כשהענן עולה לחלל: המרוץ החדש של מאסק ובזוס שעשוי לשנות את עולם הבינה המלאכותית

בלו אוריג'ין, חברת החלל שבשליטת ג'ף בזוס, פועלת בשנה האחרונה לפיתוח טכנולוגיות שיאפשרו הקמת מרכזי נתונים במסלול סביב כדור הארץ, המיועדים בראש ובראשונה לאימון מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית. במקביל, ספייס אקס של אילון מאסק בוחנת שימוש בלווייני סטארלינק מהדור הבא כתשתית מבוזרת של כוח מחשוב, שתפעל כמעין רשת של מרכזי נתונים בחלל. השאלה היא לא רק מי יגיע ראשון, אלא האם הרעיון הזה בכלל בר ביצוע, ומה המחיר – הן הטכנולוגי והן האנושי.

למה בכלל לשלוח מחשבים לחלל?

הרעיון נשמע מופרך במבט ראשון. למה לקחת משהו שעובד היטב על הקרקע ולשלוח אותו למקום שהגישה אליו כרוכה במיליוני דולרים? התשובה טמונה בבעיה אחת גדולה: אנרגיה. מרכזי נתונים מודרניים, במיוחד אלה שמריצים מודלים של בינה מלאכותית, בולעים כמויות מטורפות של חשמל. אימון מודל AI מתקדם אחד יכול לדרוש חשמל שמספיק לכמה עיירות שלמות למשך חודשים. המחשבים האלה גם מפיקים חום רב, שדורש מערכות קירור ענקיות שצורכות עוד אנרגיה.

בחלל, המשוואה משתנה לחלוטין. השמש זורחת כמעט ללא הפסקה, והאנרגיה הסולארית זמינה בשפע. אין צורך במערכות קירור כי החום מתפזר אל החלל הקר. בנוסף, אין צורך בתשתיות ענק של חוות שרתים קרקעיות שצורכות קרקע ומשאבים. זה נשמע מושלם, אבל על מנת להגשים את החזון הזה נדרשים פתרונות לאתגרים הנדסיים מורכבים במיוחד.

כדי להגיע להיקף מחשוב המקביל למרכז נתונים גדול על הקרקע, בהספק של סדר גודל של גיגה־וואט, יידרש מערך של אלפי לוויינים במסלול, כאשר כל אחד מהם מצויד ביכולת חישוב של עשרות עד מאות קילוואט. מעבר לאתגרי השיגור עצמם, מדובר במערכת מורכבת שמציבה דרישות חריגות בתחומי התכנון, התחזוקה והבטיחות. כל לוויין נדרש לפעול בסביבה עתירת קרינה, להתמודד עם תנאי טמפרטורה קיצוניים ועם חלקיקי אבק חלל, ובמקביל לשמור על קישור תקשורת מהיר, רציף ואמין עם הקרקע ועם לוויינים אחרים במערך, כדי לאפשר העברת נתונים בקצבים גבוהים.

בין חלום למציאות

בלו אוריג'ין מתמקדת בפיתוח לוויינים מתקדמים שמשלבים מעבדים חזקים, מערכות אנרגיה סולארית ענקיות ומערכות תקשורת לייזר שיכולות להעביר נתונים במהירויות שמתקרבות לזו שיש במרכזי נתונים קרקעיים. החברה גם חוקרת כיצד לשדרג לוויינים שכבר נמצאים במסלול – אולי באמצעות רובוטים או חלליות שירות אוטונומיות. ספייס אקס, מצידה, מנסה למנף את רשת הסטארלינק הקיימת. הרעיון הוא לשדרג את הלוויינים הקיימים או להוסיף דור חדש שמותאם לחישוב AI, ולהשתמש ברשת הענקית כבר קיימת כדי ליצור תשתית מבוזרת של מחשוב.

• כמעט שני ג’יגה־ואט של חישוב: xAI מרחיבה את מתחם מרכזי הנתונים בממפיס
• מנסה לרכך את המכה? טסלה פרסמה את תחזיות האנליסטים למסירות רכבים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עם זאת, הטכנולוגיה היא רק חלק מהפאזל. אחת השאלות הגדולות היא איך מבצעים תחזוקה בחלל. על הקרקע, אם שרת מתקלקל, טכנאי פשוט מגיע ומחליף אותו. בחלל, הדבר הזה הרבה יותר מסובך. צריך לתכנן מראש מערכות גיבוי, יכולת לתקן מרחוק, או אפילו לשלוח משימות תיקון רובוטיות. כל תקלה יכולה להפוך לוויין בשווי מיליוני דולרים לגוש מתכת חסר תועלת. השאלה האחרת היא תקשורת. כדי שמרכז נתונים בחלל יהיה שימושי, הוא צריך להיות מחובר למשתמשים על הקרקע בקו מהיר וללא תקלות. זה דורש תשתית קרקעית ענקית של תחנות קרקע, מערכות אנטנות ופרוטוקולי תקשורת מתקדמים. כל עיכוב של מילישנייה יכול להיות קריטי כשמדובר באימון מודלי AI בזמן אמת או בעיבוד נתונים רגישים.

עכשיו גם אם נניח שהטכנולוגיה תעבוד, עדיין יש בעיות שקשה יותר לפתור. ראשית, יש את שאלת הפרטיות ואבטחת המידע. מרכזי נתונים בחלל יהיו יעד מושך להאקרים, ממשלות ארגוני טרור. איך מגנים על נתונים כשהם מועברים באוויר, במרחק מאות קילומטרים מעל פני הקרקע? איך מונעים גישה לא מורשית ללוויין? ומה קורה אם מישהו מצליח לשבש את התקשורת או אפילו להשתלט על לוויין? 

מחקרים אחרונים אומנם מצביעים על כך שבינה מלאכותית כבר משנה את פני עולם האבטחה, כאשר רובוט AI בשם ארטמיס, שפותח באוניברסיטת סטנפורד, הצליח לאתר פגיעויות במערכות רשת ביעילות שעולה על זו של האקרים אנושיים, אבל הוא גם ביצע טעויות והחמיץ פרצות. ואז יש את הרגולציה. מי בעצם אחראי על מרכז נתונים בחלל? האם המדינה שמשם שוגר הלוויין? האם החברה הפרטית שמפעילה אותו? ומה קורה כשנתונים של אזרחים ממדינה אחת מאוחסנים בלוויין שמוחזק על ידי חברה ממדינה אחרת? אלה שאלות משפטיות ופוליטיות שעדיין אין להן תשובות ברורות, והן עשויות להיות החסם הגדול ביותר להטמעת הטכנולוגיה הזו.

• אחרי ביקור המנכ"ל: פאלו אלטו במגעים לרכישת KOI ב-350-400 מיליון דולר
• OpenAI שוקלת הוספת פרסומות ל-ChatGPT
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• פרופ' שעשוע (שוב) מוכר חלום; בחזרה לאקזיט של מובילאיי ועל...

מה תהיה ההשפעה על תעשיית הבינה המלאכותית?

אם אכן נגיע למצב שיש מרכזי נתונים בחלל, ההשפעה על תעשיית ה-AI תהיה עצומה. קודם כל, זה יפתור את אחת הבעיות הגדולות ביותר בתחום – צריכת האנרגיה. אימון מודל AI גדול דורש היום משאבים שמתחרים בתקציבי מדינות, והחברות הגדולות מתקשות למצוא מקומות שיכולים לספק את החשמל הדרוש. בחלל, האנרגיה כמעט חינם וזמינה ללא הגבלה. שנית, זה יאפשר פריצות דרך ביכולות המחשוב. מודלים של AI יכולים להיות גדולים ומורכבים יותר, והאימון שלהם יהיה מהיר יותר. זה אומר שנוכל לפתח בינה מלאכותית חזקה יותר, שמסוגלת לפתור בעיות מורכבות יותר, ממחקר רפואי ועד תכנון ערים חכמות.

שלישית, זה עשוי להפחית את ההשפעה הסביבתית של תעשיית ה-AI. מרכזי נתונים קרקעיים גורמים לזיהום אוויר, צורכים מים לקירור וממלאים שטחים עצומים. בחלל, כל הבעיות האלה נעלמות. זה יכול להיות פתרון שמשרת גם את הטכנולוגיה וגם את הכדור שלנו.

אבל יש גם סיכונים. מרכזי נתונים בחלל עשויים להגדיל את התלות שלנו בטכנולוגיות שאנחנו לא באמת שולטים בהן. אם משהו משתבש - תקלה טכנית, מתקפת סייבר או אפילו סכסוך גיאופוליטי - זה יכול להשבית שירותים קריטיים ברחבי העולם. התלות במספר קטן של חברות פרטיות שמפעילות תשתיות אלה היא בעיה נוספת. מה קורה אם חברה פורשת, או אם יש ניגוד אינטרסים בין האינטרסים שלה לבין האינטרס הציבורי?

האתגרים - טכנולוגיים, כלכליים, משפטיים ואסטרטגיים – הם עצומים, אבל הפוטנציאל לא פחות מכך. אם נצליח להתגבר על המכשולים, עולם שבו מרכזי הנתונים שלנו צפים מעל הראש יכול להיות עולם שבו האנרגיה נקייה יותר, המחשוב חזק יותר, והאפשרויות רחבות יותר. אבל אם נכשל, הסיכון הוא שנבזבז משאבים אדירים על חלום שלא יתממש, ונשאיר מאחור פסולת חלל וחובות כלכליים. כרגע, אנחנו עדיין בשלבי החקר הראשוניים. מאסק ובזוס מסמנים את השטח, והעולם צופה בסקרנות מעורבת בחשש. אולי בעוד עשור, שנתחבר לאינטרנט, הנתונים שלנו יזרמו מתוך לוויין שצף מעל הראש, מופעל באנרגיה סולארית טהורה. ואולי נגלה שהרעיון הזה היה שאפתני מדי, ושהפתרון האמיתי טמון במקום אחר.