רכב חשמלי
צילום: Unsplash

מהפכת הסוללות: טעינה של 4 דקות מתקרבת – מה קיים היום?

הטעינה של רכבים חשמליים משתפרת; לכמה זמן זה יגיע ומתי, מה המצב היום בטסלות וב-BYD?

אביחי טדסה | (4)
נושאים בכתבה רכב חשמלי

שוק הרכב החשמלי רושם התקדמות עצומה – אבל עדיין נושא איתו מגבלה מרכזית אחת: זמן טעינה. אם קניית רכב חשמלי בעבר הייתה תלויה במחיר, טווח או מיסוי, היום יותר ויותר נהגים שואלים את השאלה הפשוטה: מתי אני יכול להטעין כמו תדלוק – ולהמשיך לנסוע תוך דקות?  

הסוללה הבאה – כבר מעבר לפינה

המרוץ לקיצור זמני הטעינה הפך לאחד האתגרים המרכזיים של תעשיית הרכב העולמית. חברות כמו CATL, StoreDot, QuantumScape, ויצרניות כמו יונדאי, טויוטה ו־BYD עובדות על דורות חדשים של סוללות – חלקן מבוססות ליתיום־ברזל, אחרות על מצב צבירה מוצק (solid-state).

המטרה המוצהרת היא טעינה מ־0% ל־80% תוך פחות מ־5 דקות. נכון להיום, הטכנולוגיה קיימת במעבדות, וחלקה אף עברה פיילוטים ראשוניים בתנאי שטח. חברת StoreDot הישראלית, לדוגמה, טענה כבר לפני שנה כי הצליחה להטעין רכב טסלה בטכנולוגיית אב־טיפוס מ־10% ל־80% תוך 5 דקות בדיוק – ללא נזק לסוללה.

אז למה זה עוד לא אצלנו?

כמה סיבות: הבעיה אינה רק טכנולוגית – אלא גם תשתיתית ועסקית. הסוללות דורשות מטענים ייעודיים בעוצמות גבוהות יותר (לעיתים פי 2 ממה שיש בתחנות ציבוריות כיום). מעבר לכך, רשת החשמל בערים רבות לא מסוגלת עדיין לתמוך בפריסת טעינה מהירה כזו בקנה מידה רחב.

בעיה נוספת היא העלות - הסוללות עצמן יקרות משמעותית לייצור וליצרנים קשה להצדיק את העלות בשוק שבו מרווחי הרווח צרים. בנוסף, מערכות ניהול הטמפרטורה של הסוללות הנוכחיות (BMS) לא תמיד עומדות בקצבים הגבוהים של טעינה־פריקה – מה שמחייב גם שדרוג בכלי הרכב עצמם.

מה קיים כיום – ומה צפוי בקרוב?

טעינה מהירה היום מתבצעת בעיקר בעמדות DC ציבוריות, בהספק של 150–250 קילוואט. בפועל, ברוב הרכבים החשמליים אפשר להגיע לטעינה של 10%–80% תוך 20–30 דקות. בדגמים מתקדמים במיוחד – מדובר גם בפחות מ־20 דקות.

עמדות של 350 קילוואט קיימות כבר במספר מצומצם של תחנות – אך כדי להגיע לטעינה של 4 דקות בלבד, נדרשים גם מטענים בהספק של 500 קילוואט ויותר, וגם סוללות שתומכות בכך מבלי להיפגע.

קיראו עוד ב"רכב ותחבורה"

טסלה: הטענה דומה לאחרים 

טסלה נחשבת למובילה עולמית, אבל גם היא עדיין לא הגיעה למהירות של 4 דקות. ה־Supercharger V3 של החברה מסוגל להטעין את רוב הדגמים (Model 3/Y) ב־250 קילוואט. התוצאה: טעינה של 10% ל־80% בכ־25 דקות. החברה הציגה את סוללת 4680 – קפיצת מדרגה מבחינת ביצועים, ניהול חום וירידת עלות פר קילוואט-שעה. הסוללה החדשה מקצרת את זמן הטעינה ומשפרת את הטווח, אך גם היא לא חוצה את קו ה־5–10 דקות.

בשורה התחתונה: טסלה מובילה בטווח ובממשק, אך בתחום טעינה סופר-מהירה – היא עדיין לא הראשונה.

BYD: ההפתעה שמגיעה מסין

BYD, שהפכה השנה ליצרנית הרכב החשמלי הגדולה בעולם (כולל מכוניות היברידיות), הציגה לאחרונה את סוללת ה־Blade החדשה בגרסת הדור הבא שלה. הסוללה מאפשרת טעינה של מ־10% ל־80% בכ־15 דקות בלבד, עם טווח נסיעה של כ־700 ק"מ. החברה צפויה להתחיל בייצור המוני שלה ברבעון האחרון של 2025, ולהכניס אותה לדגמים המובילים כמו Seal 07 או הדגם החדש בסדרת Denza.

מעבר לכך, BYD בונה רשת טעינה עצמאית בסין, עם עמדות מהירות של 480 קילוואט – מה שמקרב אותה לקו ה־4–5 דקות בשימוש אמיתי.


חברות נוספות שמובילות את המרוץ

הנציגה של ישראל במרוץ היא StoreDot עם טעינה של 5 דקות. זה עובד, אך עדיין לא באופן מסחרי. הכוונה היתה שעד 2027 תגיע לשוק. QuantumScape (ארה"ב) מפתחת סוללות במצב מוצק עם הבטחה ל־80% ב־15 דקות. טווח חיי סוללה ארוך במיוחד, אך היא דחתה מספר פעמים את ההשקות הקודמות שלה. 

ל-CATL מסין יש סוללה בטכנולוגיה חדשה שמטעינה 400 ק"מ ב־10 דקות – נמצאת בשימוש ראשוני אצל NIO ו־Zeekr.

כמו כן, שיתוף פעולה פורשה–ChargeX מתיימר לטעון מלא סוללות של רכבי ספורט תוך פחות מ־10 דקות.

ומה המצב בישראל?

בישראל קיימות כיום עמדות טעינה מהירות בעיקר בהספקים של 50–150 קילוואט. העמדות המתקדמות ביותר מגיעות ל־350 קילוואט – אך הן נדירות, וממוקמות בתחנות ספציפיות באיזורי תעשייה ובכניסות לערים.

רשתות כמו אפקון, סונול-EVI, אלקטרה EV ו-EV-Edge מנסות להרחיב את הפריסה, אך נכון לעכשיו – טעינה של פחות מ־20 דקות היא רלוונטית רק לחלק קטן מהרכבים, במקומות מאוד מוגבלים.


כך או אחרת, היעד של טעינה תוך 4 דקות כבר לא נראה דמיוני. אבל בטווח הקצר, היא תישאר מוגבלת לדגמים יקרים, עמדות ייעודיות ותנאים אידיאליים.לנהג הממוצע בישראל, שינוי מהותי יגיע רק כאשר סוללות מהירות יותר יהיו גם זולות יותר – והעמדות המתאימות יעמדו בכל שכונה, ולא רק בכביש החוף.

שאלות ותשובות – טעינה מהירה ומהפכת הסוללות

מהי מהירות הטעינה הממוצעת כיום?
כ־20–30 דקות לטעינה של 10%–80%, בעמדת DC בהספק 150–250 קילוואט.

מי הכי קרוב לטעינה של 4 דקות?
BYD ו־StoreDot. האחת כבר מציגה ביצועים של 15 דקות, השנייה בשלב ניסוי.

ומה קורה עם טסלה?
טעינה של 25 דקות בעמדות Supercharger. עדיין לא בסף הטכנולוגי החדש.

האם צריך להחליף עמדות בשביל זה?
כן. טעינה מהירה דורשת עמדות ייעודיות, תשתית חשמל מוגברת ורשת הפצה חדשה.

מתי זה יהיה בישראל?
לא לפני 2026–2027. תחילה רק בדגמים יוקרתיים ובמיקומים ספציפיים.

כמה תעלה סוללה כזו?
כרגע – יותר מהסוללות הסטנדרטיות. בעתיד הקרוב צפויה ירידה של 20%–30% במחירים


תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    150 Jacobson Via (ל"ת)
    Soft 07/05/2025 16:16
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    Apt. 872 (ל"ת)
    Soft 07/05/2025 16:16
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    150 Jacobson Via (ל"ת)
    Soft 07/05/2025 16:15
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    Apt. 872 (ל"ת)
    Soft 07/05/2025 16:15
    הגב לתגובה זו
טויוטה קורולה 'יפנית'. צילום יצרןטויוטה קורולה 'יפנית'. צילום יצרן

נחשף - טויוטה קורולה 'יפנית' במחיר של 160.0 אש"ח

על פי דיווחי 'יוניון מוטורס' יבואנית דגמי טויוטה למשרד החבורה, נרשמה הקורולה ההיברידית אשר תיובא מיפן במחיר של 159,990 ש"ח.

בשלב זה רמת גימור יחידה - לימיטד, עם עשר כריות אוויר ומערכת בטיחות TSS 3.0

יואב פולס |

מאגר נתוני משרד התחבורה טומן בחובו הרבה מידע מעניין. מידע כזה נרשם אתמול על ידי יוניון מוטורס יבואנית דגמי טויוטה לישראל. הטויוטה קורולה, אחת המכוניות הנמכרות ביותר בישראל מאז ומעולם, נעדרת מהשוק המקומי מזה כמעט שנתיים, עקב החרם הטורקי על ייצוא סחורות לישראל. יוניון מוטורס שכבר הודיעה רשמית על כוונתה לשווק בישראל את הטויוטה הקורולה ההיברידית ממפעלי טויוטה ביפן, רשמה אתמול את הקורולה 'היפנית' ששיווקה יחל בשבועות הקרובים.

הקורולה 'היפנית' תגיע לישראל עם תקינה צפון אמריקאית חלף הקורולה 'הטורקית' בתקינה האירופאית.

מהנתונים שנרשמו במשרד התחבורה עולה כי הקורולה 'היפנית' תגיע עם מערכת בטיחות מקיפה TSS 3.0 ( Toyota Safety Sense ), 10 כריות אוויר, אורות גבוהים אוטומטיים, בלימה אוטומטית ועוד וציון אבזור בטיחות 6.

למיטב הבנתנו הקורולה ההיברידית תגיע בשלב זה ברמת אבזור יחידה - לימיטד, כלומר בניגוד לקורולה הטורקית ששווקה בשלוש רמות גימור, כשהבסיסית ביותר SUN יועדה לציי רכב, הקורולה החדשה תגיעה מאובזרת ללקוחות פרטיים וציי רכב. עם זאת, בהחלט תיתכן בהמשך גירסה משונמכת לציי רכב. בנוסף, הדגם העדכני משלב גם יכולות עדכוני OTA המאפשר עדכוני גירסה ושדרוגי תוכנה ללא צורך להגעה למרכז שירות.


טויוטה קורולה 'יפנית' צילום יצרן

הקורולה 'היפנית' תצוייד במנוע 1.8 ליטר והנעה היברידית, מהדור האחרון של טויוטה, כפי שראינו בטויוטה קורולה קרוס ובטויוטה CHR (שגם היא נעדרת מהשוק עקב החרם הטורקי).

המחיר - 159,990 ש"ח

מפעל לייצור מכוניות קרדיט: גרוקמפעל לייצור מכוניות קרדיט: גרוק

הבעיה של תעשיית הרכב הגרמנית: מנהלים המבינים במכניקה, ולא בדיגיטל

יעקב צלאל |

בשנים האחרונות, במהלך ביקורי באירועים של תעשיית הרכב, שאלתי מנהלים בכירים בתעשיית הרכב הגרמנית, כיצד הם מתקדמים בדיגיטליזציה של התעשייה (דיגטליזציה קשורה כיום לכל רכיב במכונית מהנעה ועד מערכות אינפוטיינמנט ונהיגה אוטונומית). השאלות הגיעו על רקע הכישלונות המתמשכים של קבוצת פולקסווגן, קבוצת הרכב הגדולה בעולם, ביישום יכולות דיגיטליות למרות השקעות של מיליארדי יורו והתברברות של יצרניות וקבוצות טיר 1 גרמניות בתחום.

לפני יותר משנתיים, באירוע בווינה שאלתי את תומאס שמאל, חברת הנהלת קבוצת פולקסווגן אחראי למו״פ, מדוע Cariad, חטיבת הדיגיטל של הקבוצה, אינה מנוהלת ע״י מקצוען בדיגיטל, אלא ע״י מהנדס מכאני. אין לזה חשיבות, אמר שמאל, מאחר שמדובר ב ״עבודת צוות״, ואין חשיבות יתרה למי שעומד בראש הצוות.

כעבור חודשיים פוטרה ההנהלה הבכירה של Cariad, במקומה מונתה הנהלה חדש, שבראשה הוצב, כצפוי, מהנדס מכאני.

הסבר רחב יותר לתופעה קיבלתי בקריאת הספר Kaput The end of the German Miracle שכתב וולפנג מנשאו (Münchau), עיתונאי גרמני.

הספר אינו מתייחס לתעשיית הרכב בלבד, אם כי על תמונת השער מצוירת מכונית דמוית חיפושית המעלה עשן שחור מתא המנוע, אלא הוא מתייחס לכלל הכלכלה, החברה והפוליטיקה הגרמניות, התקועות בעבר.

מנשאו מסביר שמאז מלחמה העולם השנייה ניהלה גרמניה כלכלה ניאו מרכנטליסטית, שמטרתה העיקרית הייתה יצירת עודף במאזן התשלומים תוך מתן דגש לנקודות החוזקה של הכלכלה והתעלמות מהעתיד. בתקופה של לפני מלחמת העולם השנייה חוסל המדע בגרמניה, כאשר לאחר עליית הנאצים לשלטון, מדענים דגולים ברחו, או חוסלו, ומי שנותרו היו מהנדסים מכאנים (ראש וראשון להם פרדיננד פורשה, שאינו מוזכר בספר), שפיתחו וייצרו את כלי המלחמה, הטיס, השיט והתחבורה הגרמניים עבור הוואהרמאכט במלחמת העולם השנייה. אולם מדענים שהיו יכולים להביא לפריצות דרך מדעיות שהשפעתן מעבר להנדסה מכאנית לא נותרו בנמצא.