רשמית: עו"ד אבי חימי הוא ראש לשכת עורכי הדין הנבחר
בתום ספירת הקולות הממושכת בבחירות ללשכת עורכי הדין עולה כי עו"ד אבי חימי הוא המנצח הרשמי בקרב על ראשות הלשכה. חימי גבר על עו"ד ציון אמיר, שמסר עם היוודע דבר התוצאות: "בתום מסע ארוך, אליו יצאתי בתחושת שליחות ועם רצון עז לפעול למען המקצוע שאני כה אוהב, אני רוצה להודות לאלפי החברים שנרתמו לדרך ולמאבק, וסייעו ותמכו בכל דרך אפשרית כדי לצקת ערכים ללשכה. אני מקווה כי ראש הלשכה הנכנס, יתייחס לתפקיד בכובד ראש, ויפעל ללכד את השורות ולשקם את מעמד עורכי הדין וכבוד המקצוע. הצלחתו הכרחית לכולנו, ואני מקווה שיעמוד במשימה בהצלחה רבה. אבי, בהצלחה בדרכך".
- 1.==================== 19/06/2019 16:56הגב לתגובה זומלקק לשופטי העליון תוציא את הלשון מהישבן שלהם

כך רשות המסים מצליחה לגבות חובות ישנים
בפסק דין שהתקבל באחרונה בבית המשפט המחוזי בחיפה, הובהר כי חוב מס בן 20 שנה אינו נעלם מעצמו ואינו מתיישן, אם רשות המסים נקטה מהלך כלשהו לאורך השנים. אף שהנישום טען שלא ידע דבר על החוב, השופט קבע כי פעולות כמו עיקול או שליחת מכתב השאירו את החוב רלוונטי
- ויצרו איפוס למועד ההתיישנות שלו
במאי האחרון פורסם פסק דין יוצא דופן במחוזי חיפה, שבו נדחתה העתירה של בעל עסק בתעשיית הבשר שטען כי חוב מס בסכום כולל של כ-10 מיליון שקל מ-2002-2001 התיישן. שופט המחוזי, אינאס סלאמה, קבע כי חוב מס - גם כזה שנשאר “בשקט” עשרות שנים - יכול להישאר לגבייה במידה שבמהלך השנים נעשו פעולות מצד רשות המסים.
רעיון המקרה פשוט אך מורכב: בעל עסק הוטלו עליו שומות מס משמעותיות ב-2001 (יותר מ-8 מיליון שקל) ו-2002 (כ-800 אלף שקל), בנוסף לקנסות גירעון ועיצומים שנוספו עם הזמן. סך כל החוב הגיע כאמור לכ-10 מיליון שקל. במשך השנים טען בעל העסק כי לא קיבל מכתבים או הודעות על החוב, שהליכי הגבייה הושבתו, ואף שבשלהי 2021, כשניסה לפתוח תיק עוסק מורשה, לא נמסר לו על החוב הקיים. ואולם במאי־יוני 2022, כך נטען, פתאום החל להיתקל במכתבי דרישה ובעיקול בנקאי על חשבונו בסכום של יותר מ-10 מיליון שקל. לטענתו, המחאות ששלח לא כובדו, והוא הופתע לשמוע על קיומו של התחייבות כספית עצומה שלא ידע עליה במשך שנים.
הנישום טען כי מעולם לא נודע לו על החוב לאורך שנים, ומאז 2011 - אז העביר את העניין לעורך דין - לא נקטה רשות המסים יוזמה כלשהי לגבייה. על כן, לטענתו, החוב אמור היה להתיישן. מנגד, פקיד שומה טען כי נעשו פעולות לאורך השנים: הודעות, עיקולים, תביעות חוב בהליך פשיטת רגל - הקו המתמשך של פעולות אלה מונע את קיומה של התיישנות של המקרה. כמו כן, הובעה ביקורת קשה על התנהלות התובע, בטענה שהוא נמנע באופן מתמשך מלקיים את חובותיו.
הנישום קיבל פטור מריבית, הצמדה, עיצומים ופיגורים
השופט סלאמה קיבל את הטענות של רשות המסים וקבע בפסק הדין כי, “אין שבע שנים רצופות שבהן הנישום ישב בחיבוק־ידיים” בלי שננקטו פעולות כלשהן. הוא קבע כי במסגרת הזמן לאורך השנים נוצרה “חזקת איפוס” של מרוץ ההתיישנות - מושג משפטי שבעקבותיו פעולות מצד הנושה ממחזרות את מניין הזמן מחדש. גם נטען כי התובע ידע על השומות לאורך השנים - בעת קביעתן, בעת בקשת הארכת מועד ערעור ב-2011, וגם כשנפתחו הליכי פשיטת רגל ב-2016. אף שמצא השופט כי נגרם עיכוב של שנים בגביית החוב בשל תקלה טכנית במערכת המחשוב של רשות המסים, שמנעה העברת עדכונים לגורמים אנושיים במשך כארבע שנים - הוא פטר את הנישום מתשלום ריבית, הצמדה, עיצומים ותוספות פיגורים שנבעו מאותה תקופה. כלומר החוב נשאר קיים, אך לא ייתוספו עליו עמלות נוספות.
- הכנסות המדינה ממסים עלו ל-42.7 מיליארד שקל בספטמבר - גידול שנתי ריאלי של 4%
- איך המדינה לוקחת מעל 50% ממחיר הדירה? כי היא יכולה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המקרה החשוב כאן הוא לא רק גובה החוב או שנותיו, אלא ההבנה שתקופת הזמן לבדה אינה מבטלת חוב מס. מרוץ ההתיישנות, כלומר הזמן שבו הנושה יכול לדרוש את החוב - ניתן לאפס (לחדש) אם לאורך השנים נעשות פעולות מנהליות או משפטיות שמביעות רצון לגבייה. ובמלים אחרות, אם פקיד השומה שולח מכתב דרישה, מטיל עיקול או מבקש צו כינוס נכסים - גם אם מבצע זאת בצורה אטית או חלקית - הפעולה הזו יכולה ללמנוע את התיישנות החוב. זהו עיקרון חשוב במיוחד בנושאי מסים, שכן לפי מקורות משפטיים, תקופת ההתיישנות הכללית לפי חוק ההתיישנות היא שבע שנים לתביעות רגילות. ואולם כשמדובר בחובות מס, המערכת המשפטית נוטה לאפשר מרחב פעולה רחב יותר לנושה, מתוך ראייה שפקיד השומה חייב להיות “סופר אקטיבי” בגבייה.

עובדות תבעו את הכללית בטענה לאפליה - מה הכריע ביהמ"ש?
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה ייצוגית נגד קופת חולים כללית, שבה נטען כי הקופה מפלה עובדות כוח עזר בבתי החולים שלה לעומת הסניטרים - תפקיד שמאויש ברובו על ידי גברים. לאחר הליך ממושך שבמסגרתו אושרה הבקשה לנהל את התביעה כייצוגית עוד ב-2023,
קבע בית הדין כי לא הוכחה אפליה שיטתית וכי ההבדלים בין שתי הקבוצות נובעים מאופי שונה של התפקידים
בשנים האחרונות bהפכה סוגיית שוויון השכר בין נשים לגברים באותו מקום עבודה לאחד הנושאים המרכזיים בשוק העבודה הישראלי. כך גם במקרה הזה, שבו קבוצה של עובדות כוח עזר בבתי החולים של קופת חולים כללית טענה כי הן מופלות לרעה לעומת הסניטרים - בעיקר בכל הנוגע לשכר, לתנאים ולהכרה המקצועית. התובעות ביקשו לנהל תביעה ייצוגית בשם כלל עובדות כוח העזר בבתי החולים של הקופה, בטענה כי הפערים נובעים מהבדלים מגדריים מובהקים, משום שהתפקידים מאוישים ברובם על ידי נשים, בעוד שהתפקיד של סניטר מאויש ברובו על ידי גברים. ההליך נמשך כמה שנים, ולאחר שהבקשה לאישור התביעה כייצוגית התקבלה עוד ב-2023, הגיע באחרונה ההליך לשלב הסופי - ההכרעה של התביעה עצמה. בפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדחתה התביעה, כשהשופטת רויטל טרנר ציינה כי לא הוכחה אפליה אסורה בין שתי קבוצות העובדים, וכי ההבדלים בשכר ובתנאי ההעסקה נובעים מהבדלים ממשיים באופי העבודה ובדרישות התפקיד.
במהלך הדיון טענו נציגות כוח העזר כי הן מבצעות עבודה פיזית קשה, הכוללת טיפול בחולים, ניקוי, החלפת מצעים, ולעתים אף מגע ישיר עם חולים במצבים מורכבים. הן הדגישו כי הסניטרים מקבלים שכר גבוה יותר, שעות נוספות רבות יותר, ולעתים גם תנאים מועדפים. לטענתן, מדובר בתפקידים הדומים מאוד זה לזה, ולכן אין הצדקה להבחנה בשכר ובתנאים. “אין שום סיבה שעובדת כוח עזר שמנקה, מסייעת לחולים ומבצעת עבודה לא פחות קשה, תקבל פחות רק מפני שהתפקיד שלה נקרא בשם אחר", נכתב בתצהירי התובעות.
הכללית מצדה, טענה כי אין מדובר בתפקידים זהים, אלא בשני מסלולים שונים במהותם. לטענת הקופה, הסניטרים עובדים בעיקר בחדרי ניתוח, ומבצעים משימות הדורשות הכשרה, מיומנות וניסיון ייחודי, בין היתר בכל הקשור לשמירה על סטריליות, העברת ציוד רפואי כבד, השתתפות בהכנת חדרי ניתוח ועמידה בתנאים רפואיים מחמירים. לעומת זאת, תפקיד כוח העזר מתמקד בעיקר בעבודות ניקיון, ליווי חולים וסיוע כללי במחלקות. “עבודתם של סניטרים בחדרי ניתוח דורשת מיומנויות מורכבות יותר, אחריות רבה ועמידה בסטנדרטים מקצועיים גבוהים יותר”, ציינה הקופה בטיעוניה.
"התפקידים שונים במובהק"
בית הדין קיבל את עמדת הקופה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, “על מנת לבסס טענה לאפליה בשכר, יש להוכיח כי מדובר בעובדים המבצעים עבודה זהה או דומה במהותה, אך במקרה זה הוכח כי התפקידים שונים במובהק”. השופטת הדגישה כי בחדרי הניתוח נדרשת עבודה מדויקת תחת לחץ, תוך שמירה קפדנית על נהלים רפואיים. “אין מדובר באותה סביבת עבודה, באותם תנאים ובאותה אחריות מקצועית”, צוין בפסק הדין. עוד היא הוסיפה כי לא ניתן להשוות באופן מלא את סביבת העבודה של סניטרים, הנדרשים להימצא לצד צוותים רפואיים ולסייע בהליכים כירורגיים, לזו של עובדות כוח עזר במחלקות.
- נדחתה תביעת גלברט כהנא נגד עובדת לשעבר
- אושר: רוקחים בחוזה אישי יוכלו להגיש ייצוגית נגד לאומית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עם זאת, בית הדין הדגיש כי אין להקל ראש בתחושת הפגיעה שחשות התובעות, וכי יש מקום לוודא שהשכר והתנאים של כלל העובדים ייקבעו בשקיפות ובהגינות. “גם אם לא הוכחה אפליה אסורה, ברור כי הפערים בין קבוצות עובדים עשויים לשקף מגמות חברתיות רחבות יותר”, כתבה השופטת טרנר, אך היא הוסיפה כי אין בכך כדי להצדיק פסיקת פיצוי כשלא נמצא בסיס משפטי לכך.