השאלות:

1. האם על ההכנסות מהעסק הוא חייב בדמי ביטוח לאומי בהנחה שהוא מוגדר "תושב חוץ"?

2. האם התשובה תשתנה אם במועד סמוך לפתיחת העסק הוא החל לחיות בארץ (שכר דירה) ושוהה בישראל באמצעות אשרת תייר?

3. האם הכללים לקביעת תושבות של הביטוח הלאומי זהים לכללים של מס הכנסה?

עו"ד (רו"ח) אריאל דרייפוס משיב:

ראשית יש לבחון האם האזרח הזר רשאי לפתוח עסק בישראל. הדבר תלוי כמובן בסוג אשרת השהייה שלו בישראל. אם הוא אכן שוהה בישראל באמצעות אשרת תייר כפי שמופיע בשאלה, אזי אשרה זו אינה מאפשרת עבודה בישראל. יצוין כי עבודה בישראל ללא אשרה מתאימה היא כמובן עבירה פלילית.

בהנחה שהאזרח הזר רשאי לעבוד בישראל, סיווגו לצורכי הביטוח הלאומי תלוי גם הוא בסוג האשרה שבידו. הנושא מוסדר בסעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שזה לשונו:

"2א. (א) בסעיף זה -

'תקנות הכניסה' - תקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974;

'שנה' - שנים עשר חודשים רצופים.

(ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה:

(1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;

(2) מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), תשכ"ח-1968;

(3) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה;

(4) בשנה שתחילתה ביום מתן אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6(א) בתקנות הכניסה - מי שבידו אשרה ורישיון כאמור שהתגורר בישראל בשנה האמורה פחות מ-183 ימים;

(5) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/3 לפי תקנה 6(ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/4 לפי תקנה 6(ד) בתקנות הכניסה.

(ג) מי שאינו אזרחי ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), שהתגורר בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, פחות מ-183 ימים, לא יראו אותו בשנה האמורה כתושב ישראל לענין חוק זה.

(ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב)(4), מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ארעי כאמור באותו סעיף קטן, ניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, בתוך השנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, רשאי המוסד לראות בו תושב ישראל מיום מתן האשרה והרישיון."

***התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.