רגע לפני שיכלה לממש את האופציות, העובדת הבכירה פוטרה - ותבעה
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פרסם באחרונה פסק דין תקדימי בתביעה של מדענית נתונים (Data Scientist) בכירה נגד הסטארט-אפ נובו סנטרל שבו הועסקה, שבו הוחלט כי פיטוריה של העובדת נעשו מתוך מטרה לסכל את זכאותה למימוש אופציות שהוענקו לה במסגרת עבודתה. הפסיקה מתייחסת למערכת היחסים בין מעסיק לעובד ולחובת תום הלב בביצוע הסכמים.
העובדת לשעבר הצטרפה לסטארט-אפ, שהתמקד במתן פתרונות גיוס כספים. במסגרת העסקתה, הוסכם כי תהיה זכאית לאופציות למניות החברה בשיעור של 9.9% מהון המניות המונפק של החברה, בכפוף למגבלות ולזמני הבשלה שהוגדרו בהסכם. תקופת הקליף הראשונה, שבה לא ניתן לממש אופציות, היתה שנה.
העובדת טענה כי פיטוריה נעשו בחוסר תום לב צילום: copilot
בינואר 2022 הוחלט על העסקת העובדת במסגרת חוזה העסקה חדש, לאחר ששימשה עד אז נותנת שירותים. זמן קצר לאחר מכן, היא זומנה לשימוע ופוטרה בפברואר 2022, כחודשיים בלבד לפני סיום תקופת הקליף, ובכך נמנעה ממנה האפשרות לממש את זכאותה לאופציות.
לטענת העובדת לא היתה עילה עניינית לפיטורים
- גידור, ספקולציה וארביטראז': 3 הדרכים לשימוש אופטימלי באופציות
- מדריך מסחר באופציות - תנודתיות; למה זה כל כך חשוב?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העובדת טענה כי פיטוריה נעשו בחוסר תום לב, מתוך כוונה למנוע ממנה את מימוש האופציות שמגיעות לה. לטענתה, שינוי אפיון המוצר שהציגה החברה כמניע לפיטוריה היה תירוץ בלבד, ולא היתה אף עילה עניינית לפיטוריה. בנוסף, היא טענה כי המשרה שלה לא נהפכה למיותרת, וכי החברה יכלה לשלב אותה בתפקידים אחרים.
מנגד, נובו סנטרל טענה כי פיטורי העובדת נבעו משינויים עסקיים וכלכליים. לדברי החברה, התקבלה החלטה לשנות את אפיון המוצר ולהתמקד בקהל יעד אחר - מה שהוביל, כך לפי החברה, להתייתרות תפקידה של העובדת. כמו כן, טענה החברה כי האופציות עדיין לא הוענקו בפועל, מכיוון שלא התקבלו אישורים רגולטוריים ודירקטוריון החברה לא אישר את התוכנית.
בית הדין קיבל את תביעתה של העובדת וקבע כי פיטוריה נעשו מתוך כוונה ברורה למנוע ממנה את מימוש זכאותה לאופציות. השופטת אסנת רובוביץ' ציינה בפסק הדין שפרסמה כי, "לא הובהר מדוע לא נעשה ניסיון לנייד את התובעת לתפקיד אחר, במיוחד לאור העובדה שתפקידה כלל תחומים רבים וחשובים". עוד היא כתבה כי, "לא שוכנענו כי פיטורי התובעת נעשו מנימוקים ענייניים. מנגד, התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי פיטוריה נבעו מחוסר תום לב במטרה לסכל את זכאותה לאופציות".
החברה לא הציגה ראיות מספקות לשינוי מהותי במוצר
- עקב ייצוגית בישראל: השינוי בג'ימייל שישפיע עליכם
- השותף הסתיר הכנסות - וישלם יותר מ-2 מיליון שקל
- תוכן שיווקי משכנתא הפוכה: מפתח לחוסן בעורף, יציבות בשוק הנדל"ן
- המוסד לביטוח לאומי ביטל קצבה בגלל רכישת רכב - האם זה מוצדק?
בית הדין בחן את הנימוקים שהציגה החברה לפיטורי העובדת, ומצא סתירות וחוסרים. החברה לא הציגה ראיות מספקות לשינוי המהותי במוצר או לכך שנעשה ניסיון לשלב את העובדת בתפקיד אחר. בנוסף, צוין כי הפיטורים בוצעו זמן קצר לאחר שהעובדת החלה לעבוד במשרה מלאה, ובסמוך למועד הבשלת האופציות - מה שמחזק את הרושם שהיתה כוונה לסכל את זכויותיה.
בית הדין חייב את החברה לפצות את העובדת בסכום של אלף 225 שקל, שמורכב מהפיצוי בגין עוגמת נפש, הפסד שכר וזכויות נוספות. כמו כן, נקבע כי העובדת זכאית למימוש האופציות שהובטחו לה, בהתאם להסכם העבודה, או לפיצוי כספי שווה ערך.
פסק הדין שולח מסר ברור למעסיקים בנוגע לחובת תום הלב במערכת היחסים עם העובדים. הוא מדגיש את הצורך להימנע מניצול תנאים חוזיים כדי למנוע מעובדים לממש את זכויותיהם. כמו כן, הפסיקה מציבה רף גבוה יותר למעסיקים בנוגע לשקיפות והצגת ראיות במקרה של פיטורי עובדים.
- 2.אנונימי 11/02/2025 14:59הגב לתגובה זוזו מדינה קומוניסטית האם יש חובה לנייד עובדים לתפקידים אחרים גם אם לא מרוצים מהם וגם אם הם לא תורמים לחברה
- 1.שופטים מושחתים (ל"ת)כלכלן 23/11/2024 16:16הגב לתגובה זו
ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן
לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.
מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.
בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.
לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה
אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.
- אחות הורישה לאח אחד - השני לא מוותר; מה נפסק?
- קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.
ביקש לפנות את בנו מדירת הירושה - ביהמ"ש הכריע
במסגרת הליך משפטי טעון שהתנהל בין אב לבנו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה להכריע בסוגיה רגישה: האם לקיים את הוראות צוואת האם כלשונן, או לאפשר לאב למכור את הדירה ולפנות ממנה את הבן שמתגורר בה. פסק הדין עוסק בדוקטרינת הביצוע בקירוב ובזכות לקורת גג מול זכויות קנייניות, וקבע כי הצוואה פוגעת בזכויות האב, אך מצא גם פתרון שייתן מענה לדרישתו של הבן
לאחר מותה של אם המשפחה, נותר האב בעל הזכויות המלאות בנכס שבו התגוררו השניים. אלא שבנו של האב, שהתגרש כ-15 שנה לפני כן, עבר לגור עם הוריו ומאז לא עזב את הבית. האב, שמתגורר כיום בדיור מוגן, ביקש לפנות את הבן, למחוק את הערת האזהרה שהוטלה על הנכס, ולמכור את הדירה כדי לממן את הוצאותיו. הבן התנגד, תוך שהוא נאחז בצוואתה של האם המנוחה, שקבעה כי יוכל להתגורר בדירה עד שישה חודשים לאחר מות האב. המחלוקת התמקדה בפרשנות סעיף 10 לצוואה, שהעניק לבן מעין "זכות מגורים" בדירה, אך רק לתקופה מוגבלת. האב טען כי מדובר בהוראה חסרת תוקף, מכיוון שהיא מתיימרת להגביל את זכויותיו הקנייניות כבעלים. עוד הוא טען כי מדובר היה בוויתור זמני מצדו בעת ניסוח הצוואה, מתוך רצון שלא לצער את רעייתו המנוחה.
מנגד, הבן טען כי מדובר בהוראה מחייבת, שנועדה להבטיח לו קורת גג, וכי אמו המנוחה הסתמכה על כך שצוואתה תקוים כלשונה. לטענתו, הניסיון של אביו להביא לפינויו חורג מהוראות הצוואה ומהווה הפרה בוטה של רצון האם.
בית המשפט בחן את הוראות הצוואה, את העדויות, ואת טענות הצדדים - והכריע: "רצונה של המנוחה היה להעניק לנתבע קורת גג, אך לא בצורה מוחלטת ולכל החיים", כתבה השופטת ריבי לב אוחיון מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לדבריה, הצוואה קבעה במפורש כי זכות המגורים תסתיים חצי שנה לאחר מות שני ההורים, ולכן אין מדובר בזכות בלתי מוגבלת בזמן.
לא ניתן לקיים את הצוואה כלשונה
אלא שגם אם לשון הצוואה ברורה, הרי שלא ניתן היה לקיים אותה כלשונה, שכן האם ביקשה להעניק זכות מגורים גם בזכויות שבבעלות האב - דבר שאינו אפשרי משפטית. "לא ניתן לחייב זוכה בצוואה לעשות דבר בנכס שאינו מנכסי העיזבון", ציינה השופטת בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי מדובר בזכות קניין חוקתית, והאב, כבעלים, זכאי לדרוש פירוק שיתוף ולמכור את הנכס.
- אחות הורישה לאח אחד - השני לא מוותר; מה נפסק?
- קיבל דירה בצוואה ומכר אותה - והתברר שהצוואה לא תקפה; מה עושים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, בית המשפט לא הסתפק בהכרזה על בטלות הסעיף, ובחן כיצד ניתן בכל זאת להגשים את רצון האם, למרות המגבלות המשפטיות. כאן נכנסה לתמונה דוקטרינת הביצוע בקירוב - גישה פרשנית שמאפשרת לממש את רצון המצווה גם אם לא ניתן לקיים את הוראות הצוואה כלשונן. "הדרך להגשים את רצון המנוחה היא באמצעות מתן סכום כסף לנתבע, מכספי התמורה שיתקבלו ממכירת הנכס", קבעה השופטת, והוסיפה כי הדבר מבטיח את תכלית הצוואה - מתן קורת גג לבן - מבלי לפגוע בזכויות הקניין של האב.
