בן 29, רוצה חופשה - הדיל בהרי קלמטה ביוון, זול יותר מכל המקומות בארץ
יום שני הקרוב אני יוצא לשבועיים של חופשת כתיבה בהרי קלמטה שבדרום יוון. נשמע סקסי, אני יודע. נשמע מגניב, אני יודע. נשמע חי בסרט, אני יודע. אבל האמת? זו פשוט האופציה הכי זולה שמצאתי.
אז הגעתי למאני טיים של הספר שאני עובד עליו עכשיו, ממש לקראת סיום הטיוטה הראשונה, והרגשתי שאני צריך להכניס את עצמי לבועה. לנקות את הרעשים מהצד, את האפשרות לפגוש חברים, את העבודה ובעיקר את הרעש מהמוסך שמחוץ לבית שלי.
בהתחלה חשבתי לקחת רק כמה ימים, הרי זה לא שאני צריך חופשת כתיבה בשביל לכתוב, להפך, יש בזה אפילו משהו מלחיץ שאתה יודע שיש לך מסגרת זמן מסוימת ששמת לעצמך רק בשביל המשימה הזו, ואז אתה בלחץ לעשות את זה ומרוב לחץ לעשות את זה ולא לכפכף את עצמך על זה שהכל היה לשווא אתה לא מצליח להתפנות בראש לכתיבה. וגם למה? הרי את כל הספר כתבתי בדירה שלי בשעות הבוקר שלפני המשמרת, אז מה פתאום אני צריך ״חופשת כתיבה״?
כשניסיתי לענות לעצמי על השאלה הזו התשובה הייתה ברורה, אני לא צריך את זה, אני רוצה את זה. יש בעולם דבר שנקרא מומנטום, וככל שאתה צובר יותר תאוצה ככה אתה רוצה לעוף רחוק יותר. לנסוע מהר יותר. אז הגעתי לישורת האחרונה והחלטתי לנצל את זה. ידעתי שבכמה ימים כלום לא יקרה. עד שאני אגיע ועד שאני אתרגל לזה שאני שם ועד שאני אתחיל להרגיש בנוח יעברו כבר שלושה ימים ואז יישארו לי עוד יומיים שלושה שאני רק אחשוב על זה שנשארו לי רק עוד יומיים שלושה ושאני עוד שניה חוזר ואין סיכוי שאני אצליח לכתוב ככה. אז החלטתי שאני צריך יותר זמן. מספיק זמן כדי להתמסר. כדי להרגיש בנוח.
- חברה תשלם לסמנכ"ל לשעבר פדיון חופשה של 234 אלף ש'
- טסים לחגים? המדינות שכדאי לכם להמנע מהן
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לא היה ברור לי כל כך מה אני מחפש. כלומר, ידעתי שאני מחפש מקום שקט ומרוחק ככל האפשר, אבל לא יותר מזה. כשנכנסתי לאינטרנט וכתבתי בגוגל ׳מקומות שקטים לשהות בהם כשבועיים׳ (אני אחד החלשים בחיפושים בגוגל), התחלתי להבין שזה הולך להיות הרבה יותר מסובך ממה שחשבתי. בהתחלה גוגל הציע לי מקומות שמיועדים לזה, מקומות שהם כמו מלונות נעימים כאלה מול נופים יפים שאנשים באים לשם במיוחד כדי לעבוד עם תמונות של אנשים יושבים על ערסלים עם הלפטופ שלהם מול הר תבור, מפוזרים אחד על יד השני, ואולי אני המוזר פה, אבל למה שאני ארצה להיות עם עוד אנשים שרצו להתבודד אם אני רוצה להתבודד? הרי אני רוצה להתבודד. אחר כך הוא הציע לי צימרים בצפון או בדרום לתקופה ממושכת, שאף אחד מהמקומות הראויים בהם לא ירד משבע מאות שקל ללילה. שבע מאות שקל. וזה עוד לפני שאני מדבר על האוכל מסביב, על הקפה, על הבירה. ועוד הדירה שלי הולכת לעמוד ריקה שבועיים. כלומר זה לא רק שאני הולך להוציא עכשיו כסף על שבועיים במקום אחר, וזה לא רק שאני לא אעבוד בשבועיים האלה, אני גם אשלם את השכר דירה על הדירה הריקה שלי. כל העסק התחיל להיראות לי טו מאץ׳. וזה לא שאני איזה אחד שכל החלטה שהוא מקבל הוא שם על המאזניים, מחשב עלות מול תועלת, אבל פתאום המחשבה על זה הבהילה אותי. חשבתי אולי ללכת על חילופי דירות, אבל לפני שהספקתי להתעמק בזה גוגל בא בהפוכה, והציע לי את הרי קלמטה שביוון.
מקום שחוץ מעל הזיתים שלו אין לי שום מושג. נכנסתי לקישור באייר בי אנד בי, והלוואי והייתי יכול להוסיף כאן תמונות ולהוכיח שלא מדובר בפחות מגן עדן. דירת שני חדרים מהממת עם מטבח גדול, סלון, חדר שינה, שולחן כתיבה וכל זה בלי שאני מזכיר שהיא קו ראשון למים, בכפר קטן ושקט עם דגה מקומית ואוזו. אה, ואוף סיזן. כלומר לא העונה. כלומר קר. כלומר לא יהיה ים ובטן גב ולא יהיו טיולים רגליים בהרים, יש מושלם מזה לכתיבה? עשיתי בדיקה, סתם בשביל הספורט מה נקרא, כמה עולה לילה באותו מקום באוגוסט. אלף שלוש מאות שקל. אלף שלוש מאות. אבל בגלל שזה אוף סיזן, אלה המחירים. ובארץ, לא משנה בכלל שאין אוף סיזן, המחירים פשוט מטורפים. אז עשיתי את החישוב המהיר – 180 שקל ללילה, פלוס טיסה הלוך חזור עם מזוודות (שזה אגב נושא בפני עצמו. כאילו עצם זה שכרטיס טיסה עולה שישים יורו ותוספת של מזוודה עולה עוד ארבעים יורו, גורם לי לחשוב שהמזוודות במטוס זה כמו הפופקורן בקולנוע, ששם הכסף הגדול שלהם. הרי הסרט יוקרן בכל מקרה, הטיסה תצא בכל מקרה, אז מה – תראה סרט בלי פופקורן? תטוס בלי מזוודה?), פלוס ביטוח חו״ל, פלוס חבילת גלישה, פלוס הוצאות בשוטף שם, פלוס הכל – שווה פחות או יותר ארבעת אלפים שקל הבדל לעומת כל מקום כזה בארץ. ככה יוצא שגם אם אני מפסיד כסף על הדירה שלי שעומדת ריקה, אני יוצא מרווח מזה. אז כן. ביום שני הקרוב אני יוצא לשבועיים של חופשת כתיבה בהרי קלמטה שבדרום יוון. נשמע סקסי, אני יודע. נשמע מגניב, אני יודע. נשמע חי בסרט, אני יודע. אבל האמת? זו פשוט האופציה הכי זולה שמצאתי.
נמרוד סופרין, סופר
- 9.הרדי 02/04/2023 09:23הגב לתגובה זוקמת קשה להיות צעיר שמפרנס,עצמו במדינה הזו , אבל הפואטיות שלך עושה את זה קצת יותר ורוד.
- 8.יהודי 11/02/2023 23:09הגב לתגובה זולא לחלל שבת!
- 7.בארי 11/02/2023 20:45הגב לתגובה זויש גסט האוס בכליל זול ומקסים ושקט ונעים מומלץ! וגם בדרום בעונה נפלאה יש מקומות קסומים כמו נאות סמדר יש גם בדרום שזו עונה נהדרת מקומות נםלאים ובזול
- 6.נון 11/02/2023 19:07הגב לתגובה זומגשים את החלום של כל כותב תגובות באשר הוא
- 5.שרה 11/02/2023 18:47הגב לתגובה זוככה אני מרויחה עוד כמה שקלים
- יותם 11/02/2023 19:42הגב לתגובה זומושחתת הנשואה למושחת
- 4.הדס 11/02/2023 13:33הגב לתגובה זוממש זול אתר אגודה תחפש את זה זה אתר שיש שם חופשות ממש זולות
- 3.בעקבות הכתבה אנחנו על קלמנטינה עכשיו 11/02/2023 13:31הגב לתגובה זובעקבות הכתבה אנחנו על קלמנטינה עכשיו
- 2.אוהבת לטייל במקומות לא קרים מידי . תמצא במדינות מז 11/02/2023 13:07הגב לתגובה זואוהבת לטייל במקומות לא קרים מידי . תמצא במדינות מזרח אירופה כמו רומניה ובולגריה .תשלח בבקשה כתובת הדירה תודה
- 1.רותם 11/02/2023 12:50הגב לתגובה זותם עידן הכסף הזול ואפטר קורונה נוחתים למציאות עגומה של ריבית 10 אחוז
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
