222 אלף שקל לאם שכולה: בית המשפט הכריע - תאונה ולא התאבדות
בפסק דין יוצא דופן קבע בית המשפט המחוזי כי מותה של אישה בת 34 שנפגעה מרכבת במגדל העמק היה תאונה תחבורתית ולא מעשה התאבדות מכוון. האם השכולה זכתה לפיצוי בגין אובדן "שירותי בת" - קביעה נדירה שמשקפת את חומרת התלות ההדדית בין השתיים. הנתבעים טענו להתאבדות, אך השופט קבע: "לא ניתן להכריע כי הסבירה יותר היא אפשרות ההתאבדות"
ד' ז"ל, ילידת 1983, נהרגה מפגיעת רכבת במגדל העמק ביום 30 באפריל 2017, כשהייתה בת 34 בלבד. עד לאותה תאונה טראגית התגוררה עם אימה בדירת עמיגור, לאחר שאביה התגרש מהאם ולא היה חלק מעולמה. המשפחה למודת אסונות: בשנת 2001 נספה אחיה הבכור של ד' בתאונה, והאם עצמה הוכרה כנכה בתחום הנפשי.
התביעה שהגישה האם, כיורשת היחידה של ד', הגדירה את האירוע כתאונת דרכים. מנגד, הנתבעים, נהג הרכבת והפניקס חברה לביטוח, טענו שמדובר במעשה מכוון של המנוחה שהביא למותה. בית המשפט פיצל את הדיון בין שאלת האחריות לשאלת גובה הנזק.
השופט: "העדויות היו קשות"
בפתח פסק הדין תיאר השופט את קושי הדיון. "עדויות העדים שנשמעו לפניי היו קשות," כתב. "הנתבע, נהג הרכבת שאין חולק שאינו אחראי לתאונה, נדרש לשחזר את רגעי התאונה, אירוע שהיה עבורו טראומטי." השופט ציין כי גם עדותו של ידיד המנוחה והאחרון ששהה במחיצתה, הייתה קשה, וכי עדות האם הופסקה לא אחת בשל בכיה.
הנתבעים הסתמכו על מסמכים שונים: דוח פעולה של המשטרה שכותרתו "התאבדות ניסיון התאבדות", ויומן מבצעים שבו נכתב "גברת קפצה לפסי הרכבת". נהג הקטר העיד: "ככל שהתקרבנו, הרכבת גלשה תוך כדי הבלימה לכיוון המנוחה, ואז היא הסתכלה עליי והיא הייתה עם הפנים אלי." לשיטת הנתבעים, המנוחה לא ניסתה להתחמק מפגיעת הרכבת והישירה מבטה "כמי שמצפה בהשלמה לפגיעת הרכבת".
- המלכודת של כספי הפיצויים: למה "הכסף הקל" של היום עלול לעלות לכם ביוקר מחר?
- גן אירועים נסגר לפני חתונה - וזה הפיצוי שיקבל הזוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בנוסף טענו הנתבעים כי מתיקיה הרפואיים עולה שהמנוחה סבלה מבעיות אכילה וחשד להפרעות פסיכיאטריות, וכי היא ניהלה אורח חיים לא נורמטיבי, צרכה אלכוהול וסמים, לא התחתנה, לא הולידה ילדים ולא עבדה באופן מסודר.
התובעת, לעומת זאת, הפנתה להחלטה בפלילים שהורתה על סגירת התיק מכוח סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי, ולעובדה שתיק המשטרה סווג כ"תאונת דרכים" ולא כ"התאבדות". הבוחן העיד כי נסיבות התיק הצביעו על תאונת דרכים. מעדותו של ידיד הבחורה עלה שהוא והמנוחה התכוונו לחזור הביתה באותו הלילה, ושהמנוחה לא התכוונה להתאבד. עוד הפנתה התובעת לעדות של נהג שעבר במקרה, שצילם את התקרית ומסר במשטרה כי ראה אישה "הולכת ומתנדנדת סמוך לפסי הרכבת".
"שיכורה עד כדי כך שלא שמה לב"
השופט דחה את עמדת הנתבעים. "לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים כי נסיבות האירוע מעידות חד משמעית על תאונה מכוונת," כתב. "לא שוכנעתי שנסיבות האירוע מצביעות על כך שמדובר במעשה מכוון אלא נהפוך הוא."
- גניבות הרכב בירידה תלולה - ביטוח הרכב עדיין יקר
- תביעת ענק נגד בכירי סלייס: 950 מיליון שקל על קריסת חיסכון הפנסיה של אלפי עמיתים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הקשר בין תעשיית הביטוח למהפכת הטכנולוגיה: ״בלי ביטוח אין...
השופט הדגיש את עדויות השכרות: "ידיד של המנוחה נתן לה 200 שקל על מנת שיחזרו השניים יחדיו הביתה, אך שבמקום לשמור את הכסף לנסיעה הביתה, המנוחה קנתה בקבוק של וודקה ושתתה אותו." השופט ציטט את עדות נהג שעבר במקום: "מדובר בעדות אובייקטיבית של עד ראיה שאין לו כל אינטרס או עניין בתוצאות התביעה" – עדות שמצביעה על התנהגות של אישה שיכורה.
"סבירה לא פחות, ואף יותר, האפשרות שהמנוחה הייתה שתויה עד כדי כך שלא שמה לב שהיא נמצאת על מסילת הרכבת בשל מצבה והדבר הוביל לסוף הטרגי," קבע השופט. הוא הוסיף: "הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי סביר יותר שמדובר במעשה מכוון מאשר בתאונה."
לאחר קביעת האחריות, עבר בית המשפט לדון בשאלת הפיצוי. בתחום זה נתקל בית המשפט בקשיים: התובעת לא הציגה ראיות מספקות לגבי השתכרות המנוחה או הכנסותיה. "הראיות שהובאו לעניין השתכרותה של התובעת ומצבו הכלכלי של התא המשפחתי היו מעטות, ויותר ממה שיש בהן – אין בהן," כתב השופט. בהיעדר ראיות, נדחתה הדרישה לפיצוי בגין "השנים האבודות".
עם זאת, בית המשפט פסק פיצוי של 150 אלף שקל בגין "אובדן שירותי בת" – סכום גבוה משמעותית מהנהוג בפסיקה. "ד' הייתה בת 34 במותה, לא השתלבה במעגל העבודה, לא ניהלה קשר זוגי יציב, וחיה עם אימה התובעת באותה הדירה בלי צפי של ממש לשינוי המצב," כתב השופט וציטט את קהלת: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם, כִּי אִם יִפֹּלוּ - הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ." הוא הוסיף: "בהיותו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בעל היבטים סוציאליים מובהקים, נכון יהיה לפרשו כך שיאפשר מתן פיצוי לאם שכולה, על אובדן כבשת הרש שלה, המשענת האחרונה שנותרה לה בחייה - בתה."
סך הפיצוי שנפסק לאם השכולה עמד על 222,620 שקל, וכלל גם פיצוי בגין כאב וסבל (57,620 שקל) והוצאות קבורה ומצבה (15,000 שקל). השופט קבע: "מדובר באישה קשת יום, הסובלת מדיכאון. ברי כי חסרונה של ד', שחרף כל קשייה שלה התקשתה פחות בתקשורת, וחיפתה על אימה בתפקוד יומיומי - מכביד על התובעת מאוד."
