עתירה לבג"צ: "בעצם פרסום מודעות מין - רשת 'שוקן' ו'מעריב' משמשים כסרסור"

בג"צ ידון היום (יום ד') בעתירה למצן צו על תנאי שהגיש המטה למאבק בסחר בנשים - פרויקט משותף למשרד עו"ד כבירי-נבו- קידר, ועמותת עצו"מ, נגד המשטרה, רשת שוקן ורשת 'זמן מעריב', בעקבות המשך פרסומן של מודעות מין במקומונים שונים. לעתירה צורפו כמשיבים גם עמוס שוקן ועופר נמרודי.

העותרים, באמצעות עורכי הדין אורי קידר, עופר שכטר ואביטל רוזנברגר, טוענים כי למרות האיסור בפרסום מודעות מין, המשטרה לא אוכפת אותו ולא פועלת נגד בעלי עיתונים המפרסמים מודעות כאלה.

על פי הערכות, מודעות מין בעיתונות מגלגלות כ-5 מיליון שקלים בשנה, ואילו תעשייה הזנות בישראל מגלגלת כ-2.4 מיליארד שקלים. העתירה מתייחסת לפרסומים בעיתונים 'העיר' (כיום 'עכבר העיר, א"כ), 'כל העיר' ו'צומת השרון' של רשת שוקן, ובעיתונים 'מעריב' ו'זמן השרון', במסווה של 'מכוני עיסוי', 'דירות דיסקרטיות' ו'שירותי ליווי'. "יובהר, בכסותן של אותן 'דירות דיסקרטיות' ודומיהן", נכתב בעתירה, "מצויות אלפי נשים, נערות וילדות, הכלואות במציאות חיים נוראית ושותפות בעל כורחן לתעשייה חשוכה, אלימה ורעה".

על פי העתירה, העיתונים מודעים היטב למהות המודעות ואף מחייבים בעבור פרסומן מחיר הגבוהה פי שישה מעלות מודעה פרסום רגילה באותו גודל. מודעה לדוגמא שצוינה בעתירה, היא זו מ'לוח מעריב': "חדש בראשל"צ!!! לאמידים בלבד מסג' אישי מרענן בפרטיות מוחלטת מומלץ!!!! דרושה נאה בלבד".

בכך משמשים העיתונים, כך נטען בעתירה, סרסור נוסף ומשיאים את רווחיהם מניצולן של קרבנות תעשיית המין. אף על פי כן, המשטרה מצידה, נטען בעתירה, נמנעת מלחקור את בעלי העיתונים ואינה מגישה כתבי אישום בגין הפרת החוק.

בשנת 2004 הרשיעה בית המשפט מספר עיתונים ובעליהם בפרסום מודעות זנות, ובמסגרת פסק הדין הגיעו הצדדים להסדר טיעון בו נמחקו ההרשעות תמורת ביצוע שירות לתועלת הציבור והתחייבות מפורשת להימנע מלחזור על העבירה. גזר הדין זכה לשם פרקליט המדינה הנחה כבר בשנת 2006 את המשטרה לחקור מקרים של פרסום מודעות מסוג זה, אולם לטענת העותרים, המשטרה לא עושה כן.

בעתירה היום נכתב כי "מדי שבוע מתפרסמות בעיתונים הגדולים בישראל עשרות מודעות המפרסמות שירותי מין ומגייסות קורבנות לתעשיית המין בישראל, והפרסום עובד. הנתונים מצביעים על למעלה ממיליון ביקורים אצל זונות בישראל בחודש".

לדברי העותרים, "משמעות הדבר עבור אלפי נשים, נערות וילדות (אך גם נערים) היא המשך קיומה של מציאות חיים אלימה, אפלה, אכזרית ומשפילה הכוללת אונס ואחזקה בתנאים מחפירים. כל זאת, במעטה של 'דירות דיסקרטיות' וצמתים חשוכים".

העותרים מעלים טענה קשה נגד העיתונות: "העיתונים, נושאי דגל הדמוקרטיה, הם פרנסיה ומפיציה של התעשייה הרומסת כל עקרון של שוויון וכבוד ברגל גסה. ויובהר, תעשיית המין כולה תלויה בפרסום, והמודעות מהוות תנאי הכרחי לקיומה. בדיוק בשל כך, בחר המחוקק לאסור במפורש את פרסומן בין דפי העיתון הרגילים". מי שזוכים לציון לשבח, הם 'ישראל היום' ו'גלובס', ש"נמנעים באופן גורף ומוצהר מלפרסם מודעות שירותי מין".

עו"ד אביטל רוזנברגר-סרי ממשרד 'כבירי-נבו-קידר', אמרה מסרה לפני הדיון היום כי "למרות פסיקה מפורשת זו, ממשיכים העיתונים לפרסם מודעות תוך זלזול בחוק ובהחלטות בית המשפט, באין מפריע".