איבדו שליטה: אלו הגורמים שהביאו להתפרצויות הזעם ברחובות
הניסיון למסגר את האירועים ולשרטט פרופיל של המפגעים הבודדים, מחייב צניעות והסתייגות, ולו מכיוון שאנו עוסקים בתופעה בהתהוות. התוצאה היא גל טרור ואלימות, המתרחש בארבע זירות מקבילות: ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה ופנים ישראל. המשותף לארבעתן הוא המפגע הפלסטיני ודפוסי הפעולה, המאופיינים בטרור, אלימות, הפרות סדר ומאמץ מכוון לחיכוך עם גורמי הביטחון. אלא שכל אחת מהזירות מתאפיינת בייחוד משלה, ולמרות הזיקה בין הזירות וההשראה ההדדית זו על זו, לצד השראה דתית, יש לכל אחת מהן היגיון מארגן משלה, המחייב מענה ייחודי לה.
הפלסטינים תושבי ירושלים פועלים באופן האלים והמסוכן ביותר בזירה הירושלמית ובזירה הפנים-ישראלית. אם נדמה היה שהפרופיל המאפיין את המפגע הבודד המזרח-ירושלמי היה גילו הצעיר, הימצאותו מחוץ למעגלי התעסוקה והלימודים, תסכולו מפני המציאות המייאשת והיעדר מנהיגות לאומית, נדמה שפיגועי האתמול (13 אוקטובר) חושפים בפנינו פרופיל שונה במקצת. הפעם מדובר "בצעירים מבוגרים יותר", המועסקים בישראל ואינם בטלים ממעש. המסקנה היא שמתבקשים הסברים נוספים, אחרים, לאלו שניתנו עד היום. נדמה שאנו עדים להתפרצויות אלימות על בסיס רגשי ופסיכולוגי, הניזון מתשתית פסיכולוגית, שעוצבה במשך השנים האחרונות על ידי הסתה שיטתית וממוסדת של הרשות הפלסטינית, החמאס, התנועה האסלאמית הצפונית והנהגות דתיות. ההסתה השיטתית עיצבה תודעת מאבק לאומית ודתית, שהתעצמה מכוח השראה דתית (השכנוע העמוק בדבר הכוונה הישראלית לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית) והשראה אזורית ברוח הטלטלה האזורית והתפרקות הסדר האזורי.
מנגנוני הריסון וההכלה המסורתיים (הורים ומערכת החינוך) והמוסדיים (של הרשות הפלסטינית) קרסו ואינם מסוגלים לרסן את היצרים ושילהוב הרוחות. אנו כישראלים חווים את ההתפרצות האלימה כלפינו, אך התפרצות ומחאות אלימות הן גם נחלת הרשות הפלסטינית. רמת תפקודה הירוד והלגיטימציה הנשחקת שלה, כמו גם חוסר התוחלת של אידיאולוגיית ההתנגדות של חמאס, מובילים את הצעירים הפלסטינים אל מרחב הייאוש.
אלו נואשו מהסיכוי שההנהגות הפלסטיניות' על זרמיהן השונים, יצליחו להוביל לשינוי ולשיפור במצבה של החברה הפלסטינית ובמצבם שלהם. הייאוש "הופך ליותר נוח" בהתנגשות עם כוחות הביטחון הישראלים ובביצוע פעולות טרור. הם מייצרים את התכלית שלא הייתה בשגרת יומם של אותם צעירים משולהבים, הנוחים להסתה ולהתלהמות, ו"נדחפים" לפעולה בהשראת פעולותיהם של אחרים. הכיסוי התקשורתי והצפת האינפורמציה ברשתות החברתיות, מייצרים דינמיקה של התלהבות ותחושה של שינוי, ובהיעדר גורמים ומנגנונים מרסנים, תודעה והתלהבות הופכים למעשה. בסופו של דבר ישראל תמצא את הדרך לדכא את גל האלימות ולהוריד את גובה הלהבות, אך ספק אם הרשות הפלסטינית תוכל לחזור לשגרה. נדמה שהנמר שטיפחה, בדמות ההסתה המתמשכת והתשתית הפסיכולוגית שעיצבה במהלך השנים, כבר אינו מאולף וניתן לשליטה. הנמר הפנה מלתעותיו כלפי בעליו ו"מאלפיו" ומאיים לנעוץ שיניו וטפריו בבשרם. הרשות הפלסטינית גידלה וטיפחה "גולם שקם על יוצרו", ולכשייחסמו בפני הצעירים המשולהבים נתיבי האלימות כלפי ישראל, יוסטו מאמציהם ותסכולם כלפי הרשות הפלסטינית. הטלטלה הערבית, שנדמה היה שפסחה על הרשות הפלסטינית, מתדפקת אולי על שעריה, ולא מן הנמנע, שסופה של הרשות ומנהיגיה, יהיה כסופן של הנהגות ערביות אחרות במרחב, שלא הצליחו לשרוד את הסופה.
- 5.מגבניק 15/10/2015 18:10הגב לתגובה זושרצו להשמידנו בשנת 1967 כל מדינות ערב קמו עליונ. והשמאל המטורף,במקום להיכנע ניצח. עכשיו השמאל בוכה ומיילל יחד עם ערביי שמאל ישראלי
- 4.אלון 15/10/2015 10:20הגב לתגובה זומי שרוצה מדינה דו לאומית ושלטון כיבוש על 3.5 פלסטיניים יקבל אינטיפדה כל כמה שנים. כל השאר זה קישקושים שלא שווים את הנייר עליו הם נכתבים.
- 3.ישראלי 15/10/2015 09:08הגב לתגובה זובנוסף לסיבות שמציין הכותב, האם ההזנחה בשכונות של מזרח ירושלים לא מוסיפה לעניין? "ירושלים המאוחדת"... אולי נוותר על השכונות האלה שממילא אף ישראלי לא מעיז להיכנס אליהן? כולל המשטרה. ומה עם עלייתו של השר אריאל להר הבית ועוד כמה גורמים מתסיסים מהימין הקיצוני שמוסיפים שמן למדורה? אז אצלינו הכל בסדר? כתבה רדודה ביותר.
- 2.עדו 14/10/2015 22:50הגב לתגובה זועכשיו למדתי שהרשות הפלסטינאית שולטת במזרח ירושלים (למרות שישראל לא נותנת לה להכניס יד או רגל ובטח כח שיטור לשם) אנכנו שוכחים שאנכנו אלו שגרמנו למזרח ירושלים להיות חור שחור - לרשות אסור לפעול שם - ומדינת ישראל ועיירית ירושלים נמנעת ממתן שרותים, לא מקיימת שיטור (שלא למטרות פח"ע) וכו' הרשות אכן מסיתה, אבל המפגעים ברובם אזרחים ישראלים שיוצאים משטח מוזנח ולא מטופל שנמצא בשליטתנו המלאה
- 1.רובי כרמל 14/10/2015 17:07הגב לתגובה זוכל הכבוד מילים כדורבנותתמיד ידעתי שחייבים להקשיב לדבריך
התרסקות מטוס (צילום מסך)בטיחות או נוחות - איך בוחרים את המושב המושלם בטיסה?
איפה הכי מסוכן לשבת במטוס, איפה הכי נוח לשבת במטוס? ככה תדעו לבחור את המקומות המתאימים לכם
הצ׳ק אין למטוס אל על בואינג 737-800 ברגע האחרון, לא איפשר לי לבחור את המושב הבטוח שרציתי. עליתי ברגשות מעורבים לטיסת אל על LY290 לוונציה בדרכי לטרק בהרי הדולומיטים. ישבתי בשורה הרביעית בקדמת המטוס ולא יכולתי שלא להיזכר בטיסת ALOHA Airlines 243 בשנת 1988, גם היא במטוס בואינג 737-200. טיסת אלוהה איירליינס 243 זכורה כטיסה שהשאירה צמרמורת ופחד בקרב 95 נוסעי הטיסה, כשבגובה 24,000 רגל, נשמעו רעשי שבר וקריעה וחלקו הקדמי העליון של המטוס נתלש מעליו בחלקיק שניה מעל שורות 1-5 ורוח בעוצמה של הוריקן פרצה לחלל המטוס.
הנוסעים החגורים ראו לעיניהם המבועתות את אחת הדיילות נשאבת לחלל האוויר. הנוסעים שישבו תחת הגג הפעור לרווחה, בהיעדר גישה למסכות החמצן, סבלו מהיפוקסיה, מצב שבו יש חוסר באספקת חמצן לרקמות בגוף, מצב המסכן חיים. רעש הרוח היה חזק כל כך שהטייסים התקשו לדבר ביניהם והדיילים התקשו בגלל הרוח להגיע לתא הטייס בכדי לראות אם הטייסים נותרו בחיים. שני הטייסים התקשו להטיס את המטוס הקרוע אך הצליחו בתושייתם להנחיתו בשלום והנוסעים ניצלו. זה היה מטוס הנוסעים עם הנזק הכי גדול בגוף המטוס שהצליח לנחות בשלום.
מאז, הלקחים נלמדו. השבר שהיה "שבר התעייפות" עקב מחזורי הפרשי הלחץ בהמראה ונחיתה נלמד, התכן והתחזוקה שופרו, ובכל זאת, כשישבתי בשורה 4 במטוס 737 ידעתי שיש מקומות בטוחים יותר לשבת בהם.
המושבים הבטוחים יותר
היו מספר ניסויים לבחינת עמידות ריסוק מטוס מטוסים לבחינת מיקום המושב המועדף. הניסוי המפורסם ביותר שבדק בטיחות מושבי הנוסעים במטוס בואינג נערך על ידי הערוץ הבריטי Channel 4 יחד עם Discovery Channel בשנת 2012, תחת השם Live Crash Test.
- "טריק יום כיפור" חוזר: כך ישראלים קונים כרטיסי טיסה זולים, מהמרים על ביטולים – ומרוויחים
- מחירי הטיסות יורדים - חוץ מיעד אחד; לאן אפשר לטוס ב-100 דולר?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חרם אירופאי על סחורה ישראלית - עד כמה זה משמעותי ומה אפשר לעשות?
איך החברות הישראליות יכולות להתמודד מול החרם והאם הוא כל כך משפיע?
מהאופן בו היצואניות הישראליות מתנהלות, רובן בעלות חשיפה נמוכה מאד לחרמות אירופאיות. חלק מהיצואניות הישראליות עובדות בתצורת OEM. חלקן חברות בנות של חברות בינלאומיות. חלקן עובדות בתצורת White Label. מעטות מאד מוכרות לצרכן הסופי, זאת כנראה גם כתוצאה מההבנה ההיסטורית שיש להתחמק מחרמות שבאות אלינו כגלים לאורך השנים, ע"פ עצימות הסכסוך מול הפלסטינאים.
האירופאים, כמו גם מדינות אחרות, יודעים גם יפה מאד להתעלם ולעצום עין כאשר הם ממש זקוקים לתוצרת הישראלית. רואים זאת לא רק בתעשיות הביטחוניות אלא אפילו ביצוא האבוקדו. הסחורה הישראלית מהווה כ-20% מסך המכירות של הפרי באיחוד האירופי והמכירות עוד גדלו בזמן המלחמה. דוגמא דרמטית בהרבה קיבלנו מחתימת ההסכם בסך 35 מיליארדי דולרים עם הגז הישראלי למצרים. המצרים היו מוכנים להיות מהראשונים להחרים אותנו לו רק יכלו.
מעבר לעניין "הפסיכולוגי" כאשר חלק מהישראלים והמדיה לוקחים קשה את עמדת "הילד הדחוי של הכיתה", אותה אי נעימות שאנו חשים על כך שלא אוהבים אותנו בעולם או אפילו שונאים אותנו, השאלה היא ברמה הפרקטית כיצד זה בא לידי ביטוי עיסקי ועד כמה מזה באמת משפיע על חיינו, על חוסננו ועוצמתנו כאומה?
ארבעה סוגי חרמות
אין, למיטב ידיעתי, שום מחקר כלכלי שניסה לאמוד את ממדי הבעיה. למעשה האמידה הזו היא על גבול הבלתי אפשרי כי לעיתים נדירות ניתן לדעת מי לא עשה איתנו עסקים מסיבות אנטי-ישראליות או אנטישמיות. ואין מדובר רק החל מה-7 לאוקטובר אלא מאז ומעולם.
- החרם הטורקי ישפיע? בז"ן: "לא צופים פגיעה מהותית"
- האם תעשיית החרם על ישראל עובדת?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חרמות על ישראל מתחלקות לדעתי בעיקר ע"פ ארבעת הנושאים הבאים, לפי סדר חשיבותם: חרם ביטחוני, חרם כלכלי/עסקי, חרם אקדמי, חרם תרבותי.
