מפלים את הנשים ואת הערבים. לטובה/ פוסט אורח
שועלן
צילום: ריי צ'אנג
אין כמו דיווחים על נתונים סטטיסטים כדי לזהות אג`נדות של עיתונאים.
והפעם,
אג`נדה מס` 1 - גברים יותר מסוכנים מנשים
1. "גברים היו מעורבים יותר מנשים בתאונות בהן הורשעו לבסוף: 65% לבני המין החזק, 35% לבנות המין העוד יותר חזק. יש לציין כי נתון זה מנותק ממספר הקילומטרים שצוברים גברים או נשים, ועשוי ללמד עד כמה נשים בטוחות יותר על הכביש"
מדוע טוען הכתב שהנתון הנ``ל מנותק מהנסועה? הרי ככל שנוסעים יותר, גובר הסיכוי לגרום לתאונה, לא (יצוין כי בהודעה לעיתונות לא מופיעה הטענה הנ``ל, והיא כולה המצאה של הכתב)?
2. על-אף שנשים מוצגות כ"בטוחות" יותר מגברים, לא מודגשת העובדה שהעבירות שגברים מרבים לעשות יכולות מקסימום להזיק לעצמם (אי שימוש בחגורה), כאשר העבירות שהנשים מרבות לעשות עלולות להזיק לאחרים (אי ציות לתמרורי עצור ומתן זכות קדימה). כמו-כן, נשים עושות יותר עבירות של מהירות מופרזת ודיבור בסלולר (נתונים שמופיעים רק בדו"ח עצמו ולא בידיעה). אז מי יותר מסוכן בכביש, גברים או נשים?
3. לפני שהידיעה תוקנה בעקבות תלונות רבות בטוקבקים, הופיעה בה הפסקה הבאה: "הגברים נוהגים הרבה יותר ק``מ מנשים, עד כדי חלוקה של 80-20 אחוזים לדברי מומחי תחבורה, אך בכל זאת מעניין לגלות כי נשים אחראיות ל-21.1% מהרשעות התעבורה בלבד".
כמובן שה"בלבד" חסר היגיון, כי אם נשים נוהגות 20% מהנסועה וחוטפות 20%מהדו"חות, אז זה לא "בלבד", וגם אין פה שום גילוי מעניין. זה בדיוק מה שהיית מצפה שיקרה בתנאים נורמליים (במידה שאת/ה לא מניח/ה מראש שגברים מבצעים יותר עבירות תנועה מנשים).
לאחר כיממה ושלל תגובות בנושא הנוסח בידיעה התהפך לחלוטין, וכעת הפסקה מסתיימת ב"הערכה זו (80-20) מקבלת משנה-תוקף בכך שנשים אחראיות ל-21.1% מהרשעות התעבורה לפי הלמ"ס". אז אומנם תיקנו את הידיעה, אבל הטעות המקורית מעידה על ההטיה המובנית אצל הכתב לפיה נשים מבצעות פחות עבירות תנועה מגברים.
אג`נדה מס` 2 - ערבים? שו הדא ערבים?
מההודעה לעיתונות עולה באופן ברור סוגייה הרבה יותר חשובה ומדאיגה מהיחסים שבין גברים לנשים, שזה הנושא היחיד שמופיע בידיעה.
1. בזמן ש-18% מהיהודים המורשים לנהוג ביצעו 1.3 עבירות תנועה בממוצע, אצל הערבים מדובר ב-29% שביצעו 1.6 עבירות בממוצע (גם יותר מורשעים, וגם יותר הרשעות לנהג). בגברים צעירים עד גיל 24 התמונה עגומה אף יותר - יהודים: 19% עם 1.4, ערבים: 35% עם 1.8.
2. ביישובים הבדוויים בנגב: 44% (!) מהנהגים ביצעו עבירות תנועה, עם ממוצע של 1.9 עבירות לנהג (בהשוואה ל-18% עם 1.3 אצל היהודים). ובכלל, חמשת היישובים בעלי שיעור העבריינים הגבוה ביותר הם ישובים ערביים (באזור ה-30% עבריינים ומעלה), והחמישה הנמוכים ביותר הם יישובים יהודיים (18% ומטה).
3. אחוז בעלי רישיון הנהיגה ברכב משא באותם יישובים ערביים גבוה במיוחד (בדווים בנגב - 56%, לעומת 13% ממוצע ארצי). מצד אחד זה אולי מסביר חלק מהסיבות לכמות הרבה כ"כ של עבריינים שם (נסועה מאוד גבוהה של נהגים מקצועיים), אבל מצד שני זה רק מדאיג יותר לאור התוצאות הקטלניות של עבירות נהיגה ברכבים כבדים.
4. הכי עצוב - גם בדף הראשון בהודעה לעיתונות (שהוא מעין תקציר מנהלים) לא מופיעה שום מילה לגבי ערבים. העיוורון הפוליטיקלי קורקט פושה גם בלמ"ס.
לסיכום, העיתונות בישראל (ובמידה מסוימת גם הלמ"ס) מעדיפה לשחק בפיפי-קקי של גברים-נשים (כשאין שום הבדל משמעותי ביניהם) במקום להצביע על התופעה החמורה שעולה מהנתונים הסטטיסטיים של שיעורי עבריינות נהיגה גבוהים בקרב המגזר הערבי בארץ, ולהעלות אותה לדיון ציבורי שיגרום להפעלת לחץ לשינוי המצב.
איפה אור ירוק? איפה גלגל"צ? העיקר שהם מפמפמים לנו במוח כל הזמן על "מספר המוות של ישראל".
שועלן
-------
ולא להחמיץ את
V

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.