רבותי העיתונאים, רדו מהיח"צנים - זו התקשורת עצמה שיצרה 'מפלצת'
מאז חשיפת 'מסמך גלנט' על ידי אמנון אברמוביץ בחדשות ערוץ 2 מתנהל מחול שדים תקשורתי צבוע כנגד "שלטון היחצ"נים". המגישים והפרשנים, סופקים ידיהם בדאגה ותוהים איך הגענו למצב שיועצי התקשורת נמצאים במערכות הציבוריות ופועלים במקרה דנן לטובת מינוי או אי מינוי רטמכ"ל. רבות נכתב השבוע על כך שחייבים למגר את "שלטון היחצ"נים. אף לא מילה אחת נכתבה על תפקידה של התקשורת ביצירת המציאות הזו (לשיטתה).
התקשורת הישראלית התחזקה בשנים האחרונות והפכה לגורם המשפיע ביותר על המרחב הציבורי, לזירה הכמעט בלעדית שבה מתבררות סוגיות בחיים הציבוריים. כאשר שעיתונאים מנהלים קמפיין אגרסיבי נגד גירוש ילדי העובדים הזרים ובעד שחרור גלעד שליט הם אורזים לנו את "החדשות" לפי האג'נדה האישית שלהם.
המציאות ה"חדשותית" המתקבלת כשמאמרי המערכת מופנים בקריאה "לשחרר" או "לא לגרש" וכשקוראים מקבלים סרטים צהובים לענוד על הידיים, כאשר כל העמודים הראשיים מלאים בדיווחים מצעדת שליט, היא מעוותת ומגמתית. ידיעות חדשותיות מזמן אינן בגדר דיווח אלא הן נכתבות על פי השקפתו האישית של העיתונאי והעיתון, והדיווח והפרשנות הופכים לאחד. המאזין והקורא הממוצעים, שאינם מורגלים בסב-טקסט של נדנוד הראש של מגישה בכירה בטלוויזיה או בקולות הצקצוק של מגישה בכירה ברדיו מקבלים את החדשות בניחוח אישי.
נשואי הביקורת, לרוב הם נבחרי הציבור, נתונים לסיקור מגמתי ואישי. ההרגשה היא שהידיעה משרתת את הכותרת שנבחרה מראש וכל הפרטים נאספים בכדי להצדיקה. על כן, בעידן כזה שבו הכותרת היא כרוניקה של מוות ידוע מראש, וקמפיינים בעלי חשיבות לאומית (תמלוגי הגז למשל) מתנהלים כמעט רק בתקשורת אין להתפלא על ההזדקקות ליועץ תקשורת. יועץ שידע לכוון את בעל העניין בסבך האינטריגות התקשורתיות (הרי לא דין דיווח ב"ידיעות אחרונות" כדין דיווח ב"ישראל היום"), לשוטט איתו בין המניפולציות התקשורתיות ולסייע לו להביא את הדרך שלו לציבור בכאוס התקשורתי.
מילה על נבחרי הציבור. הטענה המרכזית כלפיהם שנשמעה השבוע הייתה כי ההזדקקות שלהם לייעוץ תקשורתי מעידה על חולשתם. יש ממש בטענה זו וראוי היה כי מנהיג אכן יקבע את מדיניותו בהתאם לעניין ולא בהתאם לכותרת. הבעיה היא שהתקשורת בהתנהלותה הכל יכולה לא נותנת מקום לדיון ענייני, ניטראלי במסגרתו הציבור יוכל לגבש את דעתו ולהשפיע, כפי שראוי בשלטון דמוקרטי, על נבחרי הציבור. כשהתקשורת לוקחת על עצמה את כל התפקידים הקיימים: דיווח, אריזה, פרשנות וקביעה נבחר ציבור שרוצה לשכנע את הציבור במדיניותו חייב ללכת מעל הראש של התקשורת, ואת זה הוא יכול לעשות רק בעזרת ייעוץ מקצועי.
התקשורת צריכה לבוא בטענות לעצמה. היא יצרה את "המפלצת". בקריאתה "לשחרר" או "לא לגרש" היא המשפיעה הגדולה ביותר על המנהיגים. הציבור יכול להצטער על זה שהמנהיגים נכנעים לכותרות ונותנים מקום רב ליועצי התקשורת, או לשקול את האפשרות שבעידן בו התקשורת קובעת (כמעט הכל) כל אחד, גם נבחרי הציבור, זקוק להכוונה מקצועית.
ומילה אחרונה ליועצי התקשורת. נדמה כי חטא היוהרה של חלקים מתוכנו הביא אותנו להיות שק החבטות התורן. אל תאמינו למה שכותבים עלינו העיתונאים, הרי אנחנו יודעים שאנחנו לא באמת מנהלים את המדינה.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
מהי ויזת זהב ואיפה עדיין אפשר להשיג אחת?
בעולם שמקשיח גבולות ומגבלות הגירה, מדינות רבות ממשיכות להציע מסלול מהיר לתושבות ולעיתים גם לאזרחות - למי שמוכן לשלם; מה עומד מאחורי הטרנד, למה הוא מצטמצם ואיפה הוא עדיין פתוח
ויזה זהב ממשל טראמפ השיק לאחרונה רשמית את תוכנית ה-Gold Card בארה"ב, שמאפשרת לזרים אמידים להשיג אשרת הגירה קבועה (גרין קארד) בתמורה לתרומה של מיליון דולר לאוצר הפדרלי, או שני מיליון דולר דרך תאגיד. התוכנית, שהוכרזה בפברואר 2025 והוסדרה בצו נשיאותי מספר 14351, כוללת גם אופציית Platinum Card בעלות של חמישה מיליון דולר, שמקנה פטורים ממס על הכנסות מחוץ לארה"ב. מאז השקת האתר trumpcard.gov, הוגשו אלפי בקשות ראשוניות, בעיקר ממשקיעים מסין, הודו והמזרח התיכון, עם הכנסה צפויה לארה"ב של 50 מיליארד דולר בשנה הראשונה. זוהי התפתחות משמעותית בשוק הגלובלי של ויזות זהב, ששווי השוק שלו הוערך עד כה ב-30-50 מיליארד דולר בשנה וצפוי לגדול אפילו פי 2 בזכות המהלך של טראמפ.
ויזות זהב, או תוכניות תושבות בהשקעה (Residence by Investment), קיימות כבר ארבעה עשורים ומשמשות ככלי כלכלי למדינות שמחפשות זרימת הון זר. בשנת 2024 נמכרו כ-10,000 ויזות כאלו ברחבי העולם, עם השקעה ממוצעת של 500 אלף דולר למשקיע. עם זאת, בשנת 2025 נרשמת מגמה של צמצום: 12 מדינות סגרו או הגבילו תוכניות, בעיקר באירופה, בעקבות לחץ מהאיחוד האירופי על סיכוני הלבנת הון וביטחון. למרות זאת, כ-30 תוכניות נותרו פעילות, עם דגש על אסיה, המזרח התיכון והקריביים.
מהי ויזת זהב
ויזת זהב מאפשרת למשקיע זר להשיג תושבות זמנית או קבועה במדינה בתמורה להשקעה מינימלית מוגדרת. ההשקעה יכולה לכלול רכישת נדל"ן (בממוצע 300-800 אלף דולר), השקעה בקרנות ממשלתיות (מ-250 אלף דולר), הקמת עסק שיוצר 10-50 מקומות עבודה, או תרומה ישירה לממשלה (מ-100 אלף דולר). ברוב התוכניות אין דרישה למגורים קבועים - רק ביקור מינימלי של 7-30 יום בשנה - מה שהופך אותן לפתרון גמיש למשפחות אמידות שמחפשות גיוון גיאוגרפי, אופטימיזציית מס (למשל, פטורים על מס הון) או גישה לשווקים חדשים.
בשנת 2025 השוק מושך כ-150 אלף משקיעים פוטנציאליים, בעיקר מסין (35% מהבקשות), רוסיה (20%) והודו (15%), על רקע חוסר יציבות כלכלית ומגבלות יצוא הון. היתרונות כוללים ניידות גלובלית: למשל, תושבות באיחוד האירופי מאפשרת כניסה ללא ויזה ל-180 מדינות, וגישה למערכות חינוך ובריאות מתקדמות. עם זאת, התוכניות כוללות בדיקות רקע קפדניות (Due Diligence) שדורשות ניקיון פלילי ומקורות כספים לגיטימיים, עם שיעור דחייה של 5%-10%.
דרכון זהב, או אזרחות בהשקעה (Citizenship by Investment), לוקח את הרעיון צעד קדימה ומעניק אזרחות מלאה בתוך 3-12 חודשים, ללא דרישת מגורים קודמת. בשנת 2025, 14 מדינות מציעות תוכניות כאלו, בעיקר באיים הקריביים, עם השקעה מינימלית של 200 אלף דולר. היתרון העיקרי הוא חופש תנועה: דרכון מהקריביים, למשל, מאפשר כניסה ללא ויזה ל-145-160 מדינות, כולל האיחוד האירופי, בריטניה וקנדה.
