קו ישיר עובר בין אירועי היומיים האחרונים ב'חדשות 10', לבין אירועי השבוע האחרון בזירה הפוליטית בין ישראל לטורקיה. אבל, צריך להעמיד דברים על דיוקם: שלא כמו במערכת השיקולים של הטורקי הקטן מאיסטנבול, בחדשות 10 ובקו הישראלי לא מדובר לא על "כבוד" ולא על אגו, אלא על ערך שהוא מהותי הרבה יותר לכל מערכת חדשות, ובודאי למדינה. במדינת ישראל הקו האדום הזה לא נחצה, בערוץ 10 הוא נרמס כלא היה. כמו רבים אחרים, צפיתי ביום שישי שעבר בקרב התרנגולים המשודר בין רוני דניאל, הפרשן הצבאי של חדשות 2; לבין ערד ניר, עורך חדשות החוץ. מעבר להתלהמות (המיותרת) של דניאל והשימוש (המיותר עוד יותר) שהוא עשה בפועל "התכופף" שניתן לו באדיבות ניר, תהיתי ביני לביני האם ניר דורש ממדינת ישראל דבר שהוא עצמו לא יוכל לעמוד מאחוריו. בשנותי הרבות כעיתונאי וכעורך, בכלי תקשורת שונים, תמיד השתדלתי להימנע עד כמה שאפשר, במסגרת הצדק, האתיקה והחוק, מהצורך בהתנצלות. בניגוד למה שחושבים רבים, הנטייה של מערכות תקשורת למנוע את ההתנצלות, היא לא בשל אגו, "גאוות יחידה" או כוחנות לשמה. ההתנצלות פוגעת בנכס החשוב ביותר שיש לכל כלי תקשורת באשר הוא - אמינותו. כמובן שישנם מקרים בהם כלי תקשורת לא דייק בפרטים ועליו להבהיר את עצמו; ישנם מקרים בהם כלי תקשורת מבין כי פגע באדם או בארגון זה או אחר פגיעה שאינה מידתית, ועליו להתנצל בפניו ולעיתים אף לשפותו; וישנם מקרים בהם בית המשפט פוסק כי על כלי התקשורת להתנצל בפני מאן דהוא. אני מניח שגם ערד ניר מודע לדברים הללו, והוא מודע לכך שבחדשות 2 לא אוהבים להתנצל בדיוק כמו כל כלי תקשורת אחר (אולי אפילו פחות), ועל כן הפליא אותי כי דרש ממדינת ישראל להתנצל ולהתכופף, למרות שועדה שיפוטית בינלאומית סברה אחרת. על זה נאמר: קשוט עצמך. ובחזרה לערוץ 10. רותי יובל (שהיתה העורכת הראשונה שלי בתחילת שנות ה-90'), וראודר בנזימן, הם מטובי העיתונאים בארצנו. עיתונאים מוכשרים, אתיים ומקצועיים, שרואים בבהירות את הקו האדום שחלק מהעיתונאים הצעירים יותר וכן בעלי המניות בכלי התקשורת רואים במטושטש, אם בכלל. יובל ובנזימן הבינו שהכתבה ששודרה בחדשות 10 על הקשר בין שלדון אדלסון לבין בנימין נתניהו, לא עומדת באחד משלושת הכללים להתנצלות שנכתבו לעיל: אף בית משפט לא חייב את חדשות 10 להתנצלות, לאדלסון יש כלי תקשורת חזק משלו להביע את דעותיו, והפגיעה בו, אם בכלל, היא מאוד מידתית - יודע זאת כל מי שאי פעם קרא אחת מהכתבות של בן כספית ב"מעריב" על אדלסון. מבלי להיכנס לפרשנות עסקית זו או אחרת על בעלי המניות של ערוץ 10, ברי שהיה כאן לחץ וכיפוף ידיים של אנשי החדשות מצד הנהלת הערוץ ובעליו, שלדעתם של בנזימן ויובל לא נבע משיקולים עיתונאיים, ערכיים או אתים. עיתונאים הם אנשים ככל האנשים: הם לעיתים טועים, הם לעיתים מובלים בידי אינטרסים מבלי דעת, והם לעיתים פוגעים בגוף זה או אחר, אם בשגגה ואם במסגרת התחרותיות לבלעדיות וראשוניות המטריפה את כל כלי התקשורת. אבל עיתונאים בכירים ועורכים מודעים לכובד האחריות המוטל על כתפיהם שעה שהם עורכים או משדרים כתבות. המידע צריך להיות מוצלב, פעמיים ושלוש; המקורות צריכים להיות מהימנים; ה"אריזה" הסופית של הכתבה והכותרת חייבת לקחת בחשבון את כל הגורמים הסביבתיים, הפוליטיים ולעיתים האינטרסנטים שמסביבה. עריכת עיתונות דומה להפעלת עגורן כבד ברב-קומות: עבודה נכונה ואחראית תסייע להציב את המטען הכבד במקומו, תנועה לא זהירה עלולה למוטט מבלי משים בניינים שלמים, ולקפח חיים. חדשות 10 שייכת לסוג הראשון של מפעילי העגורנים. לדעתי האישית, זוהי מערכת החדשות המשודרת הטובה, המקצועית והמאוזנת ביותר בארץ היום, ואני אומר זאת כאיש ימין. יתכן שבנזימן ויובל ישלמו מחיר אישי על דבקותם בערכים עיתונאיים אמיתיים. אני עדיין מקווה שאולי בהנהלת ערוץ 10 יתעשתו, ברגע האחרון, יעמדו על טעותם ויחזרו בהם מההתנצלות. גם אם לא, אני יודע שכל צרכני התקשורת ירוויחו בסופו של דבר מהעמדה האמיצה של יובל ובנזימן. לכשלעצמי, אני מתכוון להקליט את ההתנצלות של ערוץ 10 מחר, ולהקרין את הקטע במסגרת הרצאותי בפני סטודנטים לתקשורת, תחת הכותרת "שקט, מתכופפים". חשוב שגם הדור הבא של אנשי התקשורת ידע להבחין בין קוים אדומים אמיתיים, לבין קוים שהצבע האדום שלהם דלף משטר של 200. חשוב שגם הדור הבא בתקשורת יהיה זקוף קומה כבנזימן ויובל. תקשורת מכופפת, היא רק צעד אחד לפני תקשורת מגויסת. הכותב הוא מנהל התוכן בקבוצת קו מנחה