בשנים האחרונות מתגלה שינוי מהותי בתפיסת העבודה בקרב דורות צעירים ברחבי העולם, שמשתקף גם בישראל. נתונים חדשים מראים כי צעירים מדור ה-Z עובדים פחות שעות ביחס לדורות קודמים. למשל, דור ה-Z עבד בממוצע בין 129 ל-144 שעות בחודש, לעומת דור ה-Y (המילניאלס) שעבד בין 148 ל-153 שעות, ודור ה-X שעבד בין 155 ל-156 שעות. דור הבייבי-בום, לעומת זאת, מפחית בהדרגה את היקף העבודה שלו לקראת פרישה. הנתונים מבוססים על דוח חדש של חילן Value, שניתח מאות אלפי עובדים ממערכות השכר בשנים 2023-2025.

השינוי נובע ממגוון גורמים: שלב חיים, שירות מילואים, והשפעות תקופת חירום. דור ה-Z, המהווה כיום את הכוח החודר ביותר לשוק העבודה, מעדיף איזון בין חיים לעבודה על פני שעות עבודה ארוכות. לפחות 75% מעובדי דור זה מעריכים את האיזון הזה מעל לגובה השכר, וכ-64% מציבים את בריאותם הנפשית במקום גבוה יחסית לצמיחה כלכלית. מגמה זו, שמתבטאת בעולם כולו, משקפת תפיסה שמעריכה איכות חיים לצד עבודה.

ההקשר הבינלאומי: ישראל כחלק ממגמה גלובלית

המגמה הישראלית משתלבת בתמונה רחבה יותר. בארצות הברית, מחקרים של Pew Research מראים כי דור Z מדווח על רמות שחיקה גבוהות יותר מכל דור אחר, כאשר 46% מהם חשים "שחוקים" רוב הזמן. במדינות אירופה המערבית, כמו גרמניה והולנד, שבוע עבודה של ארבעה ימים זוכה למשיכה רבה בקרב צעירים, כאשר ניסויים בבריטניה הראו כי 92% מהחברות שניסו מודל זה המשיכו בו גם לאחר תום תקופת הפיילוט.

בסקנדינביה, שם היחס לאיזון חיים-עבודה היה תמיד מתקדם, דור Z לוקח את המגמה צעד קדימה. בשבדיה, למשל, שבוע עבודה של 30 שעות הפך לנורמה בענפים מסוימים, עם דגש על פריון שעתי ולא על נוכחות פיזית. בישראל, למרות שטרם הגענו לשלב זה, הדיון הציבורי על גמישות בשעות העבודה ועל עבודה היברידית מעיד על השפעה ברורה של המגמה העולמית.

• "הבוס התקשר בשעות הערב. לא עניתי": דור ה-Z משנה את הכללים בשוק העבודה
• שבוע עבודה מקוצר בספרד - 37.5 שעות והשכר לא ייפגע; איפה הבעיה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הפערים בין הדורות: לא סיפור של עצלות

הפערים בין הדורות אינם מחייבים שיפוט ערכי אלא משקפים קודם כל הבדלים בשלב החיים וברמות ההתחייבות לעבודה. עובדים צעירים משלבים עבודה עם לימודים ושירות צבאי, מה שמשפיע על מספר השעות שהם עובדים. לעומתם, עובדים מדור ה-X וה-Y נמצאים בשיא הקריירה ונושאים בעומסים גבוהים יותר.

המלחמה והגמישות התעסוקתית גם הן משפיעות על היקף העבודה. בשנים 2024-2025, שירות מילואים ומלחמה השפיעו על היקף העבודה, אך גם מעבר לאירועים אלו נראים הבדלים מבניים. הרחבת העבודה ההיברידית מאפשרת גמישות רבה יותר, ונתונים מראים התאוששות חלקית בהיקפי העבודה בשנת 2025 לעומת 2024.

ההשפעה הכלכלית: פריון מול נוכחות

אחד הדיונים המרכזיים סביב המגמה הוא השאלה האם פחות שעות עבודה פירושן פחות תפוקה. נתונים מארגון ה-OECD מראים תמונה מורכבת: מדינות כמו גרמניה ונורווגיה, שבהן עובדים בממוצע פחות שעות, מציגות פריון גבוה יותר לשעת עבודה מאשר מדינות כמו יפן או דרום קוריאה, שבהן תרבות העבודה מדגישה שעות ארוכות.

• לקבלת המשכורת החייל יעבור לדום: כמה באמת מרוויחים חיילי צה"ל?
• חצי מיליון שקל פיצויים על פגיעה בזכות ההתארגנות
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שכר ממוצע של 15 אלף שקל? מחצית מהישראלים מרוויחים פחות...

בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת כי פריון העבודה לשעה עלה ב-2.3% בשנת 2024, למרות הירידה בהיקף השעות הממוצע. זה מצביע על כך שעובדים צעירים, בעזרת טכנולוגיות דיגיטליות ושיטות עבודה יעילות יותר, מצליחים לייצר ערך גם בפחות שעות. אוטומציה, בינוע מלאכותית וכלי ניהול מתקדמים מאפשרים להשלים משימות מהר יותר ובדיוק רב יותר.

בענפים תובעניים - דור ה-Z מפתיע

מעניין לגלות כי למרות שדור ה-Z עובד פחות בממוצע, דווקא בענפים תובעניים כמו תחבורה, אנרגיה ושוק ההון, נצפית עלייה בשעות העבודה של צעירים. נתון זה מערער את התמונה של דור פחות מחויב ומצביע על נכונות גבוהה להשתלב בתפקידים מאתגרים.

דור Z הוא הדור הדיגיטלי האמיתי הראשון, שגדל עם סמארטפונים, אפליקציות ענן ומציאות מקוונת. לכן, הוא מביא עימו גישה שונה ביסודה לביצוע משימות. כלים כמו ChatGPT, Notion, Slack ו-Asana הפכו לסטנדרט בקרב עובדים צעירים, שמייעלים תהליכי עבודה ומקצרים זמני השלמה.

מחקר של McKinsey משנת 2024 מצא כי עובדים שמשתמשים בכלי AI גנרטיבי בעבודתם מצליחים לחסוך בממוצע 6.5 שעות עבודה בשבוע. דור Z, שמאמץ את הכלים הללו מהר יותר מדורות מבוגרים, מצליח לייצר תפוקה דומה בפחות שעות עבודה. זה לא "עצלות" אלא יעילות.

בישראל, סקר של חברת הגיוס JobMaster מראה כי 68% מעובדי דור Z מצהירים שהם משתמשים בכלי AI בעבודה היומיומית שלהם, לעומת 41% בקרב דור Y ו-23% בקרב דור X. הפער הזה מסביר חלק מהיכולת של הצעירים לעבוד פחות שעות מבלי לפגוע בתפוקה.

המעבר לפחות שעות עבודה משפיע גם על דרכי התגמול. חברות הייטק בישראל, שחלק גדול מהעובדים שלהן הוא מדור Z, עוברות בשנים האחרונות למודלים של תגמול מבוסס-תפוקה ולא שעות.

המגמה הזו מתפשטת גם למגזרים מסורתיים יותר. בנקים כמו לאומי ומזרחי-טפחות החלו להציע "שבוע עבודה דחוס" - 4 ימים של 10 שעות במקום 5 ימים של 8 שעות - לעובדים צעירים, בתגובה לדרישה גוברת לגמישות. בענף הציבורי, משרד האוצר בוחן מודלים דומים במסגרת הרפורמה בשירות המדינה.

האתגר הדמוגרפי: מה קורה כשדור Z הופך לדור הדומיננטי?

עד שנת 2030, דור Z צפוי להוות כ-30% מכוח העבודה בישראל, בעוד שדור Y (המילניאלס) ימשיך להיות הדור הגדול ביותר עם כ-40%. דור X יתחיל לפרוש במספרים גדולים, ודור הבייבי-בום כמעט ייעלם מהשוק. המשמעות: ערכי העבודה של דור Z והמילניאלס יהפכו לנורמה, לא לחריג.

אתגר נוסף הוא הפער בין הדורות בתוך אותם ארגונים. מנהלים מדור X, שגדלו על ערכי מסירות ושעות ארוכות, מתקשים לעיתים להבין את העובדים הצעירים שמסרבים להישאר במשרד לאחר שעות העבודה או שמדווחים על "שחיקה" אחרי שבוע עבודה רגיל. הפער הזה יוצר מתחים ארגוניים שדורשים הכשרה ניהולית וחינוך הדדי.

מגיפת הקורונה ב-2020-2021 שימשה כזרז למהפכה בתפיסות העבודה. מה שהתחיל כאילוץ - עבודה מהבית - הפך במהרה להעדפה. סקרים מראים כי 77% מעובדי דור Z בישראל מעדיפים מודל היברידי על פני נוכחות מלאה במשרד, לעומת 57% מדור Y ו-42% מדור X.

העבודה מהבית אפשרה לדור Z לחוות איזון חיים-עבודה משופר, וכשהחברות ניסו להחזיר את כולם למשרד, הם נתקלו בהתנגדות. חברות שעמדו על "חזרה מלאה למשרד" דיווחו על קשיי גיוס ושימור בקרב עובדים צעירים. לעומת זאת, חברות שאימצו גמישות דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר ותחלופה נמוכה יותר.

תחזיות לעתיד: לאן הולך שוק העבודה?

לקראת העשור הקרוב, שוק העבודה בישראל עובר תהליך של התאמה לתרבות עבודה משתנה, שמשלבת ציפיות שונות מאיזון חיים-עבודה, גמישות ושירות מילואים. הפערים בהיקף השעות נראים קודם כל כתוצאה משלב החיים וההקשר התקופתי, אך גם משקפים שינוי בגישות לתפקידו של העובד במשק. הציפייה היא כי ארגונים שיבינו וישלבו מגמות אלה ישרדו ויצמחו, בעוד אחרים יתקשו לשמר כוח עבודה איכותי.

כלכלנים צופים כמה תרחישים אפשריים:

תרחיש 1 - "השבוע הקצר": שבוע עבודה של 4 ימים או 32 שעות יהפוך לסטנדרט בענפים רבים עד 2035. מדינות כמו איסלנד וניו זילנד כבר מובילות במגמה הזו, וישראל עשויה לעקוב בעקבותיהן.

תרחיש 2 - "הקיטוב": שוק העבודה יתפצל לשני מגזרים - מגזר "אליטה" של עובדי ידע ועובדי הייטק, שיהנו מגמישות מלאה ושעות קצרות, ומגזר "שירותים" של עובדים בתפקידים פחות מתוגמלים שימשיכו לעבוד שעות ארוכות ללא גמישות.

תרחיש 3 - "המהפכה הטכנולוגית": התקדמות ב-AI ואוטומציה תאפשר לכולם לעבוד פחות שעות, כאשר רובוטים וכלי AI ייקחו על עצמם משימות שגרתיות. במקרה זה, היקף העבודה הממוצע עשוי לרדת ל-25-30 שעות בשבוע עבור כל הדורות.

המגמה מצביעה על כך ששוק העבודה בישראל נמצא בתנועה מתמדת, מושפע מגורמים מקומיים וגלובליים כאחד, ומחייב התאמות מתמשכות מצד המעסיקים כדי להישאר רלוונטיים ותחרותיים. הכדור עבר לצד המעסיקים: או שהם יתאימו עצמם לציפיות הדור החדש, או שימצאו את עצמם מתקשים למשוך ולשמר את הכישרונות הטובים ביותר.