זה העונש החמור שהוטל על איש קש שהפיץ חשבוניות פיקטיביות
פסק הדין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בירושלים עוסק באדם ששימש איש קש בפרשיית עבירות מס, שבמסגרתה הוא הוציא והפיץ חשבוניות פיקטיביות בהיקף של קרוב ל-10 מיליון שקל. הנאשם, שנרשם כבעלים של חברה שנקראה מנחם קרן השקעות, שימש חוליה בשרשרת עבירות מס שהובילו לנזק בהיקף מצטבר של כ-1.5 מיליון שקל לקופת המדינה, כתוצאה מאובדן הכנסות של מע"מ.
המקרה התרחש בין 2011 ל-2015, אז פעלה קבוצה עבריינית שגייסה אנשי קש שנמצאו במצוקה כלכלית כדי לרשום אותם כבעלי מניות ומנהלים של חברות פיקטיביות. מטרת החברות היתה לשמש חזית חוקית להפצת חשבוניות ללא ביצוע עסקה ממשית. במהלך תקופה זו, הנאשם הוציא 76 חשבוניות בסכום כולל של 9,740,865 שקל, וסכום המע"מ שלא שולם עבורן הגיע ל-1,485,949 שקל.
הנאשם היה מודע לכך שהוא מסייעי לעבריינים לחמוק ממס צילום: Istock
בזמן שחתם על המסמכים וביצע את הפעולות הלא חוקיות במסגרת החברה, הנאשם היה מודע לכך שהוא מאפשר לקבוצת העבריינים להימנע מתשלום מסים על ידי יצירת מסמכים כוזבים לצורכי מס הכנסה ומע"מ. הנאשם טען במהלך המשפט כי לא הבין את היקף המעשים ואת ההשלכות הפליליות הכרוכות בכך, והדגיש את מצבו האישי והכלכלי הקשה.
- עורך דין ידוע סיפק חברות קש לרשת שהרוויחה מאות מיליונים מחשבוניות פיקטיביות
- רשות המסים חוקרת: קיזוז והפצת חשבוניות פיקטיביות בהיקף של מעל 150 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט אלעזר ביאלין בחר להטיל על הנאשם עונש חריג יחסית למקרים דומים, וגזר עליו ארבעה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים כמו שמונה חודשי מאסר על תנאי, שלושה חודשי מאסר נוספים על עבירות עתידיות, וכן קנס בסכום כולל של 20 אלף שקל. החלטתו מבוססת על הצורך להרתיע, ולפיכך השופט ציין בפסק הדין כי, "הנזק הציבורי הנגרם כתוצאה מהתחמקות מתשלום מסים פוגע בכלל הציבור, וכי יש להתייחס בחומרה למי שמאפשר ביצוע עבירות מסוג זה".
בנוסף, השופט הדגיש כי במקרים רבים בתי המשפט מגלים גמישות במקרים של אנשי קש, שאינם העבריינים העיקריים. עם זאת, במקרה זה, הנאשם הוכח כמבצע פעיל ומשמעותי בתהליך, כשהוא מודע לתפקידו במנגנון הפצת החשבוניות הכוזבות - דבר שתרם להחלטה לגזור עליו עונש מאסר בפועל. השופט הבהיר כי, "אדם המאפשר במודע כי יעשה בו שימוש כ'איש קש' נושא באחריות פלילית, שכן הוא מאפשר לעבריינים המרכזיים לפעול למימוש זממם מבלי להיתפס".
העונש שנגזר על הנאשם בתיק זה נחשב, כאמור, חריג לאור מגמת הענישה בישראל כלפי אנשי קש. במקרים דומים בעבר, נגזרו לרוב עונשים קלים יותר, ולעתים אף הוטלו עונשים של עבודות שירות במקום מאסר בפועל. כך למשל, במקרה אחר, שבו איש קש היה מעורב בהפצת 33 חשבוניות פיקטיביות, נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר בפועל בלבד. גם במקרים שבהם היקף הכספים היה גדול יותר, לעתים הסתפקו בתי המשפט בענישה רכה, בהתחשב במעמד ובחולשתו של איש הקש אל מול העבריינים המרכזיים באותם מקרים.
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
עם זאת, בית המשפט העליון קבע בפסיקות שונות כי ראוי להחמיר בענישה כלפי משתפי פעולה בעבירות כלכליות, בייחוד כשמדובר בסכומים גבוהים ובעלי השפעה כלכלית רחבה. לפי גישה זו, עונשי מאסר בפועל הם הכרחיים כדי להרתיע, ולא ניתן להסתמך על נסיבותיו האישיות של העבריין בלבד. השופט ציין גם את חשיבות ההרתעה הכללית במקרה זה, בשל הפגיעה במערך המס בישראל. לדבריו, בפסק הדין שפרסם, "עבירות מס מעין אלה מערערות את אמון הציבור ברשויות המס, מחייבות הענשת עבריינים, ובעיקר הרתעת הרבים".
במסגרת גזר הדין, התייחס בית המשפט גם למצבו הבריאותי של הנאשם ולמצוקתו האישית. בתסקיר של שירות המבחן צוין כי מדובר באדם שנמצא במצב כלכלי ובריאותי קשה, וכי אין לו עבר פלילי עשיר. שירות המבחן המליץ על עונש מקל לאור הקשיים, אך בית המשפט בחר לשקול את השיקולים ההרתעתיים והחברתיים באופן מובהק יותר. השופט ביאלין סיכם וכתב כי, "בנסיבות בהן מדובר בנזק כה כבד לקופה הציבורית, יש צורך לתת משקל מופחת לנסיבות האישיות, ולהעניש בהתאם לאינטרס הציבורי".
פסק הדין מסמל, כאמור, שינוי מגמה בהתייחסות מערכת המשפט לעבירות כלכליות המבוצעות על ידי אנשי קש, ומעביר מסר ברור כי גם מי שמבצע עבירה מבלי להוביל אותה במישרין עלול להיענש בחומרה. במקרים שבהם נגרם נזק משמעותי למדינה ולקופה הציבורית, ייתכן כי גם מעורבים שוליים יחסית יספגו עונשים חמורים.
המערכת החדשה שהשיקה רשות המסים במהלך השנה האחרונה, שנקראת "חשבוניות ישראל", לדיווח אונליין על עסקות של 25 אלף שקל ויותר, אמורה לסייע לה במאבק בחשבוניות הפיקטיביות, אך נראה לא ברור אם היא אכן תמנע לגמרי מהדבר הזה לקרות. נציבת מס הכנסה לשעבר, טלי ירון אלדר, אף טוענת כי המערכת לא תמנע את התופעה. בינתיים, אף שיש כבר מעצר ראשון ואף שני בחשד להוצאת חשבוניות שכאלה בעקבות הפעלת המערכת, עדיין מתנהלים לא מעט תיקים כאלה בבתי המשפט.
- 2.e 01/01/2025 15:54הגב לתגובה זוe
- 1.צוג 07/11/2024 23:16הגב לתגובה זופיתרון טכנולוגי שמכניס מליוני שקלים בחשיפת חשבוניות פיקטיביות מידי יום ומצמצם את מימון הפשיעה הכללית ופשיעה כלכלית מהפכה מדהימה

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
