דעה

למשפחת שליט: אל תיישמו את פעילות המחאה החריפה ביותר

5 שנים לנפילתו של גלעד שליט בשבי חמאס ובצל האירועים הקוראים לשחרורו, הנה כמה טיפים שמעניק רועי לחמנוביץ' למשפחה ומובילי המחאה

בימים אלו אנו נמצאים בלב ליבה של פעילות המחאה של משפחת שליט ומטה המאבק, שכובשת שיא חדש: האירועים החלו בערב יום העצמאות בו התפרץ אחיו של גלעד וחברתו לאירוע שהוא כמעט קודש הקודשים של הישראליות, וכלה בימים אלו בו נכנסים מיטב ידועני ישראל לצינוק מדומה לשעה וזאת כדי להדגים מול מצלמה את הקושי להיות שעה אחת למול 43,800 השעות שגלעד נתון בשביו.

ידוע הדיון הציבורי האם נכונה המחאה ככלל והחרפת המחאה בימים אלו, והפנייתה לעבר מקבלי ההחלטות בישראל תוך התמקדות בממשלת ישראל. עמדתי בוויכוח ציבורי זה היא פשוטה מאד: אף לא אחד, כולל שבויי עבר או משפחת השכול, יכולים לרגע אפילו לרגע להתחלף עם הורים לחייל שבוי. אני יודע מה אני חש שהגננת של בני מתקשרת אלי ושואל למה הילד עצוב, אז לחשוב שעל הבן היקר עוברים 5 שנים בתת תנאים זה משהו בלתי נתפס. כך שאם המשפחה חושבת שנכון לקיים צעדי מחאה זו מצווה, עבור משרדי יחסי הציבור, להתגייס עוברם ולסייע להם במשימתם. עבורם זה לא עסקת החזרת החייל החטוף גלעד שליט. עבורם זה גלעדי, ילד הסנדוויץ'.

אני מבקש להתמקד ביום שאחרי. אסביר כוונתי: מדינת ישראל גועשת ורוחשת סביב ציון 5 שנים לתאריך החטיפה: העיתונים הקדישו עמודים, תכניות אקטואליה הקדישו זמן, פה ושם חשפו ויחשפו עובדות חדשות ביחס לסיפור החטיפה. ואז יעבור יום, יעבור יומיים - וזהו. שקט. הכותרות עוברות לעסוק בפרשות חדשות: דו"ח מבקר, תהליך מדיני, תעלול פוליטי כזה או אחר.

השאלה המתבקשת היא האם הושגה תועלת בהחרפת צעדי מחאה? האם בעוד חודש ימים יהיה מי שיזכור את הצינוק המדומה שהוקם באולפני הרצליה, או את התמונה העוצמתית מערב פסח בו משפחת שליט יושבת על המדרכה בעוד עם ישראל מתכונן להסב לליל הסדר?

אין צורך להרבות במילים על שקריסת תשומת הלב הציבורית משיא תקשורתי של מחאה לשקט תקשורתי היא חזקה עשרות מונים ממחאה פחותה לשגרה תקשורתית.

המשימה המרכזית שצריכה להיות מונחת כבר היום לפתחם של החבורה הערכית של האנשים שעוטפת את משפחת שליט, היא כיצד ניתן לשמור על עוצמת פעילות מחאה, ופעילות ככלל שהיא הרבה מעל לשקט תקשורתי ופחותה משיא פעילות כך שרף העניין הציבורי ישמר לאורך זמן. אם נועם ואביבה מבקשים ליצור לחץ ציבורי, נכון יהיה עבור מי שהסמיכו לממש את רצונם, ממש כפשוטו, לקחת את היומן ולסמן תאריכים בהתאם ללוח השנה ולמעגל השנה ולדעת מראש בראייה של 4 חודשים אילו פעולות צפויות.

נכון, תכנון פעילות ל-4 חודשים מבטא הפנמה כי גלעד עדיין יהיה בשביו בעוד 4 חודשים. אך אם רצונם הוא לחץ ציבורי, אין דרך אחרת זולת תכנון לטווח ארוך על כל המשתמע.

כל הכותרות

לסיום אבקש להוסיף טיפ קטן למביני הדבר המסייעים למשפחה האצילית הזאת: כאשר אתם חושבים על פעילויות המחאה, אזי דרגו כל פעילות לפי עוצמתן ואל תיישמו את הפעילות החריפות ביותר. תשאירו ב'פנקס המחאה' פעילות חזקות שטרם יישמתם למקרה ש...שלא יקרה כדי שלא תישארו ללא מחאה זמינה וראויה.

כולנו תפילה שכל הדיונים שלנו על מחאה וניהול ראוי של קמפיין יהפכו במהרה ללא רלוונטיים ונראה את גלעד עמנו במהרה.

רועי לחמנוביץ' הוא יועץ תקשורת של סגן ראש הממשלה ושר הפנים אלי ישי, מרצה לתקשורת 'מכללת ספיר'

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    יורם 04/07/2011 12:59
    הגב לתגובה זו
    אותם חנפנים -חנפני תקשורת שאין להם שום דבר חוץ מאת עצמם ורואים כל כתב וכתבת כיעד לאומי בדרך להתכופף ולנשק להם את ה....
  • 3.
    בעצם התחילו בפעולה הכי בוטה.מכאן אפשר רק לרדת (ל"ת)
    יש 29/06/2011 10:41
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אביתר 29/06/2011 10:04
    הגב לתגובה זו
    עליבות במיטבה
  • 1.
    זו לא החרפה,זה גימיקים,וזה מוזיל את המאבק. (ל"ת)
    * 29/06/2011 09:22
    הגב לתגובה זו