רגע לפני שיכלה לממש את האופציות, העובדת הבכירה פוטרה - ותבעה
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פרסם באחרונה פסק דין תקדימי בתביעה של מדענית נתונים (Data Scientist) בכירה נגד הסטארט-אפ נובו סנטרל שבו הועסקה, שבו הוחלט כי פיטוריה של העובדת נעשו מתוך מטרה לסכל את זכאותה למימוש אופציות שהוענקו לה במסגרת עבודתה. הפסיקה מתייחסת למערכת היחסים בין מעסיק לעובד ולחובת תום הלב בביצוע הסכמים.
העובדת לשעבר הצטרפה לסטארט-אפ, שהתמקד במתן פתרונות גיוס כספים. במסגרת העסקתה, הוסכם כי תהיה זכאית לאופציות למניות החברה בשיעור של 9.9% מהון המניות המונפק של החברה, בכפוף למגבלות ולזמני הבשלה שהוגדרו בהסכם. תקופת הקליף הראשונה, שבה לא ניתן לממש אופציות, היתה שנה.
העובדת טענה כי פיטוריה נעשו בחוסר תום לב צילום: copilot
בינואר 2022 הוחלט על העסקת העובדת במסגרת חוזה העסקה חדש, לאחר ששימשה עד אז נותנת שירותים. זמן קצר לאחר מכן, היא זומנה לשימוע ופוטרה בפברואר 2022, כחודשיים בלבד לפני סיום תקופת הקליף, ובכך נמנעה ממנה האפשרות לממש את זכאותה לאופציות.
לטענת העובדת לא היתה עילה עניינית לפיטורים
- אנבידיה לפני הדוחות: 7% תנודה צפויה - 2 אסטרטגיות שוריות
- אסרטרגיית קאברד קול ליצירת תשואה דו ספרתית בסיכון נמוך יחסית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העובדת טענה כי פיטוריה נעשו בחוסר תום לב, מתוך כוונה למנוע ממנה את מימוש האופציות שמגיעות לה. לטענתה, שינוי אפיון המוצר שהציגה החברה כמניע לפיטוריה היה תירוץ בלבד, ולא היתה אף עילה עניינית לפיטוריה. בנוסף, היא טענה כי המשרה שלה לא נהפכה למיותרת, וכי החברה יכלה לשלב אותה בתפקידים אחרים.
מנגד, נובו סנטרל טענה כי פיטורי העובדת נבעו משינויים עסקיים וכלכליים. לדברי החברה, התקבלה החלטה לשנות את אפיון המוצר ולהתמקד בקהל יעד אחר - מה שהוביל, כך לפי החברה, להתייתרות תפקידה של העובדת. כמו כן, טענה החברה כי האופציות עדיין לא הוענקו בפועל, מכיוון שלא התקבלו אישורים רגולטוריים ודירקטוריון החברה לא אישר את התוכנית.
בית הדין קיבל את תביעתה של העובדת וקבע כי פיטוריה נעשו מתוך כוונה ברורה למנוע ממנה את מימוש זכאותה לאופציות. השופטת אסנת רובוביץ' ציינה בפסק הדין שפרסמה כי, "לא הובהר מדוע לא נעשה ניסיון לנייד את התובעת לתפקיד אחר, במיוחד לאור העובדה שתפקידה כלל תחומים רבים וחשובים". עוד היא כתבה כי, "לא שוכנענו כי פיטורי התובעת נעשו מנימוקים ענייניים. מנגד, התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי פיטוריה נבעו מחוסר תום לב במטרה לסכל את זכאותה לאופציות".
החברה לא הציגה ראיות מספקות לשינוי מהותי במוצר
- דיירת רחוב לשעבר תקבל מחיקת ריביות עבור חובותיה
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
בית הדין בחן את הנימוקים שהציגה החברה לפיטורי העובדת, ומצא סתירות וחוסרים. החברה לא הציגה ראיות מספקות לשינוי המהותי במוצר או לכך שנעשה ניסיון לשלב את העובדת בתפקיד אחר. בנוסף, צוין כי הפיטורים בוצעו זמן קצר לאחר שהעובדת החלה לעבוד במשרה מלאה, ובסמוך למועד הבשלת האופציות - מה שמחזק את הרושם שהיתה כוונה לסכל את זכויותיה.
בית הדין חייב את החברה לפצות את העובדת בסכום של אלף 225 שקל, שמורכב מהפיצוי בגין עוגמת נפש, הפסד שכר וזכויות נוספות. כמו כן, נקבע כי העובדת זכאית למימוש האופציות שהובטחו לה, בהתאם להסכם העבודה, או לפיצוי כספי שווה ערך.
פסק הדין שולח מסר ברור למעסיקים בנוגע לחובת תום הלב במערכת היחסים עם העובדים. הוא מדגיש את הצורך להימנע מניצול תנאים חוזיים כדי למנוע מעובדים לממש את זכויותיהם. כמו כן, הפסיקה מציבה רף גבוה יותר למעסיקים בנוגע לשקיפות והצגת ראיות במקרה של פיטורי עובדים.
- 2.אנונימי 11/02/2025 14:59הגב לתגובה זוזו מדינה קומוניסטית האם יש חובה לנייד עובדים לתפקידים אחרים גם אם לא מרוצים מהם וגם אם הם לא תורמים לחברה
- 1.שופטים מושחתים (ל"ת)כלכלן 23/11/2024 16:16הגב לתגובה זו
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
