תחולת כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ)

עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

ע"מ 31912/11 הרמן-זמל פרוייקטים בע"מ נ' פקיד שומה חדרה

תקציר ע"מ 31912/11

הרמן-זמל פרוייקטים בע"מ

נ' פקיד שומה חדרה

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי על המערערת אשר שלחה עובדים מטעמה לחו"ל היה לנכות מס במקור לפי כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), התשמ"ב-1982 (להלן: "הכללים"). נקבע כי תקופת העבודה של העובדים בחו"ל עולה על ארבע חודשים, כאשר לעניין זה חזרתו של עובד לישראל לחופשה במהלך תקופה זו, כמו גם חופשה בכל מקום אחר בעולם, אינה קוטעת את תקופת הרציפות בעבודה.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

--------------------------------------------------------------

הדיון עוסק בשאלת ניכוי במקור של המס על הכנסותיהם של עובדי המערערת אשר נשלחו לעבוד לתקופות מחוץ לישראל, ובכלל זה תחולת הכללים. המערערת עוסקת בעבודות תכנון ובבניית מבנים חקלאיים ותעשייתיים. בין היתר ביצעה עבודות מחוץ לישראל באמצעות עובדים ישראלים ששלחה לחו"ל לתקופות קצובות. המערערת פיצלה את התשלומים ששולמו לעובדים לשני רכיבים, תשלום שכר ותשלום בעבור אש"ל חו"ל. המערערת חישבה את המס רק על רכיב השכר ועל פי מדרגות המס הקבועות בסעיף 121 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בביקורת שערך המשיב נמצא כי העובדים שעניינם נדון בשומות שהו מחוץ לישראל בכל אחת משנות המס יותר מארבעה חודשים, ולפיכך קבע כי את המס על הכנסותיהם מחו"ל יש לחשב על פי הכללים.

הצדדים חלוקים בין היתר בפרשנות אחד התנאים להחלת הכללים והוא שהייה מחוץ לישראל ברציפות יותר מארבעה חודשים - האם מדובר בשהייה רצופה מחוץ לישראל במשך ארבעה חודשים ומעלה, או שמא יחולו הכללים גם על עובד שבמהלך ארבעת חודשי העבודה שב מעת לעת לישראל לחופשות בישראל. מהראיות עולה כי על פי נוהלי העבודה אצל המערערת יצאו העובדים לחו"ל לתקופה של 50 יום, ולאחר מכן שבו לארץ לחופשה בת שבועיים.

דיון

-----

כדי להסדיר את חבות המס של תושב ישראל מעבודתו מחוץ לישראל תוך התאמה של שיעורי המס, ניכוי הוצאות מסוימות הנובעות מהשהייה בחו"ל, מניעת כפל מס והבטחת ניכוי המס במקור, הוסמך שר האוצר על פי סעיף 67א לפקודה לקבוע כללים מחייבים בעניין אשר הותקנו בשנת 1982. תכלית הכללים היא ליצור איזון בין חבות המס של העובד בישראל לבין הנסיבות המיוחדות שנוצרו בשל כך שהעבודה נעשית מחוץ לישראל. באיזון זה נדרשת התאמה להוצאות המיוחדות הצפויות לעובד, לחבות המס האפשרית במדינה הזרה, להתאמה בין שיעורי המס בישראל לאלו שבחו"ל וכדומה.

אחד מתנאי תחולת הכללים שהוא העומד במרכז המחלוקת עוסק בתקופת העבודה. על פי ההגדרה יחולו הכללים רק על מי שנשלח לבצע עבודה "תקופה רצופה" של ארבעה חודשים. פרשנות ראויה של הכללים מחייבת את המסקנה כי הדין עם המשיב. כפי שניתן לראות מלשון ההוראה, התקופה שאותה יש למנות היא תקופת העבודה ולא תקופת השהייה. בסעיף קטן 1 להגדרה נאמר מפורשות "לעניין זה מי שביצע עבודה תקופה רצופה כאמור יראוהו כעובד מהיום שבו החל בביצוע העבודה". המבחן הוא רציפות העבודה ולא רציפות השהייה. חזרתו של העובד לישראל, כמו גם חופשה בכל מקום אחר בעולם, אינה קוטעת את תקופת הרציפות בעבודה. לו רצה מתקין הכללים לקבוע מבחן המבוסס על ימי שהייה בחו"ל, היה יכול לעשות כן כפי שנעשה למשל בסעיף 1(א)(2) לפקודה לעניין הגדרת תושב ישראל.

הקביעה כי הכנסתם של העובדים וניכויי המס במקור משכרם ייקבעו על פי הכללים מייתרת למעשה את הדיון בשאר הטענות, בין היתר פיצול שכר העובדים לשני מרכיבים - שכר בגין עבודה ותשלום אש"ל. דרך זו אינה תואמת את הדין, בין שחלים הכללים ובין שלאו.

תוצאה

---------

הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 7,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי חיפה

לפני כב' השופט רון סוקול

ניתן ב-30.6.2014

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.