הורי האם נגד הבן הנכה: מי יקבל את כספי הביטוח?
במקרה קורע לב, שבו אם צעירה נפטרה ימים ספורים לאחר שילדה את בנה הפג, קבע בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל כי כספי הביטוח, בסכום של כמיליון שקל, יועברו להוריה של המנוחה. זאת משום שהפוליסה נחתמה עוד כשהיתה רווקה ללא ילדים, והם נרשמו כמוטבים. אף על פי
כן, נקבע כי הבן הקטין, שנולד עם נכות של 100%, יירש חלק מהכספים האלה דרך עיזבונות סביו המנוחים
הסיפור הזה מתחיל בטרגדיה משפחתית כפולה - אחת של אם צעירה שאיבדה את חייה זמן קצר לאחר שילדה את בנה, והשנייה של מאבק משפטי על כספי ביטוח החיים שלה, שהעמיד זה מול זה את בנה הנכה מצד אחד ואת הוריה מן הצד האחר. בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, מפי השופט מחמוד שדאפנה, הכריע באחרונה בסוגיה שהסעירה את כל המעורבים בה: מי יזכה בכספי הביטוח - האם הבן הקטין, או הוריה של המנוחה, שנקבעו כמוטבים בפוליסה?
המנוחה, ר. ש. פ., אשה צעירה בראשית שנות השלושים לחייה, חתמה ב-2018 על פוליסת ביטוח חיים של מגדל, כשבאותה העת היא היתה רווקה וללא ילדים. בפוליסה היא ציינה את הוריה כמוטבים שווים - כל אחד זכאי למחצית מסכום הביטוח, שנקבע על מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן, ב-2019, חתמה ר. על הסכם הורות משותפת עם ד. ב., גבר שעמו היא החליטה להביא ילד לעולם מבלי להיות בזוגיות עמו. באפריל 2020, בשבוע ה-26 להריונה, ילדה את בנה - נ., שנולד כפג וסבל ממומים קשים. שישה ימים בלבד לאחר הלידה, הלך מצבה הרפואי של ר. והחמיר, והיא נפטרה, ככל הנראה בשל כשלים רפואיים. מותה הותיר מאחוריה תינוק רך, שנולד עם נכות של 100% והוכר ככזה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכן הוריה הקשישים שנאלצו להתמודד עם האובדן הכפול של בתם ושל האחריות הכבדה שנשארה אחריה.
מגדל, שמצאה את עצמה בין הצדדים, הגישה תביעה למתן סעד הצהרתי, וביקשה מבית המשפט להכריע למי מגיעים תגמולי הביטוח: לקטין באמצעות אביו, או להורי המנוחה שהוגדרו כמוטבים. אביו של הקטין טען בשם בנו כי ברור שר. התכוונה לשנות את המוטבים בפוליסה לטובת בנה, אך מותה הפתאומי מנע ממנה לעשות זאת. “ר. רצתה להבטיח את עתידו של בנה הקטין", נטען, “אך מותה הפתאומי מנע ממנה להסדיר את ענייניה”. הוא ביקש להוכיח את כוונתה באמצעות עדים שיכלו להעיד על כך, אך בהמשך ויתר על שמיעת הראיות וביקש שההכרעה תינתן על סמך המסמכים בלבד. מצד שני, מנהל עיזבון הוריה של המנוחה, באמצעות עורכי הדין שמואל לביא ורן מנו, טען כי לא ניתן לשנות את המצב שנקבע בפוליסה. “המוטבים ברורים", נאמר בסיכומים. “ר. ציינה את הוריה בכתב ידה כמוטבים, ולא קיימת כל ראיה לכך שהתכוונה לשנות זאת".
פוליסת הביטוח דומה להתחייבות לתת מתנה
במהלך הדיונים העלה בא-כוחו של הקטין טענה חדשה, שלפיה פוליסת הביטוח דומה להתחייבות לתת מתנה, ולכן ניתן “לחזור מן המתנה” בהתאם לחוק המתנה. לדבריו, זכות זו עברה לבן כיורשה של האם. הוא טען כי הסבים “לא שינו את מצבם בהסתמך על המתנה”, וכי התנהגותם כלפי הקטין “היתה מחפירה וחסרת רחמים”, כשהם ביקשו לשים את ידם על כל כספי הביטוח למרות מצבו הקשה. הורי המנוחה, באמצעות באי-כוחם, התנגדו בתוקף. הם טענו שמדובר בהרחבת חזית אסורה - העלאת טענה שלא הופיעה בכתבי הטענות המקוריים. השופט שדאפנה קיבל עמדה זו, וקבע בהחלטה מוקדמת כי לא תותר העלאת טענות חדשות בשלב הסיכומים.
- הפרשים של עשרות אלפי שקלים בביטוח החיים
- ליום שאחרי: כל מה שחשוב לדעת על ביטוח חיים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר עיון בטענות הצדדים, קבע השופט שדאפנה כי, “יש להורות על דחיית טענות הנתבע 1”, והכריע שהכספים ישולמו להורי המנוחה - המוטבים שרשומים בפוליסה. לדבריו, “בהתאם להוראות הפוליסה עליה חתמה ר., יש לשלם את תגמולי הביטוח למוטבים שמונו על ידה, ובמקרה זה - להוריה". בית המשפט הסתמך על סעיף 147 לחוק הירושה, שקובע כי כספי ביטוח אינם נכללים בעיזבון של אדם, אלא אם נאמר במפורש אחרת. “חוזה ביטוח כזה אינו חלק מן העיזבון", כתב השופט, “ולכן יש לכבד את רצונה של ר. כפי שנקבע במסמך שעליו חתמה. לא הובאה כל ראיה הסותרת רצון זה". השופט הוסיף כי המנוחה יכלה לשנות את המוטבים, אך לא עשתה זאת, אף שחלפו כמעט שנתיים מאז שנחתמה הפוליסה ועד מותה. “ר. ידעה שהיא עומדת להפוך לאם, יכלה לשנות את המוטבים גם בעת ההיריון או סמוך ללידה, אך בחרה שלא לעשות כן. שתיקתה היא אינדיקציה ברורה לכך שלא התכוונה לשנות".
בית המשפט דחה גם את הטענה המשפטית החדשה של הקטין, וקבע כי אין מדובר בהתחייבות למתנה. “פוליסת הביטוח אינה בגדר מתנה או התחייבות לתת מתנה”, כתב השופט. “הוראות חוק המתנה אינן חלות עליה. מדובר בחוזה ביטוח ספציפי, שהוראותיו גוברות על הוראות חוק החוזים". עוד הוא הדגיש כי לפי סעיף 11(ג) לחוק חוזה הביטוח, רק המבוטח רשאי לשנות את המוטבים - ובכתב - כל עוד לא קרה מקרה הביטוח. “משעה שקרה מקרה הביטוח, קרי פטירתה של ר., אין עוד אפשרות לשנות את המוטבים בפוליסה".
הבן לא נותר בידיים ריקות
השופט שדאפנה לא הסתיר את הקושי האנושי שבהכרעתו. “אכן, התוצאה אליה מגיע בית המשפט אינה קלה, ובפרט כאשר בנה היחיד של ר., שהוכר כנכה, אינו נמנה על המוטבים", הוא כתב בהכרעתו. עם זאת, ציין השופט כי הקטין אינו נותר בידיים ריקות, שכן הוא יורש את סביו, שלהם הועברו כספי הביטוח. לפי קביעת בית המשפט, הכספים יועברו לעיזבונות הסבים, שמהם יקבל הקטין את חלקו כיורש, הן לפי צוואתה של סבתו והן על פי דין. כך, למעשה, יקבל הילד נתח משמעותי מהכספים, גם אם לא את כולם.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בעל עסק שהעלים הכנסות במיליונים ירצה עבודות שירות
אף שהתביעה נדחתה, השופט בחר לנהוג במתינות כלפי הקטין ואביו. “לאור הנסיבות המיוחדות והטרגיות של המקרה”, הוא כתב בפסק הדין שפורסם, “מצאתי לחייבו בסכום הוצאות על הרף הנמוך בלבד”. הוא פסק כי ישלם לכל אחד מהנתבעים - עיזבונות הוריה של ר. - סכום של 6,000 שקל בלבד, ובסך הכל 12 אלף שקל.
בפסק הדין סיכם השופט שדאפנה וכתב כי, “הוראות פוליסת הביטוח ברורות ואינן ניתנות לפרשנות. נוכח העובדה כי מדובר בפוליסה המבטחת את חייה של ר., ובהתאם לחוק חוזה ביטוח ולחוק הירושה, תגמולי הביטוח אינם חלק מהעיזבון כלל וכלל. על כן, כספים אלו יש להעבירם לידי המוטבים - הוריה של ר".
למה בכלל חברת הביטוח הגישה את התביעה, ולא הצדדים עצמם?
מגדל רצתה להימנע ממצב שבו היא משלמת את כספי הביטוח לצד הלא נכון. מאחר שהיו שני צדדים שטענו לזכאות - הורי המנוחה מצד אחד, והבן הקטין מצד שני - החברה ביקשה מבית המשפט שיכריע מי הוא המוטב החוקי לפי הפוליסה. זה הליך מקובל כשיש מחלוקת על זהות הזכאים.
האם בית המשפט שקל את מצבו הקשה של הילד לפני שקיבל החלטה?
בהחלט. השופט
שדאפנה ציין במפורש שהתוצאה “אינה קלה”, בייחוד לאור מצבו הרפואי של הקטין. אבל הוא הדגיש שתפקידו הוא להחיל את החוק ולא לפסוק מתוך רגש. הוא גם הוסיף שהילד לא נשאר בלי כלום, כי הוא יורש את הסבים ויקבל חלק ניכר מהכספים דרכם.
אם האם היתה משנה את המוטבים לפני מותה, מה היה קורה?
במקרה כזה, כל הכסף היה עובר ישירות לבן. שינוי מוטבים הוא הליך פשוט יחסית: פנייה בכתב לחברת הביטוח ובקשה לעדכון. אבל מאחר שהאם לא עשתה זאת, גם לא בעל-פה וגם לא במסמך אחר, בית המשפט היה מחויב לכבד את ההוראה המקורית.
למה השופט לא קיבל את הטענה שהפוליסה היא “מתנה”?
מכיוון שפוליסת ביטוח חיים היא חוזה מחייב, לא מתנה. היא נערכת בין המבוטח לחברת הביטוח, ולחוזה כזה יש כללים מדויקים מאוד בחוק. המתנה היא מעשה חד-צדדי, אבל ביטוח הוא התחייבות מסחרית עם זכויות וחובות, ולכן אי אפשר “לחזור ממנה” כמו ממתנה.
האם יש סיכוי שהבן יוכל לערער על פסק הדין?
כן, כל צד רשאי לערער לבית המשפט המחוזי. עם זאת, הסיכוי לשינוי התוצאה לא גבוה, כי פסק הדין מבוסס על פרשנות ברורה של החוק והפסיקה
הקיימת. אלא אם יימצא מסמך חדש או ראיה לכך שהאם באמת התכוונה לשנות את המוטבים, קשה להניח שהערעור יתקבל.
מה המשמעות של זה שהשופט כתב “כספי הביטוח אינם חלק מהעיזבון”?
זה אומר שכספי הביטוח לא מתחלקים בין היורשים כמו רכוש רגיל (כסף, דירה, רכב וכו’). הם משולמים ישירות למוטבים שהמבוטח קבע בפוליסה. זו נקודה חשובה, כי גם אם יש יורשים טבעיים, הכסף הזה “עוקף” את הירושה הרגילה.
למה חשוב לעדכן פוליסת ביטוח כשנולדים ילדים?
בדיוק מהמקרים האלה. הרבה אנשים חותמים על ביטוח חיים כשהם רווקים או לפני הקמת משפחה, ושוכחים לעדכן את המוטבים. כשקורה אסון, החוק מחייב לשלם למי שרשום, גם אם זה כבר לא מתאים למציאות. עדכון אחד קטן יכול לשנות הכל.
האם בית המשפט יכול היה להחליט אחרת?
לא ממש. החוק בנושא הזה מאוד חד וברור: כשיש פוליסה עם מוטבים רשומים, רק המבוטח יכול לשנות אותם בחייו. ברגע שהוא נפטר, ההוראה הזו “ננעלת”. גם אם ברור לכולם שנסיבות החיים השתנו, בית המשפט כבול ללשון החוק.
מה יקרה עכשיו לכספי הביטוח בפועל?
הכספים יעברו לעיזבונות של הוריה של ר., דרך מנהל העיזבון שממונה עליהם. משם, בהתאם לצוואות ולחוק הירושה, חלק מהכסף יגיע גם לבן הקטין. מדובר בתהליך שנמשך זמן מה, אבל בסופו של דבר הוא אמור ליהנות מסכום לא מבוטל.
האם השופט מתח ביקורת על מי מהצדדים?
לא ישירות. הוא שמר על טון ענייני ומכבד כלפי כל הצדדים, אבל רמז בבירור שטענת המתנה של בא-כוח הקטין חרגה מהתחום הסביר. הוא גם רמז שהאב ניהל את ההליך “בעקשנות” מסוימת, ולכן פסק נגדו הוצאות, גם אם נמוכות.
האם היו מקרים דומים בעבר?
כן, היו כמה מקרים שבהם הורים נפטרו לפני ששינו את המוטבים בפוליסות, ובתי המשפט קבעו שהכספים שייכים למי שנרשם, גם אם המציאות השתנתה. המקרה הזה פשוט חריג במיוחד בגלל הגיל הצעיר של האם והמצב הבריאותי של בנה.
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
