יום שני הקרוב אני יוצא לשבועיים של חופשת כתיבה בהרי קלמטה שבדרום יוון. נשמע סקסי, אני יודע. נשמע מגניב, אני יודע. נשמע חי בסרט, אני יודע. אבל האמת? זו פשוט האופציה הכי זולה שמצאתי.

אז הגעתי למאני טיים של הספר שאני עובד עליו עכשיו, ממש לקראת סיום הטיוטה הראשונה, והרגשתי שאני צריך להכניס את עצמי לבועה. לנקות את הרעשים מהצד, את האפשרות לפגוש חברים, את העבודה ובעיקר את הרעש מהמוסך שמחוץ לבית שלי.

בהתחלה חשבתי לקחת רק כמה ימים, הרי זה לא שאני צריך חופשת כתיבה בשביל לכתוב, להפך, יש בזה אפילו משהו מלחיץ שאתה יודע שיש לך מסגרת זמן מסוימת ששמת לעצמך רק בשביל המשימה הזו, ואז אתה בלחץ לעשות את זה ומרוב לחץ לעשות את זה ולא לכפכף את עצמך על זה שהכל היה לשווא אתה לא מצליח להתפנות בראש לכתיבה. וגם למה? הרי את כל הספר כתבתי בדירה שלי בשעות הבוקר שלפני המשמרת, אז מה פתאום אני צריך ״חופשת כתיבה״?

כשניסיתי לענות לעצמי על השאלה הזו התשובה הייתה ברורה, אני לא צריך את זה, אני רוצה את זה. יש בעולם דבר שנקרא מומנטום, וככל שאתה צובר יותר תאוצה ככה אתה רוצה לעוף רחוק יותר. לנסוע מהר יותר. אז הגעתי לישורת האחרונה והחלטתי לנצל את זה. ידעתי שבכמה ימים כלום לא יקרה. עד שאני אגיע ועד שאני אתרגל לזה שאני שם ועד שאני אתחיל להרגיש בנוח יעברו כבר שלושה ימים ואז יישארו לי עוד יומיים שלושה שאני רק אחשוב על זה שנשארו לי רק עוד יומיים שלושה ושאני עוד שניה חוזר ואין סיכוי שאני אצליח לכתוב ככה. אז החלטתי שאני צריך יותר זמן. מספיק זמן כדי להתמסר. כדי להרגיש בנוח.

• טסים לחגים? המדינות שכדאי לכם להמנע מהן
• כל מה שצריך לדעת על ימי חופשה: מדריך מלא לעובדים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לא היה ברור לי כל כך מה אני מחפש. כלומר, ידעתי שאני מחפש מקום שקט ומרוחק ככל האפשר, אבל לא יותר מזה. כשנכנסתי לאינטרנט וכתבתי בגוגל ׳מקומות שקטים לשהות בהם כשבועיים׳ (אני אחד החלשים בחיפושים בגוגל), התחלתי להבין שזה הולך להיות הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי. בהתחלה גוגל הציע לי מקומות שמיועדים לזה, מקומות שהם כמו מלונות נעימים כאלה מול נופים יפים שאנשים באים לשם במיוחד כדי לעבוד עם תמונות של אנשים יושבים על ערסלים עם הלפטופ שלהם מול הר תבור, מפוזרים אחד על יד השני, ואולי אני המוזר פה, אבל למה שאני ארצה להיות עם עוד אנשים שרצו להתבודד אם אני רוצה להתבודד? הרי אני רוצה להתבודד. אחר כך הוא הציע לי צימרים בצפון או בדרום לתקופה ממושכת, שאף אחד מהמקומות הראויים בהם לא ירד משבע מאות שקל ללילה. שבע מאות שקל. וזה עוד לפני שאני מדבר על האוכל מסביב, על הקפה, על הבירה. ועוד הדירה שלי הולכת לעמוד ריקה שבועיים. כלומר זה לא רק שאני הולך להוציא עכשיו כסף על שבועיים במקום אחר, וזה לא רק שאני לא אעבוד בשבועיים האלה, אני גם אשלם את השכר דירה על הדירה הריקה שלי. כל העסק התחיל להיראות לי טו מאץ׳. וזה לא שאני איזה אחד שכל החלטה שהוא מקבל הוא שם על המאזניים, מחשב עלות מול תועלת, אבל פתאום המחשבה על זה הבהילה אותי. חשבתי אולי ללכת על חילופי דירות, אבל לפני שהספקתי להתעמק בזה גוגל בא בהפוכה, והציע לי את הרי קלמטה שביוון.

מקום שחוץ מעל הזיתים שלו אין לי שום מושג. נכנסתי לקישור באייר בי אנד בי, והלוואי והייתי יכול להוסיף כאן תמונות ולהוכיח שלא מדובר בפחות מגן עדן. דירת שני חדרים מהממת עם מטבח גדול, סלון, חדר שינה, שולחן כתיבה וכל זה בלי שאני מזכיר שהיא קו ראשון למים, בכפר קטן ושקט עם דגה מקומית ואוזו. אה, ואוף סיזן. כלומר לא העונה. כלומר קר. כלומר לא יהיה ים ובטן גב ולא יהיו טיולים רגליים בהרים, יש מושלם מזה לכתיבה? עשיתי בדיקה, סתם בשביל הספורט מה נקרא, כמה עולה לילה באותו מקום באוגוסט. אלף שלוש מאות שקל. אלף שלוש מאות. אבל בגלל שזה אוף סיזן, אלה המחירים. ובארץ, לא משנה בכלל שאין אוף סיזן, המחירים פשוט מטורפים. אז עשיתי את החישוב המהיר – 180 שקל ללילה, פלוס טיסה הלוך חזור עם מזוודות (שזה אגב נושא בפני עצמו. כאילו עצם זה שכרטיס טיסה עולה שישים יורו ותוספת של מזוודה עולה עוד ארבעים יורו, גורם לי לחשוב שהמזוודות במטוס זה כמו הפופקורן בקולנוע, ששם הכסף הגדול שלהם. הרי הסרט יוקרן בכל מקרה, הטיסה תצא בכל מקרה, אז מה – תראה סרט בלי פופקורן? תטוס בלי מזוודה?), פלוס ביטוח חו״ל, פלוס חבילת גלישה, פלוס הוצאות בשוטף שם, פלוס הכל – שווה פחות או יותר ארבעת אלפים שקל הבדל לעומת כל מקום כזה בארץ. ככה יוצא שגם אם אני מפסיד כסף על הדירה שלי שעומדת ריקה, אני יוצא מרווח מזה. אז כן. ביום שני הקרוב אני יוצא לשבועיים של חופשת כתיבה בהרי קלמטה שבדרום יוון. נשמע סקסי, אני יודע. נשמע מגניב, אני יודע. נשמע חי בסרט, אני יודע. אבל האמת? זו פשוט האופציה הכי זולה שמצאתי.

נמרוד סופרין, סופר