הניסיון למסגר את האירועים ולשרטט פרופיל של המפגעים הבודדים, מחייב צניעות והסתייגות, ולו מכיוון שאנו עוסקים בתופעה בהתהוות. התוצאה היא גל טרור ואלימות, המתרחש בארבע זירות מקבילות: ירושלים, הגדה המערבית, רצועת עזה ופנים ישראל. המשותף לארבעתן הוא המפגע הפלסטיני ודפוסי הפעולה, המאופיינים בטרור, אלימות, הפרות סדר ומאמץ מכוון לחיכוך עם גורמי הביטחון. אלא שכל אחת מהזירות מתאפיינת בייחוד משלה, ולמרות הזיקה בין הזירות וההשראה ההדדית זו על זו, לצד השראה דתית, יש לכל אחת מהן היגיון מארגן משלה, המחייב מענה ייחודי לה.

הפלסטינים תושבי ירושלים פועלים באופן האלים והמסוכן ביותר בזירה הירושלמית ובזירה הפנים-ישראלית. אם נדמה היה שהפרופיל המאפיין את המפגע הבודד המזרח-ירושלמי היה גילו הצעיר, הימצאותו מחוץ למעגלי התעסוקה והלימודים, תסכולו מפני המציאות המייאשת והיעדר מנהיגות לאומית, נדמה שפיגועי האתמול (13 אוקטובר) חושפים בפנינו פרופיל שונה במקצת. הפעם מדובר "בצעירים מבוגרים יותר", המועסקים בישראל ואינם בטלים ממעש. המסקנה היא שמתבקשים הסברים נוספים, אחרים, לאלו שניתנו עד היום. נדמה שאנו עדים להתפרצויות אלימות על בסיס רגשי ופסיכולוגי, הניזון מתשתית פסיכולוגית, שעוצבה במשך השנים האחרונות על ידי הסתה שיטתית וממוסדת של הרשות הפלסטינית, החמאס, התנועה האסלאמית הצפונית והנהגות דתיות. ההסתה השיטתית עיצבה תודעת מאבק לאומית ודתית, שהתעצמה מכוח השראה דתית (השכנוע העמוק בדבר הכוונה הישראלית לשנות את הסטטוס-קוו בהר הבית) והשראה אזורית ברוח הטלטלה האזורית והתפרקות הסדר האזורי.

מנגנוני הריסון וההכלה המסורתיים (הורים ומערכת החינוך) והמוסדיים (של הרשות הפלסטינית) קרסו ואינם מסוגלים לרסן את היצרים ושילהוב הרוחות. אנו כישראלים חווים את ההתפרצות האלימה כלפינו, אך התפרצות ומחאות אלימות הן גם נחלת הרשות הפלסטינית. רמת תפקודה הירוד והלגיטימציה הנשחקת שלה, כמו גם חוסר התוחלת של אידיאולוגיית ההתנגדות של חמאס, מובילים את הצעירים הפלסטינים אל מרחב הייאוש.

אלו נואשו מהסיכוי שההנהגות הפלסטיניות' על זרמיהן השונים, יצליחו להוביל לשינוי ולשיפור במצבה של החברה הפלסטינית ובמצבם שלהם. הייאוש "הופך ליותר נוח" בהתנגשות עם כוחות הביטחון הישראלים ובביצוע פעולות טרור. הם מייצרים את התכלית שלא הייתה בשגרת יומם של אותם צעירים משולהבים, הנוחים להסתה ולהתלהמות, ו"נדחפים" לפעולה בהשראת פעולותיהם של אחרים. הכיסוי התקשורתי והצפת האינפורמציה ברשתות החברתיות, מייצרים דינמיקה של התלהבות ותחושה של שינוי, ובהיעדר גורמים ומנגנונים מרסנים, תודעה והתלהבות הופכים למעשה. בסופו של דבר ישראל תמצא את הדרך לדכא את גל האלימות ולהוריד את גובה הלהבות, אך ספק אם הרשות הפלסטינית תוכל לחזור לשגרה. נדמה שהנמר שטיפחה, בדמות ההסתה המתמשכת והתשתית הפסיכולוגית שעיצבה במהלך השנים, כבר אינו מאולף וניתן לשליטה. הנמר הפנה מלתעותיו כלפי בעליו ו"מאלפיו" ומאיים לנעוץ שיניו וטפריו בבשרם. הרשות הפלסטינית גידלה וטיפחה "גולם שקם על יוצרו", ולכשייחסמו בפני הצעירים המשולהבים נתיבי האלימות כלפי ישראל, יוסטו מאמציהם ותסכולם כלפי הרשות הפלסטינית. הטלטלה הערבית, שנדמה היה שפסחה על הרשות הפלסטינית, מתדפקת אולי על שעריה, ולא מן הנמנע, שסופה של הרשות ומנהיגיה, יהיה כסופן של הנהגות ערביות אחרות במרחב, שלא הצליחו לשרוד את הסופה.

• ועדת הכספים אישרה העברת 61 מ' לתוכנית לשיפור מוכנות המשטרה לטרור
• השלכות ביטחוניות: אירועים גיאו-פוליטיים השפעה לפרק זמן מוגבל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7