ממלתוס ועד הדונאט: חוסן לאומי מתחיל בפריון

הכלכלה המודרנית בנויה על הנחת יסוד אופטימית בנוגע להתמשכות הצמיחה, החדשנות וההתרחבות. אך כבר לפני יותר מ-200 שנה הזכיר הכלכלן תומאס מלתוס כי לכל מערכת יש גבולות. כשקצב צמיחת האוכלוסייה או הפעילות הכלכלית גבוה מקצב הצמיחה של המשאבים התומכים בה, נוצר פער. אם הפער אינו מנוהל, ההתאמה מגיעה דרך לחץ של ירידה ברמת החיים, מחסור או משבר.

במשך רוב ההיסטוריה האנושית זו היתה המציאות. המהפכה התעשייתית והמעבר הדמוגרפי שברו את המלכודת המלתוסיאנית. אך הגבולות לא נעלמו, הם פשוט השתנו. הגבול של המאה ה-21 אינו מזון, אלא היכולת של מערכות הטבע והחברה לתמוך בפעילות כלכלית מתרחבת. כל עוד השחיקה הדרגתית המערכת נראית יציבה, אך כשהפער מגיע לסף מסוים, ההתאמה כבר אינה ליניארית ועלולה להופיע כמשברDoughnut Economics- (תיאוריית הדונאט) מציעה לראות את הכלכלה כמרחב פעולה בין שני גבולות: חיצוני סביבתי ופנימי חברתי. חריגה מהגבול הסביבתי יוצרת לחץ שמתורגם לעלויות כלכליות. אך גם נפילה מתחת לגבול החברתי מסוכנת. כשחלקים מהאוכלוסייה נותרים ללא חינוך איכותי, תעסוקה והזדמנויות, נשחק בסיס המס, גדלה התלות התקציבית ונוצרת אי יציבות חברתית ופיסקלית. יציבות כלכלית מתקיימת רק כשהפעילות נשארת בין שני הגבולות.

המסגרת הזו רלוונטית במיוחד לישראל. ישראל לא מתמודדת עם קיפאון דמוגרפי אלא עם צמיחה מהירה באוכלוסייה. אך השאלה הכלכלית אינה כמה אנשים יחיו כאן, אלא כמה מהם ישתתפו בכלכלה מודרנית, באילו מיומנויות ובאיזה פריון.

זהו האתגר של ישראל: לא מחסור במשאבים, אלא לחץ דמוגרפי על הפריון ועל ההכנסה לנפש. הסיכון אינו משבר מיידי, אלא תהליך מצטבר שלפיו בסיס המס נשחק, ההוצאה הציבורית גדלה והפער בין הצרכים למקורות המימון מתרחב. כשהפער מגיע לנקודת סף, התגובה עלולה להיות חדה - ירידה בצמיחה לנפש, עלייה בעלויות המימון, הגירה של הון אנושי ושחיקה באמון ובסולידריות.

• מגדלי: הכלים הטכנולוגיים מעצבים מחדש את הכלכלה
• מרכז טאוב: אזהרה מפני פגיעה בצמיחה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במונחי הדונאט, הסיכון המיידי של ישראל הוא חריגה מן הגבול החברתי-פיסקלי. כלכלה מודרנית לא יכולה להישען לאורך זמן על מבנה שבו חלק קטן יחסית מהאוכלוסייה נושא ברוב הפריון והמימון הציבורי. מבנה שכזה הוא שברירי מטבעו. המשמעות למדיניות ברורה: האתגר אינו רק להגדיל את התוצר, אלא להבטיח שהצמיחה תהיה רחבה, פרודוקטיבית ומשותפת ובהתאם, חינוך ליבה ומיומנויות לכולם, תמריצי עבודה אפקטיביים, השקעה בגיל הרך והצבת שיעורי השתתפות ופריון כיעדי על של מדיניות כלכלית.

המסע הרעיוני ממלתוס ועד לדונאט מוביל לתובנה אחת, שלפיה כלכלה יציבה היא כלכלה שפועלת בתוך גבולות. בעולם הגבולות הם סביבתיים. בישראל הגבול המיידי הוא חברתי-פיסקלי. זה כבר לא דיון על קיימות. זהו דיון על יציבות ועל עתידה הכלכלי של ישראל.

הכותב הוא עמית מחקר בער, המכון למדיניות ואסטרטגיה - (IPS), אוניברסיטת רייכמן

• הקריפטו צונח וסכום המס יכול לרדת: כך משקיעים יכולים לפעול עכשיו
• גירושין בגיל 60: הסיכון הכלכלי שאף אחד לא מתמחר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שוק של טריליון דולר: כך פועלת ישראל כדי לכבוש את תעשיית החלל