דעה/ הרכבת הקללה: היא היחידה שהצליחה לעשות את זה - לחלק את ירושלים

השבוע ראיתי אותה לראשונה. היה זה ערב בצומת הגבעה הצרפתית, ושוטרים עצבניים עצרו את התנועה בשריקות רמות. לפתע היא הגיחה מאחורי העיקול: קרון גדול ולבן שנוסע באיטיות, מוקף בעובדים עם ווסטים כתומים שרצו אחריה, ובשוטרים על קטנועים שזמזמו סביבה כדבורים. הרכבת הקללה. פתחתי את החלון, מכין עצמי להתנפלות של הילדים הערבים עם המסטיקים והמצתים שלא עובדים, והבטתי בפלא. ואף על פי כן, חשבתי לעצמי, נוע תנוע. אתמול כבר עלו המכובדים והעיתונאים לנסיעת בכורה בת קילומטר על הפלא. כולם חזרו נרגשים ונרעשים. אף אחד לא רוצה לשמוע כעת דעה אחרת, שגורסת כי אולי כל המיליארדים הללו ילכו לפח. אבל הם ילכו.

הרכבת הקללה הצליחה לעשות לירושלים מה שפוליטיקאים רבים ניסו, ועדיין מנסים, ללא הצלחה מרובה: היא חילקה את ירושלים. לחצי מהעיר היא חפרה את השכונה, הרסה את איכות החיים, חסמה את מוקדי המסחר; החצי השני סתם נתקע בפקקים. שלוש שנים ארוכות של גיהינום תחבורתי מאובק אמורים להסתיים, אולי תמיד אולי, בשנה הבאה. עוד לפני הנסיעה הראשונה צילקה הרכבת הקללה את העיר המצולקת הזו עוד יותר, פגעה עוד יותר במסחר העירוני שגם כך גסס לאיטו, ושמה את מצבת השיש על קבר מרכז ירושלים ורחוב יפו. ובעצם, בשביל מה?

במנהלת הפרויקט בטוחים שהרכבת הקללה תשנה את החיים בעיר מקצה לקצה. זה יהיה יום חג לירושלים, טוענים שם בלהט. כמובן שהם לא אומרים במילים מפורשות על איזה יום מדובר. חג בלי מועד, תאריך שנכתב על הקרח פעמים כה רבות שכבר הספקנו לשכוח. אני לא שותף לאופטימיות העולצת של אנשי הרכבת. מומחי תחבורה גדולים ממני כבר הביעו את דעתם שהקו הראשון, מפסגת זאב להר הרצל, לא ישנה במידה רבה את עומסי התעבורה. גם אם נגיע לימות המשיח והעיר כולה תיחרץ במסילות, לא ברור מה מידת התועלת שתביא הרכבת לעיר.

העובדות ידועות: חלק גדול ממסלול הרכבת הקלה נבנה על חשבון עורקי התחבורה הקיימים, וצמצם אותם עוד יותר. במקרים רבים, נגסה המסילה במעט מקומות החניה שהיו, הדירה קונים פוטנציאלים רבים מהחנויות, והבריחה אותם לקניונים. אחרים, כמו בשכונה שלי, חונים פשוט על הכביש, חלקם כבר לא טורח להפעיל את איתות החירום, שנועד אולי להרגיע את מצפונם על חסימת התנועה. אני ורבים אחרים לא מאמינים שירושלמים רבים ינטשו את הרכב הפרטי לטובת הרכבת. אפילו ברקת, הביע ספק בתחילת כהונתו בכדאיותו של הפרויקט שקיבל בירושה. כעת הוא יישר קו, אולי מלית ברירה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.