הרי קלמטה יוון
צילום: ויקי
כסף ואני

בן 29, רוצה חופשה - הדיל בהרי קלמטה ביוון, זול יותר מכל המקומות בארץ

אני צריך שבועיים של "חופשת כתיבה"; לא תאמינו בכמה זולה חופשה ביוון מחופשה בישראל
נמרוד סופרין | (10)
נושאים בכתבה חופשה

יום שני הקרוב אני יוצא לשבועיים של חופשת כתיבה בהרי קלמטה שבדרום יוון. נשמע סקסי, אני יודע. נשמע מגניב, אני יודע. נשמע חי בסרט, אני יודע. אבל האמת? זו פשוט האופציה הכי זולה שמצאתי.

אז הגעתי למאני טיים של הספר שאני עובד עליו עכשיו, ממש לקראת סיום הטיוטה הראשונה, והרגשתי שאני צריך להכניס את עצמי לבועה. לנקות את הרעשים מהצד, את האפשרות לפגוש חברים, את העבודה ובעיקר את הרעש מהמוסך שמחוץ לבית שלי.

בהתחלה חשבתי לקחת רק כמה ימים, הרי זה לא שאני צריך חופשת כתיבה בשביל לכתוב, להפך, יש בזה אפילו משהו מלחיץ שאתה יודע שיש לך מסגרת זמן מסוימת ששמת לעצמך רק בשביל המשימה הזו, ואז אתה בלחץ לעשות את זה ומרוב לחץ לעשות את זה ולא לכפכף את עצמך על זה שהכל היה לשווא אתה לא מצליח להתפנות בראש לכתיבה. וגם למה? הרי את כל הספר כתבתי בדירה שלי בשעות הבוקר שלפני המשמרת, אז מה פתאום אני צריך ״חופשת כתיבה״?

כשניסיתי לענות לעצמי על השאלה הזו התשובה הייתה ברורה, אני לא צריך את זה, אני רוצה את זה. יש בעולם דבר שנקרא מומנטום, וככל שאתה צובר יותר תאוצה ככה אתה רוצה לעוף רחוק יותר. לנסוע מהר יותר. אז הגעתי לישורת האחרונה והחלטתי לנצל את זה. ידעתי שבכמה ימים כלום לא יקרה. עד שאני אגיע ועד שאני אתרגל לזה שאני שם ועד שאני אתחיל להרגיש בנוח יעברו כבר שלושה ימים ואז יישארו לי עוד יומיים שלושה שאני רק אחשוב על זה שנשארו לי רק עוד יומיים שלושה ושאני עוד שניה חוזר ואין סיכוי שאני אצליח לכתוב ככה. אז החלטתי שאני צריך יותר זמן. מספיק זמן כדי להתמסר. כדי להרגיש בנוח.

לא היה ברור לי כל כך מה אני מחפש. כלומר, ידעתי שאני מחפש מקום שקט ומרוחק ככל האפשר, אבל לא יותר מזה. כשנכנסתי לאינטרנט וכתבתי בגוגל ׳מקומות שקטים לשהות בהם כשבועיים׳ (אני אחד החלשים בחיפושים בגוגל), התחלתי להבין שזה הולך להיות הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי. בהתחלה גוגל הציע לי מקומות שמיועדים לזה, מקומות שהם כמו מלונות נעימים כאלה מול נופים יפים שאנשים באים לשם במיוחד כדי לעבוד עם תמונות של אנשים יושבים על ערסלים עם הלפטופ שלהם מול הר תבור, מפוזרים אחד על יד השני, ואולי אני המוזר פה, אבל למה שאני ארצה להיות עם עוד אנשים שרצו להתבודד אם אני רוצה להתבודד? הרי אני רוצה להתבודד. אחר כך הוא הציע לי צימרים בצפון או בדרום לתקופה ממושכת, שאף אחד מהמקומות הראויים בהם לא ירד משבע מאות שקל ללילה. שבע מאות שקל. וזה עוד לפני שאני מדבר על האוכל מסביב, על הקפה, על הבירה. ועוד הדירה שלי הולכת לעמוד ריקה שבועיים. כלומר זה לא רק שאני הולך להוציא עכשיו כסף על שבועיים במקום אחר, וזה לא רק שאני לא אעבוד בשבועיים האלה, אני גם אשלם את השכר דירה על הדירה הריקה שלי. כל העסק התחיל להיראות לי טו מאץ׳. וזה לא שאני איזה אחד שכל החלטה שהוא מקבל הוא שם על המאזניים, מחשב עלות מול תועלת, אבל פתאום המחשבה על זה הבהילה אותי. חשבתי אולי ללכת על חילופי דירות, אבל לפני שהספקתי להתעמק בזה גוגל בא בהפוכה, והציע לי את הרי קלמטה שביוון.

מקום שחוץ מעל הזיתים שלו אין לי שום מושג. נכנסתי לקישור באייר בי אנד בי, והלוואי והייתי יכול להוסיף כאן תמונות ולהוכיח שלא מדובר בפחות מגן עדן. דירת שני חדרים מהממת עם מטבח גדול, סלון, חדר שינה, שולחן כתיבה וכל זה בלי שאני מזכיר שהיא קו ראשון למים, בכפר קטן ושקט עם דגה מקומית ואוזו. אה, ואוף סיזן. כלומר לא העונה. כלומר קר. כלומר לא יהיה ים ובטן גב ולא יהיו טיולים רגליים בהרים, יש מושלם מזה לכתיבה? עשיתי בדיקה, סתם בשביל הספורט מה נקרא, כמה עולה לילה באותו מקום באוגוסט. אלף שלוש מאות שקל. אלף שלוש מאות. אבל בגלל שזה אוף סיזן, אלה המחירים. ובארץ, לא משנה בכלל שאין אוף סיזן, המחירים פשוט מטורפים. אז עשיתי את החישוב המהיר – 180 שקל ללילה, פלוס טיסה הלוך חזור עם מזוודות (שזה אגב נושא בפני עצמו. כאילו עצם זה שכרטיס טיסה עולה שישים יורו ותוספת של מזוודה עולה עוד ארבעים יורו, גורם לי לחשוב שהמזוודות במטוס זה כמו הפופקורן בקולנוע, ששם הכסף הגדול שלהם. הרי הסרט יוקרן בכל מקרה, הטיסה תצא בכל מקרה, אז מה – תראה סרט בלי פופקורן? תטוס בלי מזוודה?), פלוס ביטוח חו״ל, פלוס חבילת גלישה, פלוס הוצאות בשוטף שם, פלוס הכל – שווה פחות או יותר ארבעת אלפים שקל הבדל לעומת כל מקום כזה בארץ. ככה יוצא שגם אם אני מפסיד כסף על הדירה שלי שעומדת ריקה, אני יוצא מרווח מזה. אז כן. ביום שני הקרוב אני יוצא לשבועיים של חופשת כתיבה בהרי קלמטה שבדרום יוון. נשמע סקסי, אני יודע. נשמע מגניב, אני יודע. נשמע חי בסרט, אני יודע. אבל האמת? זו פשוט האופציה הכי זולה שמצאתי.

נמרוד סופרין, סופר

תגובות לכתבה(10):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 9.
    הרדי 02/04/2023 09:23
    הגב לתגובה זו
    קמת קשה להיות צעיר שמפרנס,עצמו במדינה הזו , אבל הפואטיות שלך עושה את זה קצת יותר ורוד.
  • 8.
    יהודי 11/02/2023 23:09
    הגב לתגובה זו
    לא לחלל שבת!
  • 7.
    בארי 11/02/2023 20:45
    הגב לתגובה זו
    יש גסט האוס בכליל זול ומקסים ושקט ונעים מומלץ! וגם בדרום בעונה נפלאה יש מקומות קסומים כמו נאות סמדר יש גם בדרום שזו עונה נהדרת מקומות נםלאים ובזול
  • 6.
    נון 11/02/2023 19:07
    הגב לתגובה זו
    מגשים את החלום של כל כותב תגובות באשר הוא
  • 5.
    שרה 11/02/2023 18:47
    הגב לתגובה זו
    ככה אני מרויחה עוד כמה שקלים
  • יותם 11/02/2023 19:42
    הגב לתגובה זו
    מושחתת הנשואה למושחת
  • 4.
    הדס 11/02/2023 13:33
    הגב לתגובה זו
    ממש זול אתר אגודה תחפש את זה זה אתר שיש שם חופשות ממש זולות
  • 3.
    בעקבות הכתבה אנחנו על קלמנטינה עכשיו 11/02/2023 13:31
    הגב לתגובה זו
    בעקבות הכתבה אנחנו על קלמנטינה עכשיו
  • 2.
    אוהבת לטייל במקומות לא קרים מידי . תמצא במדינות מז 11/02/2023 13:07
    הגב לתגובה זו
    אוהבת לטייל במקומות לא קרים מידי . תמצא במדינות מזרח אירופה כמו רומניה ובולגריה .תשלח בבקשה כתובת הדירה תודה
  • 1.
    רותם 11/02/2023 12:50
    הגב לתגובה זו
    תם עידן הכסף הזול ואפטר קורונה נוחתים למציאות עגומה של ריבית 10 אחוז
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.