בית המשפט הטיל עיקולים של 120 מיליון שקל על בכירי וסטו לשעבר
החברה פרסמה כי לבקשתה הוטלו עיקולים זמניים על נכסי המנכ"ל לשעבר יניב ברטלה, הסמנכ"ל לשעבר, ובכירים נוספים. בית המשפט הכיר באופן חריג בהליכים המתקיימים בארצות הברית
בית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל עיקולים זמניים של כ-120 מיליון שקל על בכירי חברת וסטו לשעבר. העיקולים בסכום של 90 מיליון שקל הוטלו על נכסיהם של יניב ברטלה המנכ"ל לשעבר ועל אלון ליפשיץ, סמנכ"ל החברה לשעבר. כמו כן הטיל בית המשפט על אודי גינתי וג'וש רורקה בכירים לשעבר בחברה, ועל טל עוזר שנתן שירותים לחברה, עיקולים של 28 מיליון שקל.
העיקולים הוטלו לבקשת החברה במסגרת הליך לא רגיל בו בית המשפט בישראל הכיר בהליך חדלות פירעון שמתנהל בארצות הברית, ומתייחס אליו כהליך משפטי משני, שמכוחו ניתן לתת סעדים מכוח חוק חדלות פירעון.
יניב ברטלה מנכל וסטו לשעבר צילום יחצ
דורשים להשיב את הכסף לחברה
החברה הגישה לבית המשפט המחוזי ביום חמישי האחרון בקשה להטלת עיקולים זמניים על חשבונות הבנק של הבכירים, וכן על נכסי מקרקעין, מניות וכן צו שיאסור על אחד הבכירים להעביר כספים מחשבונו בז'נבה שבשווייץ. בווסטו טענו כי העיקולים נדרשים כדי שניתן יהיה ניתן להשיב את הכספים לחברה. בנוסף הגישה החברה בקשה למתן הוראות בו היא דורשת מהבכירים לשעבר את השבתם של מאות מיליוני שקלים לחברה. לפני חודשיים התפוצצה פרשת ההונאה בווסטו (Vesttoo), לאחר שעלה החשד שהוצגו מסמכי ערבויות מזויפים. חברת האינשורטק שיושבת במגדל לוינשטיין בתל אביב, בדקה האם מסמכי ערבויות זויפו במטרה להוציא הסכמים לפועל. חברי הדירקטוריון מינו משרד עורכי דין על מנת שיבצע חקירה מקיפה. לפני שבועיים הגיש דירקטוריון החברה לבית המשפט בארצות הברית את דוח החקירה. "מהממצאים של החקירה עולה שמספר בכירים לשעבר בווסטו, יניב ברטלה המנכ"ל ואחד המייסדים, אלון ליפשיץ, ושני בכירים נוספים, אודי גינתי וג'וש רורקה, היו מעורבים ישירות ביצירת מסמכים מזויפים ובזיוף זהויות. "מספר צדדים שלישיים היו מעורבים גם בתוכנית זו, לרבות עובדי בנק של בנק הבנייה הסיני (China Construction Bank) ובנקים אחרים ואנשים הקשורים למשקיע הגדול ביותר של החברה, חברה הידועה בשם Yu Po Finance Ltd. בעוד שהחברה ציינה בתחילה כי מקור ההונאה הוא חיצוני, הראיות שנמצאו מראות שהאנשים שצוינו לעיל כיוונו, יזמו ועסקו ביודעין בפעילויות ההונאה עצמם. אופי והיקף הקונספירציה על ידי ובין העבריינים השונים לבשו צורות שונות". ההונאה בוצעה דרך שיתופי פעולה עם עובדים בבנקים, שרובם מסין. על פי הדוח, כמעט 3.3 מיליארד דולר של מכתבי אשראי בהמתנה (LOC) קשורים לפרשה. 2.8 מיליארד דולר מבנק הבנייה בסין, 362 מיליון דולר מבנק סטנדרט צ'ארטד ו-186 מיליון דולר מסנטנדר. על פי החשד וסטו קיבלה עמלות על כל העסקאות הללו. החברה מעסיקה כיום כ-160 עובדים, רובם בישראל, אבל גם באסיה - בטוקיו, הונג קונג, דובאי וסיאול, בניו יורק שבארה"ב וגם בלונדון. החברה שנוסדה כאמור על ידי יניב ברטלה, בן זיקל ואלון ליפשיץ מחברת בין חברות ביטוח לגופים בשוק ההון. כך יכולים המבטחים לפזר סיכונים. בחברה הושקעו מעל 100 מיליון דולר באמצעות מוסדות פיננסים חזקים מרחבי העולם. סבב ההשקעה של הגופים הגדולים, שיקף בחודש ינואר האחרון שווי של 785 מיליון דולר. בין הגופים שהשקיעו בה היו גם הקרנות הישראליות - הנקו ואקסון. החברה רשמה הכנסות של כ-100 מיליון דולר בשנה.
- 2.עו"ד 04/01/2024 19:21הגב לתגובה זוההליכים המיותרים האלה של חדלטת פירעון. מי שחייב מעל 100 אלף שקל- כבר לא יחזיר. כי אין לו מנין. ההליכים נועדו לספק עבודה לעורכי דין מקושרים. בזבוז כסף ציבורי- זמו שיפוטי מתי כי פעם מפרק או מנהצ מיוחד הצליח להחזיר "מיליונים" לנושים???
- 1.גבריאל 09/12/2023 12:48הגב לתגובה זוהחוק בישראל? והשופטים בישראל? צריך דחוף רפורמה. ממש לא את הרפורמה של דבילוין, אלא באמת רפורמה.
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
חוזה מכירת דירה CHATGPTניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים
שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית
בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.
ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.
אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.
"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"
בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.
- בעל שליטה בחברה שקרסה ב-2014 ישלם את חובותיה
- רשם החברות מאפשר פטור מאגרה על פירוק חברות לא פעילות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי, "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.
