לאחרונה נדונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תביעה של 3 אחיות כנגד אחיהם ואחותן בטענה כי ניצלו את מצב אימם המנוחה, והחתימו אותה על מסמכים בהן העבירה להם את כל נכסיה. שתי דירות ושתי חנויות בשווי של מיליוני שקלים.

תחילתו של הסיפור, בשנת 1998 אז חתמו בני הזוג המנוחים, הוריהם של הצדדים במשפט על צוואה הדדית בפני עדים. הצוואה קבעה כי במקרה של פטירת אחד מבני הזוג לפני השני – כל רכושם יעבור למי שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם, באופן של הוראת "יורש אחר יורש", בנוסף, קבעו כי בנם יקבל לבעלותו את אחת החנויות לבחירתו מבין השתיים, וכי כל יתרת הרכוש מעבר לכך,  יועבר לכל ילדיהם בחלקים שווים.

למנוחים היו חמישה ילדים. ארבע בנות ובן.  שלוש מהבנות הגישו תביעה כנגד אחיהם ואחותם, ועתרו לביטול העברות המתנה במקרקעין עליהן חתמה אימם המנוחה במהלך חייה, לטובת שני האחים.

• הצוואה נועדה להבריח נכסים מנושה – השופטת פסקה שיש לקיימה
• קרב הירושה על המיליונים: הידועה בציבור נגד הילדים. מה קבע השופט?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

  צילום דורון סהר 

העבירה את הדירות לבנה במתנה

השתלשלות הדברים התחילה בשנת 2005 אז נפטר אביהם המנוח, ובשנת 2006 ניתן צו לקיום צוואתו, לפיו האם המנוחה היא היורשת. בשנת 2017 נפטרה אימם המנוחה, ובחודש דצמבר 2019 ניתן צו לקיום צוואתה, לפיו חמשת הילדים הם היורשים החוקיים שלה, למעט זכות לאח לגבי אחת החנויות.

3 מהאחיות לא ידעו כי בשנת 2007, כעשור לפני פטירתה העבירה אימם המנוחה את דירת המגורים שלה וכן דירה נוספת שהייתה בבעלותה, לידי בנה ללא תמורה. בחודש פברואר באותה שנה נחתם על ידי האם והאח, הסכם מתנה למסירת הדירה וכן תצהירים וייפוי כוח לטובת העברת רישום הבעלות בדירה הנוספת.

בנוסף, נרשמה הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין. הדירה נמכרה על ידי האם ובמקומה נרכשה דירה נוספת בבעלותם של בנה ואשתו. כמו כן, באותה השנה הועברו 290 אלף שקל מחשבון האם לחשבון בנה. חודש לאחר מכן משך הבן גם 207 אלף שקל מחשבון אימו. לאחר מכן חתמה האם גם על מסמך לפיו היא מעבירה לבנה 60 אלף שקל  מתמורת הדירה שנמכרה, ושנה לאחר מכן נחתם עוד מסמך על העברת 235 אלף דולר לידי הבן.

• פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
• היזמית התעכבה שנתיים - וזה מה שנגזר עליה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

בשנת 2008 נחתם הסכם מתנה למסירת החנות השניה לידי הנתבעת השניה בתיק, האחות. 

גילו כי נושלו מהירושה

כאמור, שנתיים לאחר פטירת אימם בשנת 2019, ניתן צו לקיום צוואתה לפיו חמשת ילדיה הם היורשים החוקיים שלה. אז גילו שלושת האחיות כי נושלו מירושתן על ידי שני אחיהם. האחיות שגילו כי אימם העבירה את כל נכסיה במתנה לאחריהם ואחותן מיהרו להגיש תביעה כנגדם.

בתביעה התבקש בית המשפט להורות על ביטול העברות המתנה של דירת המגורים החדשה; החנות והדירה הנוספת,  האחיות ביקשו כי בית המשפט יצהיר כי זכויות אימם המנוחה בנכסים אלה הינן חלק בלתי נפרד מעיזבונה, אשר שייך בחלקים שווים לארבעת האחיות והאח. התובעות ביקשו לקבוע כי הן זכאיות להירשם כבעלים של 3/5 בנכסים אלה, וכי הן זכאיות לקבל לידן 3/5 מדמי השכירות שנגבו בפועל ביחס לנכסים אלו או מדמי השימוש הראויים. בנוסף ביקשו להורות גם על השבת כספים שהועברו במתנה מהאם לאח.

שלושת התובעות טענו כי אימם המנוחה הייתה חולה מאוד במחלות קשות ורבות ולא הייתה צלולה בדעתה כדי לחתום על הסכמי המתנה. לטענתן, קביעתו של המומחה עומדת בקנה אחד עם טענתן לפיה האח ניצל את מצוקתה הנפשית והגופנית של האם, ואת התלות שלה בו, וגרם לה לחתום על ההעברות כנגד רצונה.

בנוסף טענו כי  התובעות טוענות כי גם העברת החנות לידי האחות הייתה במשותף ובתכנון של האח. וכי חתימת אימם המנוחה על מסמכי ההעברות במתנה של נכסי המקרקעין נעשו תחת עושק, כפייה והשפעה בלתי הוגנת מצד אחיהם ואחותן.  בנוסף טענו כי  ההעברות של הנכסים על ידי האם נעשו בניגוד לאמור בצוואתה ההדדית, עליה חתמה עם אביהן המנוח, וכי הן מנוגדות אף להערות האזהרה בשל קיומה של הצוואה.

כמו כן טענו האחיות כי השכירות החודשית על 2 הדירות והחנות מסתכמות ב-17.5 אלף שקל לחודש והן דרשו קבלת 60% מההכנסה מאז פטירת אימם.

קיימו את רצון אימם

האחים הנתבעים, טענו כי העברות נכסי המקרקעין במתנה משקפות את רצון אימם המנוחה, שכן, האח היה זה שנשא בטיפול בה לאורך השנים, וטיפל בה כאשר התגוררה בבית משפחתו מאז פטירתו של האב, במשך 12 שנותיה האחרונות.

בנוסף טענו כי דמי השכירות שהתקבלו על ידי האח מהשכרת הדירה החנות שימשו אותו להוצאותיה של אימם והטיפול בה, ובכלל זה העסקת מטפלת.

לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף מפאת העדר יריבות, שיהוי, וחוסר תום לב מצד 3 התובעות. לטענתם, אחיותיהם ידעו על העברות הנכסים בזמן אמת, ובחרו להמתין 12 שנה עד להגשת התביעה. לטענתם, התובעות ידעו כי האם בחייה הייתה עומדת מאחורי פעולות ההעברות ולכן נמנעו מהגשת התביעה עד כה.

האח והאחות טענו כי הסכמי המתנה משקפים את רצון אימם המנוחה, וכן, את העובדה כי הם היו אלה שדאגו לרווחתה לאחר שאביהם נפטר – לעומת אחיותיהן התובעות שזנחו אותה.

לטענתם, כתב התביעה אינו מגלה עילה לביטול הסכמי המתנה, וכפועל יוצא מכך גם לא להחזרת הרכוש לגדרי העזבון של האם המנוחה. לטענתם בצוואתם ההדדית של הוריהם, לא נרשמה כל הגבלה ביחס לבן הזוג הנותר בחיים. לכן, האם יכולה הייתה לעשות כברצונה ו"כבתוך שלה" ברכוש שירשה מהאב.

הודה שהייתה בלתי-כשירה

השופטת  תמר סנונית פורר קבעה כי אימם המנוחה "לא הייתה כשירה עת ערכה את מסמכי ההעברות במתנה – הן העברות נכסי המקרקעין והן העברות הכספים".

השופטת קבעה כי הטענה של הנתבעים לשיהוי והתיישנות נדחית, משום ש"התובעות לא ידעו על אודות ההעברות בזמן אמת, ולבטח שלא מזה 6 שנים. התובעות, כפי שהוכח בפניי, היו מודעות אך ורק לעצם הרעיון להעברת החנות השנייה לטובת האחות הנתבעת". השופטת ציינה כי "התובעות פעלו, לאחר תקופה של כשנה לאחר פטירת האם, כדי להסדיר את ענייני חלוקת הירושה, וכך נודע להן על אודות העברות המתנה. האח הודה כי הוא לא הרגיש מחויב לשתף אותן, וכי לא פעל בשקיפות לטעמו ממניעים מוצדקים. השופטת סנונית פורר קבעה כי מאחר והתברר לתובעות דבר ההעברה רק לאחר פטירת האם שנפטרה בשנת 2017 וכאשר התביעה הוגשה בשנת 2019 – לא ניתן לטעון לא להתיישנות ולא לשיהוי. יתרה מכך, ולאור העובדות שהתבררו בהליך לגבי מצבה של האם גם חובת תום הלב מחייבת לקבוע כי ספירת ההתיישנות תחל רק לאחר פטירתה ועת נודע לתובעות דבר ההעברות ולא טרם לכך".

לא הייתה כשירה

השופטת סנונית פורר ציינה כי  במקרה שלפנינו אנו עוסקים בהסכם מתנה. השופטת ציינה כי אין חולק, כי הבן לא נתן לאימו כל תמורה עבור העברת דירתה היחידה לידיו, תוך שימור זכותה למגורים לשארית חייה. סעיף 2 לחוק המתנה,  מבהיר, כי הסכם למתן מתנה הוא חוזה, וכדי ליצור מתנה - כמו כל חוזה אחר - נדרשת הסכמה וגמירת דעת של המתקשרים בו.

השופטת ציינה כי "בחוק המתנה אין הוראה בדבר מהותה של גמירת הדעת הנדרשת. לפיכך, על מנת לבחון האם התקיימה במנוח גמירת הדעת הדרושה לביצוע הסכם המתנה, יש לפנות למבחן האובייקטיבי הקבוע בדיני החוזים הכלליים.  על פי מבחן זה, יש להידרש להתנהגות הצדדים ולנסיבות העניין לפני כריתת החוזה ולאחריו. בתוך כך, יש לתת את הדעת לאופי העסקה, במקרה זה עסקת מתנה. המגמה הכללית בדיני המתנה היא להגן בעיקר על נותן המתנה, להבדיל ממקבלה".

השופטת הוסיפה כי "הגיונה של גישה זו טמון בכך, שמקבל המתנה הוא צד שלא תרם מצדו דבר לעסקה ושכל מה שניתן לו - בחסד ניתן. לפיכך, הוא איננו זכאי לאותה מידה של הגנה הניתנת למי שתרם לעסקה החוזית, הוא נותן המתנה. לפיכך, בעסקת מתנה מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת של הנותן - כי זו ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה, וניתן יהיה להכיר בציפיות מקבל המתנה כלגיטימיות".

  השופטת תמר סנונית פורר צילום הרשות השופטת

הגישו לביטוח לאומי מסמכים על מחלתה

השופטת סנונית פורר ציינה כי על פי חומר הראיות בתיק מוכח כי הנתבעים עצמם סברו כי אימם לא כשירה.

"בעת חייה של המנוחה ובתקופה הרלוונטית לביצוע ההעברות הנתבעים העלו טענות מול ביטוח לאומי, מהן עולה כי בזמן אמת סברו הנתבעים עצמם ועל פי הדיווחים שלהם כי אימם המנוחה אינה כשירה".

השופטת ציינה כי כעת טוענים הנתבעים כי הצהרתם בפני הביטוח הלאומי לא הייתה נכונה ונועדה לדווח על החמרה לצורך קבלת עזרה. השופטת סנונית פורר קבעה כי "אין מקום לקבל טענה זו. אין דיווח אחד של הנתבעים אלא שורה של הצהרות ומסמכים רפואיים המעידים על היעדר כשירות והצהרות בעיקר של האח על העדר כשירותה של האם. השופטת קבעה כי הנתבעים מושתקים מלטעון כנגד הצהרותיהם בפני הביטוח הלאומי בזמן אמת במסגרת ההליך. זאת כחלק מהשתק שיפוטי וחובת תום הלב.

על פי הראיות שהתגלו במשפט כחלק מגילוי המסמכים הרחב שהיה בתיק נמצא כי בשנת 2007, בשנה בה נחתמו הסכמי המתנה על הדירות, הגיש הבן בקשה לביטוח הלאומי לבדיקה מחדש של זכאי עקב טענת החמרה. בבקשתו כתב הבן  כי: "האישה אינה מתמצאת בתרופות, ואינה לוקחת אותן לבדה בצורה מסודרת, וכי  הוא או המטפלת מגישים לה את התרופות". בהמשך צוין על ידי הבודקת של הביטוח הלאומי כי "התרשמתי שהאישה מבינה את דברי, אך לא תמיד ידעה לענות. היתה שקטה לא יזמה שיחה. לפי התרשמותי לא הבינה את מטרת הביקור שלי. לדברי הבן לאישה ירידה קוגניטיבית ניכרת לא מסוגלת לדאוג לעצמה לא זוכרת לקחת את התרופות שהוא הכין בסדרן, לא זוכרת לאכול את האוכל שהמטפלת הכינה והשאירה על השולחן. כן טען כי מספר פעמים לתאונות במטבח. מעשנת הרבה ומכבה את הסיגריות במקומות לא מקובלים כמו התיק שלה".

גם המומחה קבע כי לא הייתה צלולה

3 התובעות הגישו חוות דעת  רפואית מטעמן של פרופ' נוי, מומחה לפסיכוגריאטריה. חוות הדעת נערכה בשנת 2021 לאחר שהוצגו בפני המומחה המסמכים הרפואיים של אימם המנוחה משנת 2005 ואילך. המומחה קבע כי "ניתן לקבוע כי באף אחד מהמועדים הנדונים, לא הייתה המנוחה בעלת כשירות משפטית ולא הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות".

בנוסף על פי הראיות נחשף כי הבן הביא את אימו למשרדי עורכי הדין לחתימה על ההסכמים להעברת הנכסים, ולא פירט בפני עו"ד ולא גילה להם מה מצבה האמיתי של האם. הבן הביא את האם אך לא נכח בפגישות עצמן.

לבן הייתה ההיכרות מוקדמת עם עורך הדין משום שעסק כמתווך. השופטת ביקרה את התנהלות עורכי הדין וציינה כי "ביצוע ההעברות העוקבות בפרק זמן מחודש פבוראר ב-2007 ועד לחודש אוגוסט ב-2008, באופן שבו האם מרוקנת את עצמה מנכסיה היה צריך להדליק נורות אדומות ולכל הפחות לבקש אישור רפואי מתאים מהאם. התמונה הכוללת שבה אחת למספר חודשים האם מגיעה לבצע עוד העברה של מקרקעים או כספים בשיעור משמעותי עד שהיא נותרה חסרת כל, מחייבת הייתה בדיקה ולא הסתכלות פרטנית ובמנותק כל העברה בנפרד".

השופטת קבעה כי "שוכנעתי כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את מסמכי ההעברות במתנה החל מחודש 2/2007 ועד לחודש 11/2008 – לא של נכסי המקרקעין ולא של העברות הכספים. למנוחה לא הייתה גמירות דעת להתקשר באותם הסכמים ולהעניק מתנות לנתבעים כפי שהעניקה. על כן לא התקיימו תנאי הסף להתקשרות בחוזה - גמירות דעת ומסויימות, הצעה וקיבול, ועל כן לא השתכלל חוזה, ומשכך ניתן לקבוע כי ניתן לבטל את החוזה בשל כך בלבד".

השפעה בלתי הוגנת 

השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי במקרה שלפנינו התקיימה גם השפעה בלתי הוגנת על ידי בנה ובתה. "לולא האמון המוחלט של המנוחה באח, תלותה בו, מעורבותו, עולה ספק האם היו מתבצעות שלל העברות המתנה, באופן בלתי מאוזן בין האחים, ובאופן שיוצר נישול ואי הוגנות מובהקת ביחס לרצון ההורים בצוואתם ההדדית, ואי הוגנת כלפי המנוחה מאחר ומדובר בשינוי מצבה הכלכלי לרעה ובאופן מפליג עד כדי ריקונה מכל נכסיה" כתבה השופטת בפסק הדין.

השופטת קבעה כי "הגנתם של הנתבעים והסבריהם בנושא זה לא היו מספקים. מלבד הטענה שחזר עליה האח, שוב ושוב כי זה היה רצונה של האם, נדרש היה הסבר משכנע רב ביותר.מעבר לכך, תגובתה של האחות בחקירתה מעידה כי היא אף לא הייתה מעורבת בכך, ואף הייתה מוכנה לחלק את שקיבלה בין אחיותיה.

השופטת קבעה כי היא מורה על ביטול עסקאות המתנה והעברות שבוצעו על ידי האם. 3 התובעות זכאיות לחלקן על פי צוואת המנוחה בשיעור של 1/5 כל אחת בכל אחד מהנכסים. בנוסף, האח ישיב לתובעות את הכספים שקיבל מהאם על סך של 290,000 שקל-כאשר חלקן של כל אחת מהתובעות הוא 1/5, וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הקבלה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן פסקה השופטת כי האח ישיב ל-3 התובעות את הכספים שקיבל מהאם על סך של 235,000  דולר- גם כאן 1/5 לכל אחת מהתובעות עם הפרשי ריבית והצמדה.

בנוסף פסקה השופטת כי 3 התובעות יקבלו 1/5 כל אחת מכספי השכירות של נכסי המקרקעין שהתקבלו בידי אחיהם הנתבעים החל ממועד ההעברה ועד לתשלום בפועל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בנוסף ישלמו הנתבעים לאחיותיהן הוצאות משפט של 45,000 שקל.