המגזין Money קורא למשקיעים לא להתייאש מהירידות בשווקים: "אם תפעלו לפי הרגש - תתחרטו"
"אל תיכנעו". במילים אלו פונה המגזין Money למשקיעים בשווקים הפיננסיים וקורא להם לא להיכנע לקול הפנימי הקורא להם למכור מניות בכל יום שהמדדים רושמים ירידות. "רוב האנשים לא יכולים לחשוב על סיכון בצורה אנליטית; המשקיע הממוצע הולך לפי תחושות בטן", מסביר פול סלוביק, פסיכולוג באוניברסיטת אורגון.
ב-Money מציינים כי בתקופות של תנודיות רבה בשווקים, לחצים ופחדים רבים האורבים בכל פינה, תחושת הבטן של המשקיע אינה מהימנה. "חלק מהבעיה נעוצה בעובדה שהמוח שלנו מרגיש הרבה יותר את הכאב שבהפסדים מאשר את ההנאה שברווחים", אומרים ב-Money. "הכוונה היא שכאשר ישנם ירידות חדות אז התגובה האנושית הראשונה תהיה למכור למרות שהסיכון נמוך יותר מאשר בתקופה בה המניות עולות בחדות ואז התגובה הראשונית תהיה לקנות".
ג'ון נופסינגר, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת וושינגטון, אומר כי "אני תמיד חושב שצריך לקנות נמוך ולמכור גבוה. הבעיה היא שקשה לרוב האנשים מבחינה רגשית לקנות מניות ברמות נמוכות".
סיבה נוספת לפאניקה האוחזת במשקיע הממוצע בתקופות כאלה היא ההליכה עם העדר. "כאשר אתה ניצב מול אי ודאות - האינסטינקט שלך אומר לך ללכת עם העדר. זהו רעיון גרוע", אומרים ב-Money. גם כלכלנים באוניברסיטת קליפורניה מציינים כי תופעת העדר מקשה על כושר השיפוט של המשקיע, שכן כאשר כולם מוכרים המשקיע הבודד מתקשה לבצע הערכה שקולה וקרת רוח - ובוחר למכור מניות גם כן.
ב-Money מזכירים גם למשקיעים כי יש להסתכל על הטווח הארוך, שכן בבורסה גורפים רווחים לאורך זמן. לראיה, במפולת של 1987 קרסה הבורסה האמריקנית ביותר מ-20% ביום אחד ("יום שני השחור" ב-19 באוקטובר). משקיע שהעדיף למכור באותו יום רשם הפסד כבד, אולם משקיע שהעדיף להמשיך להחזיק בתעודת סל על מדד ה-S&P500, למשל, ראה את כספו חוזר לאותה רמה בתוך 20 חודשים, ומאז לאורך 10 שנים ידע תשואה שנתית ממוצעת של 15%.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
