שלמה רודב בזק
צילום: דוברות בזק
ניתוח

שוק הסלולר חייב מיזוגים ומהר, אחרת בזק תזכה בכל הקופה

למה הפך שוק הטלקומוניקציה המקומי למערב פרוע, איך תשפיע עסקת סרצ'לייט על השוק, מה צופן העתיד לבזק וחברות הסלולר, והאם מיזוג בין סלקום לפרטנר הוא תרחיש אפשרי?

ארז ליבנה |

כמו כל תהליך של העברת בעלות בחברות גדולות, עסקת העברת השליטה בחברת בזק 1.18% שאושרה מוקדם יותר השבוע, הייתה מסובכת. אפילו מסובכת מאוד. העסקה עצמה שינתה את פניה תוך כדי תנועה, עם שינויים מרחיקי לכת במחיר ששילמה סרצ'לייט, עם עליות ומורדות מול נושי אינטרנט זהב שהם היו למעשה בעלי הבית בבזק (דרך ההחזקה בביקום) וגם מול הרגולטורים.

 

הרגולטור - לרוב מעכב עסקאות, הפעם, לא

בסוף, לפני הכול, הרגולטור תמיד חשדן וישנן הרבה בדיקות שגם אילו הרוכש היה ישראלי היה חייב לעבור. אבל למי שלא יודע, תשתיות של טלקומוניקציה הן מהתשתיות הרגישות והחשובות ביותר שיש לכל מדינה.

 

לדוגמה, בסוף העשור הקודם נחשף במקורות זרים, שישראל הפעילה מערך ריגול נגד כל תשתיות התקשורת של לבנון, במטרה לנטר את שיחותיהם של אויבי המדינה ולהבין מה מתרחש אצל שכנתנו מצפון.

 

תחשבו מה יקרה אם לגורם זר תהיה גישה לתשתיות הכל כך רגישות של ישראל. אז קודם כל, מי שחושב שהרגולציה בתחום מסתכמת במשרד התקשורת – טועה. עסקה שכזו חייבת לעבור גם דרך משרד הביטחון ובמקרים רגישים במיוחד גם דרך משרד ראש הממשלה. פשוט אין ברירה אחרת.

 

למזלו של שוק התקשורת, סרצ'לייט עברה את כל המבחנים בהצלחה, והאמת שבאופן יחסי, די מהר.

 

מדינת הייטק עם תשתיות לואוטק

העניין הוא, שמעבר לחשדנות והדרך הפתלתלה לאישור העסקה – שאף הוחזקה לתקופה קצרה ככופר פוליטי בידי שר התקשורת, דוד אמסלם – יש דברים נוספים על הפרק. הראשון שבהם הוא החזרת התחרותיות של ישראל, כמדינה, בשוק הטלקומוניקציה העולמי. עד לפני 15 שנה, ישראל נחשבה כמובילה בתחום, אבל מאז מעמדה התדרדר.

 

איך? אחד הגורמים המשמעותיים ביותר הייתה הרפורמה שביצע בזמנו שר התקשורת משה כחלון, שפתח את השוק לתחרות, הכניס את כל הסקטור לסחרור – והפך את חברות הסלולר מחברות רווחיות מאוד, לכאלה שבקושי מצליחות לסגור את הרבעון הבא.

 

אבל לא רק. בזק בשליטתו של שאול אלוביץ' היתה חברה שתפקדה בהילוך שני. החברה לא הצליחה להתיישר עם התקדמות הטכנולוגיה, כך שפרישת תשתיות של 4G לדוגמה, הגיעה באיחור של שנים אחרי יתר העולם. זה הותיר את ישראל לאורך שנים עם תשתיות מיושנות. או בקיצור, מדינת הייטק עם תשתיות לואוטק.

קיראו עוד ב"שוק ההון"

המשמעות האמיתית של עסקת סרצ'לייט  

עכשיו החשש בשוק התקשורת זה שללא שר תקשורת מתפקד, ישראל תישאר מאחור גם בתחום ה-5G – הטכנולוגיה הבאה בתחום האינטרנט, שצפויה בקרוב לכבוש את שוק הטלקומוניקציה העולמי וכבר משפיעה לחיוב על שוק הסמיקונדוקטורים, שנכנס בשנה האחרונה לסטגנציה בעקבות מלחמת הסחר.

וכאן המשמעות האמיתית של עסקת סרצ'לייט באה לידי ביטוי. השוק הישראלי הרוויח שחקנית שמבינה בתחום התקשורת והתשתיות ובעלת ידע נרחב בכל הקשור לטכנולוגיה, שיכולה להחזיר את ישראל לקדמת הבמה העולמית בשוק שמשתנה במהירות ודורש מומחיות ומקצועיות - כזו שללא ספק קיימת אצל סרצ'לייט.

 

העסקה יכולה להוות נקודת מפנה של הסקטור

אבל יש עוד משמעות אחת חשובה – שוק הסלולר. דיברנו על הרפורמה של כחלון, שפירק את הטריופול של פלאפון, סלקום ופרטנר. פתיחת השוק יצרה מערב פרוע, שכל חברה חדשה קיבלה את הגנת המדינה לעשות כרצונה.

 

אז בהתחלה באה גולן טלקום וטרפה את הקלפים. אבל מי שחשב שההתפרעות תיפסק התבדה. אחרי גולן הגיעו סאני תקשורת ועוד כמה ספקים קטנים, ובאמצעות הגנת הינוקא שהן מקבלות, הורידו את המחירים כל כך, שמבחינת הוצאות משק בית על שירותי הסלולר, ישראל היא בין המדינות הזולות בעולם בתחום.

 

בעצם נוצר מצב שהוא כמעט חסר תקדים בעולם העסקי. אחרי שנים שהציבור נעשק על ידי חברות הסלולר, היוצרות התהפכו. עכשיו הציבור הוא זה ש"עושק" את החברות, שברובן מפסידות או נמצאות בסף הרווחים הנמוך ביותר.

 

יש כאלה שיגידו שחברות התקשורת הרוויחו את זה ביושר – הבעיה היא שהן לא יוכלו להמשיך לתפקד כך לאורך זמן.

 

אמנם ישנם הבדלים מהותיים, אבל באופן כללי ניתן להשוות בין מצב הבנקים בישראל למצב חברות הסלולר. בשני הסקטורים המשמעותיים הללו, עם החלת חוק הריכוזיות ופירוק הפירמידות, החלו בתהליכי צמצום משמעותיים לאחר שנלקחו מהם הפרות החולבות שלהם.

שוק הסלולר חייב מיזוגים

גורמים שליוו את העסקה של בזק-סרצ'לייט מקרוב ומעורים מאוד בשוק התקשורת המקומי, אומרים שהעסקה תקדם את הסקטור כולו ויכולה אף להוות נקודת מפנה בשוק התקשורת.

  

בפועל, אין דבר אחד ויחיד שסרצ'לייט צריכה לעשות, יש סדרה של צעדים מאוד משמעותיים שצריך להתחיל בהן באופן מיידי – כמו פרישת תשתיות, כי מי שעומד במקום בעצם צועד לאחור. זה כמו טלפון חכם, קניתם לפני שנתיים והיום הוא כבר לא רלוונטי. 

 

כרגע השוק משובש ולא מאוזן. צריך להחזיר אותו לאיזון. הדרך הנכונה היא לאפשר מיזוגים בשוק, בדיוק כמו שאפשרו את מיזוג מזרחי טפחות ואגוד.

מה צופן העתיד?

ואיך כל זה ישפיע על שוק התקשורת - בזק צפויה להתחזק, משמע פלאפון מקבלת גב רציני. החברות הסלולריות הגדולות - סלקום ופרטנר חלשות פיננסית ועסקית, וייתכן שהבעלים והמנהלים של בזק יחשבו שנכון להם להקריב את פלאפון מול התחרות הסלולארית והעיקר שהתחרות לא תגלוש מהר מדי לתחומים הנוספים.

מה הכוונה? סלקום ופרטנר לא באמת יכולות להתמודד עם פריסת סיבים, עם החדרה של טכנולוגיה מתקדמת - יש להן מוצר, אין להן כסף. 

לבזק יש את התשתית הטובה ביותר, אם כי, היא רק בתחילת הפריסה של הסיבים האופטיים. לבזק יש גב וכסף. ואם כך, בזק דרך פלאפון יכולה להחליש את החברות הסלולאריות במגרש הביתי והחשוב שלהן - שוק הסלולר, וכך הן ימשיכו לדמם ולא יהיו ערוכות ומוכנות להיכנס לשווקים הנוספים; ובעצם לפגוע עוד יותר בתחרות.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיים שטפלר מנכל ארית
צילום: באדיבות המצולם

מה יודע צבי לוי שאנחנו לא? ארית מנצלת אופוריה במניה כדי להנפיק מהציבור

המוסדיים יקנו, אבל האם הם היו קונים אם זה היה הכסף האישי שלהם? ארית בתקופה נהדרת ואחרי שהיתה על סף פשיטת רגל והמדינה הצילה אותה, היא מרוויחה מהמדינה מאות מיליונים ברווחיות של חברת אנבידיה - גאות בשוק הביטחוני היא סיבה נהדרת לצבי לוי למכור-להנפיק לפי 5 מיליארד שקל, אבל האם הרווחים האלו יימשכו? ממש לא בטוח

אדיר בן עמי |

אם המוכר רוצה למכור במחיר מסוים, אז ברור שהמחיר מתאים לו, המחיר טוב מבחינתו. אם הקונה רוצה לקנות במחיר הזה - אז יש עסקה. האם יכול להיות שהמחיר טוב לשני הצדדים. כן, אם שניהם "מקריבים" בדרך ומתכנסים לעסקה. בהנפקות זה לא קורה, כי לרוב יש א-סימטריה של מידע. המוכר יודע יותר מהקונה, וגם כי הקונים הם לא באמת שמים את הכסף שלהם, אלא "כסף של אחרים".   

במצב המתואר, האם זו עסקה במחיר ראוי-נכון? האם כשגופים מוסדיים יקפצו עכשיו על ההנפקה של ארית-רשף זו עסקה ראויה? אי אפשר לדעת מה  יהיה והמניה בהחלט יכולה להמשיך לעלות, אבל אפשר לדעת דבר אחד ברור - ארית שהיתה חברה של 100-150 מיליון שקל, קפצה לשווי של 5 מיליארד שקל בזכות המלחמה. ההצטיידות היתה גדולה, המחירים היו בשמיים - משרד הביטחון קנה כנראה בלי לחשוב יותר מדי - המספר בדוח של ארית שמוכיח - משרד הביטחון מפזר כספים

זה לא יכול להימשך. נכון שיש שינוי תפיסתי עולמי ונכון שההצטיידות הצבאית עלתה, אבל זה גם יביא תחרות ויוביל לשחיקה ברווחיות. כמו כמעט כל דבר שעולה מהר, יש גם ירידות, טלטלות וגלים בדרך. ארית לא מפתחת שבבי AI שהיא יכולה להרוויח עליהם 75% , היא לא אינבידיה, היא חברה של לואו טק שעושה עבודה טובה, מייצרת מערכות וכלים טובים מאוד, אבל יש גאות בעסקיה,  בשל ניצול הזדמנות של ההנהלה והבעלים. אגב, כשהחברה קרסה והגיעה לפשיטת רגל, המדינה הצילה אותה מספר פעמים. עכשיו כשצריך אותה, היא - ואין לנו טענות על כך, זו המטרה של עסק - ממקסמת רווחים ומוכרת במחירים גבוהים.

הטענות שלנו הן כלפי המוסדיים שאם יעשו שיעורי בית יפנימו שהתוצאות של ארית ימשיכו להיות טובות עוד שנה, אולי שנתיים, אבל מה אחר כך? לקנות חברה במכפיל רווח של 8 זה לא תמיד נכון, השאלה אם זה יימשך לאורך זמן. וכל זה כשהטכנולוגיה משתנה - התותחים החדשים שייכנסו לצבא מתוצרת אלביט לא יעבדו כנראה רק עם סוגי המרעומים של ארית. 

וכמובן שדגל האזהרה הגדול הוא המכירה - ארית מנפיקה את רשף שהיא כאמור כל הפעילות של ארית, היא בעצם מוכרת את עצמה. אם המצב כל כך טוב, והצמיחה ברורה והרווחים הגדולים ימשיכו, אז למה להנפיק? מה יודע המוכר, צבי לוי, הבעלים ויו"ר החברה שהקונים לא יודעים? ולמה הוא כנראה יצליח לסדר אותם?   

 

חיים שטפלר מנכל ארית
צילום: באדיבות המצולם

מה יודע צבי לוי שאנחנו לא? ארית מנצלת אופוריה במניה כדי להנפיק מהציבור

המוסדיים יקנו, אבל האם הם היו קונים אם זה היה הכסף האישי שלהם? ארית בתקופה נהדרת ואחרי שהיתה על סף פשיטת רגל והמדינה הצילה אותה, היא מרוויחה מהמדינה מאות מיליונים ברווחיות של חברת אנבידיה - גאות בשוק הביטחוני היא סיבה נהדרת לצבי לוי למכור-להנפיק לפי 5 מיליארד שקל, אבל האם הרווחים האלו יימשכו? ממש לא בטוח

אדיר בן עמי |

אם המוכר רוצה למכור במחיר מסוים, אז ברור שהמחיר מתאים לו, המחיר טוב מבחינתו. אם הקונה רוצה לקנות במחיר הזה - אז יש עסקה. האם יכול להיות שהמחיר טוב לשני הצדדים. כן, אם שניהם "מקריבים" בדרך ומתכנסים לעסקה. בהנפקות זה לא קורה, כי לרוב יש א-סימטריה של מידע. המוכר יודע יותר מהקונה, וגם כי הקונים הם לא באמת שמים את הכסף שלהם, אלא "כסף של אחרים".   

במצב המתואר, האם זו עסקה במחיר ראוי-נכון? האם כשגופים מוסדיים יקפצו עכשיו על ההנפקה של ארית-רשף זו עסקה ראויה? אי אפשר לדעת מה  יהיה והמניה בהחלט יכולה להמשיך לעלות, אבל אפשר לדעת דבר אחד ברור - ארית שהיתה חברה של 100-150 מיליון שקל, קפצה לשווי של 5 מיליארד שקל בזכות המלחמה. ההצטיידות היתה גדולה, המחירים היו בשמיים - משרד הביטחון קנה כנראה בלי לחשוב יותר מדי - המספר בדוח של ארית שמוכיח - משרד הביטחון מפזר כספים

זה לא יכול להימשך. נכון שיש שינוי תפיסתי עולמי ונכון שההצטיידות הצבאית עלתה, אבל זה גם יביא תחרות ויוביל לשחיקה ברווחיות. כמו כמעט כל דבר שעולה מהר, יש גם ירידות, טלטלות וגלים בדרך. ארית לא מפתחת שבבי AI שהיא יכולה להרוויח עליהם 75% , היא לא אינבידיה, היא חברה של לואו טק שעושה עבודה טובה, מייצרת מערכות וכלים טובים מאוד, אבל יש גאות בעסקיה,  בשל ניצול הזדמנות של ההנהלה והבעלים. אגב, כשהחברה קרסה והגיעה לפשיטת רגל, המדינה הצילה אותה מספר פעמים. עכשיו כשצריך אותה, היא - ואין לנו טענות על כך, זו המטרה של עסק - ממקסמת רווחים ומוכרת במחירים גבוהים.

הטענות שלנו הן כלפי המוסדיים שאם יעשו שיעורי בית יפנימו שהתוצאות של ארית ימשיכו להיות טובות עוד שנה, אולי שנתיים, אבל מה אחר כך? לקנות חברה במכפיל רווח של 8 זה לא תמיד נכון, השאלה אם זה יימשך לאורך זמן. וכל זה כשהטכנולוגיה משתנה - התותחים החדשים שייכנסו לצבא מתוצרת אלביט לא יעבדו כנראה רק עם סוגי המרעומים של ארית. 

וכמובן שדגל האזהרה הגדול הוא המכירה - ארית מנפיקה את רשף שהיא כאמור כל הפעילות של ארית, היא בעצם מוכרת את עצמה. אם המצב כל כך טוב, והצמיחה ברורה והרווחים הגדולים ימשיכו, אז למה להנפיק? מה יודע המוכר, צבי לוי, הבעלים ויו"ר החברה שהקונים לא יודעים? ולמה הוא כנראה יצליח לסדר אותם?