רבותי העיתונאים, רדו מהיח"צנים - זו התקשורת עצמה שיצרה 'מפלצת'
מאז חשיפת 'מסמך גלנט' על ידי אמנון אברמוביץ בחדשות ערוץ 2 מתנהל מחול שדים תקשורתי צבוע כנגד "שלטון היחצ"נים". המגישים והפרשנים, סופקים ידיהם בדאגה ותוהים איך הגענו למצב שיועצי התקשורת נמצאים במערכות הציבוריות ופועלים במקרה דנן לטובת מינוי או אי מינוי רטמכ"ל. רבות נכתב השבוע על כך שחייבים למגר את "שלטון היחצ"נים. אף לא מילה אחת נכתבה על תפקידה של התקשורת ביצירת המציאות הזו (לשיטתה).
התקשורת הישראלית התחזקה בשנים האחרונות והפכה לגורם המשפיע ביותר על המרחב הציבורי, לזירה הכמעט בלעדית שבה מתבררות סוגיות בחיים הציבוריים. כאשר שעיתונאים מנהלים קמפיין אגרסיבי נגד גירוש ילדי העובדים הזרים ובעד שחרור גלעד שליט הם אורזים לנו את "החדשות" לפי האג'נדה האישית שלהם.
המציאות ה"חדשותית" המתקבלת כשמאמרי המערכת מופנים בקריאה "לשחרר" או "לא לגרש" וכשקוראים מקבלים סרטים צהובים לענוד על הידיים, כאשר כל העמודים הראשיים מלאים בדיווחים מצעדת שליט, היא מעוותת ומגמתית. ידיעות חדשותיות מזמן אינן בגדר דיווח אלא הן נכתבות על פי השקפתו האישית של העיתונאי והעיתון, והדיווח והפרשנות הופכים לאחד. המאזין והקורא הממוצעים, שאינם מורגלים בסב-טקסט של נדנוד הראש של מגישה בכירה בטלוויזיה או בקולות הצקצוק של מגישה בכירה ברדיו מקבלים את החדשות בניחוח אישי.
נשואי הביקורת, לרוב הם נבחרי הציבור, נתונים לסיקור מגמתי ואישי. ההרגשה היא שהידיעה משרתת את הכותרת שנבחרה מראש וכל הפרטים נאספים בכדי להצדיקה. על כן, בעידן כזה שבו הכותרת היא כרוניקה של מוות ידוע מראש, וקמפיינים בעלי חשיבות לאומית (תמלוגי הגז למשל) מתנהלים כמעט רק בתקשורת אין להתפלא על ההזדקקות ליועץ תקשורת. יועץ שידע לכוון את בעל העניין בסבך האינטריגות התקשורתיות (הרי לא דין דיווח ב"ידיעות אחרונות" כדין דיווח ב"ישראל היום"), לשוטט איתו בין המניפולציות התקשורתיות ולסייע לו להביא את הדרך שלו לציבור בכאוס התקשורתי.
מילה על נבחרי הציבור. הטענה המרכזית כלפיהם שנשמעה השבוע הייתה כי ההזדקקות שלהם לייעוץ תקשורתי מעידה על חולשתם. יש ממש בטענה זו וראוי היה כי מנהיג אכן יקבע את מדיניותו בהתאם לעניין ולא בהתאם לכותרת. הבעיה היא שהתקשורת בהתנהלותה הכל יכולה לא נותנת מקום לדיון ענייני, ניטראלי במסגרתו הציבור יוכל לגבש את דעתו ולהשפיע, כפי שראוי בשלטון דמוקרטי, על נבחרי הציבור. כשהתקשורת לוקחת על עצמה את כל התפקידים הקיימים: דיווח, אריזה, פרשנות וקביעה נבחר ציבור שרוצה לשכנע את הציבור במדיניותו חייב ללכת מעל הראש של התקשורת, ואת זה הוא יכול לעשות רק בעזרת ייעוץ מקצועי.
התקשורת צריכה לבוא בטענות לעצמה. היא יצרה את "המפלצת". בקריאתה "לשחרר" או "לא לגרש" היא המשפיעה הגדולה ביותר על המנהיגים. הציבור יכול להצטער על זה שהמנהיגים נכנעים לכותרות ונותנים מקום רב ליועצי התקשורת, או לשקול את האפשרות שבעידן בו התקשורת קובעת (כמעט הכל) כל אחד, גם נבחרי הציבור, זקוק להכוונה מקצועית.
ומילה אחרונה ליועצי התקשורת. נדמה כי חטא היוהרה של חלקים מתוכנו הביא אותנו להיות שק החבטות התורן. אל תאמינו למה שכותבים עלינו העיתונאים, הרי אנחנו יודעים שאנחנו לא באמת מנהלים את המדינה.

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
