שיכון ובינוי גייסה 460 מיליון דולר לפרויקט בקולומביה

מדובר בפרויקט מסוג BOT למימון, הקמה, שיקום, תפעול ואחזקה של כביש אגרה בקולומביה באורך של כ-154 ק"מ
ענת דניאלי |

שיכון ובינוי שבשליטת שרי אריסון, הודיעה היום על סגירה פיננסית לפרויקט Cundinamarca 010 בקולומביה. במסגרת הסגירה הפיננסית התקשרה הקבוצה עם מספר גופים פיננסיים, מקומיים קולומביאניים ובינלאומיים, למימון ארוך טווח של כ-460 מיליון דולר לפרויקט.

הפרויקט הוא חלק מתכנית רב-לאומית לשדרוג מערכת הכבישים במדינה. שיכון ובינוי דיווחו כי היקף הפרויקט (כולל עלות הקמת הפרויקט, עלויות מימון והפעלה בתקופת ההקמה והוצאות נוספות) נאמד כיום בכ-640 מיליון דולר. ההקמה תבוצע על ידי החברה הבת שיכון ובינוי SBI.

מדובר בפרויקט מסוג BOT למימון, הקמה, שיקום, תפעול ואחזקה של כביש אגרה בקולומביה באורך של כ-154 ק"מ. הפרויקט ממוקם בסמוך לעיר בוגוטה, בירת קולומביה. ההתקשרות בפרויקט היא מול רשות התשתיות הממשלתית במשרד התחבורה הקולומביאני (ANI). תקופת הזיכיון הינה 25 שנים (עם אופציה להארכה עד 29 שנים). 

לפני כחודש דיווחה שיכון ובינוי -0.49% על השלמת מימון לפרויקט להקמה, הפעלה ותחזוקה של נתיבי אגרה במטרופולין יוסטון שבטקסס, ארה"ב  בהיקף של כמיליארד דולר. כמו בקולומביה גם בטקסס, ההקמה תבוצע על-ידי SBI - זרוע הקבלנות הבינלאומית של קבוצת שיכון ובינוי.

משה לחמני יו"ר שיכון ובינוי: "סגירה פיננסית בפרויקט בקולומביה, הינה שלב משמעותי נוסף במימוש האסטרטגיה הבינלאומית של הקבוצה להרחיב את פעילות התשתיות הבינלאומית של הקבוצה. השלמת הסגירות הפיננסיות בארה"ב ובקולומביה יתרמו לצבר ההזמנות של הקבוצה וכן לפיזור הצבר. נמשיך להתמודד על מגה פרויקטים בעולם, בהתאם לתפיסה האסטרטגית שלנו וגיוון הפורטפוליו".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דיור ציבורי (פורום הדיור הציבורי)דיור ציבורי (פורום הדיור הציבורי)

דיור ציבורי - בישראל זה חלום, באירופה מציאות נגישה

מדיניות של הפקרה? בעוד שהדיור הציבורי בישראל כמעט ולא קיים, בעולם הוא רשת ביטחון חברתית



ענת גלעד |
נושאים בכתבה דיור ציבורי

אלפי משפחות בישראל רק חולמות על קורת גג - במציאות שבה מחירי הדיור מאמירים לשחקים, וכמעט שליש מההכנסה הפנויה של משפחה ממוצעת מושקע בהוצאות מגורים, הדיור הציבורי אמור להיות רשת הביטחון האחרונה עבור האוכלוסיות החלשות ביותר. אולם, עבור אלפי משפחות ישראליות, קורת גג ציבורית נותרה בגדר חלום רחוק. 

בעוד שבמדינות רבות בעולם המערבי הדיור הציבורי מהווה מרכיב דומיננטי בשוק הדיור הכולל, בישראל התמונה עגומה למדי. לאורך העשורים האחרונים, מדינת ישראל נקטה במדיניות עקבית של הזנחה והפרטה, שהובילה לצמצום דרמטי של המלאי הקיים ולהחמרת תנאי הזכאות. הפער בין ישראל לעולם בנושא זה מעולם לא היה גדול יותר, והוא מדיר אלפי משפחות נזקקות מהגשמת הזכות הבסיסית לבית.

נכון לסוף שנת 2024, מלאי הדיור הציבורי בישראל עמד על כ-47,143 יחידות דיור בלבד. מספר זה מהווה כ-1.7% מכלל הדירות במדינה. הנתון משקף צניחה של כ-22% בעשור האחרון, מגמה שנמשכת בשל מכירה מואצת של דירות לדיירים הזכאים אל מול רכישה זעומה של דירות חדשות. אל מול המלאי המצומצם, ממתינות בתור הארוך כ-30 אלף משפחות, קשישים ועולים חדשים.

קריטריוני הזכאות מחמירים 

בשל המחסור החמור בדירות, הקריטריונים לקבלת דיור ציבורי בישראל הפכו לנוקשים ביותר, והם אינם מעודכנים מזה שנים רבות. זוגות ללא ילדים, למשל, עשויים להיות זכאים לסיוע בשכר דירה, אך לא לדירה ציבורית בפועל. 

תנאי הזכאות המרכזיים כוללים:

היעדר בעלות על נכס: המבקשים לא היו מעולם בעלי דירה או חלק מדירה.

מבחני הכנסה ורכוש: יש לעמוד בתקרות הכנסה נמוכות מאוד ובמבחני רכוש מחמירים.

מצב משפחתי ובריאותי: הזכאות ניתנת לרוב רק לאוכלוסיות ספציפיות:

משפחות מרובות ילדים: משפחות עם שלושה ילדים ומעלה.

הורים עצמאיים (חד הוריים): עם שלושה ילדים ומעלה.

קשישים: מקבלי קצבת זקנה עם השלמת הכנסה שאין בבעלותם דירה.

נכים רתוקים לכיסא גלגלים או מקבלי קצבת נכות כללית.

עולים חדשים: זכאות מטופלת דרך משרד העלייה והקליטה ב-15 השנים הראשונות לעלייה.

קריטריונים אלו יוצרים "מלכודת עוני", שכן עלייה קטנה בהכנסה עלולה לשלול זכאות לדירה.