברות הביטחוניות. יש לנו תעשייה ביטחונית לתפארת, ותעשייה כזו שמצילה חיים, תורמת המון לצבא לנצח במלחמה. התעשייה הביטחונית לצד הצבא הם הגורמים שניצחו בכל החזיתות בשנתיים האחרונות.