בית המשפט הטיל עיקולים של 120 מיליון שקל על בכירי וסטו לשעבר
החברה פרסמה כי לבקשתה הוטלו עיקולים זמניים על נכסי המנכ"ל לשעבר יניב ברטלה, הסמנכ"ל לשעבר, ובכירים נוספים. בית המשפט הכיר באופן חריג בהליכים המתקיימים בארצות הברית
בית המשפט המחוזי בתל אביב הטיל עיקולים זמניים של כ-120 מיליון שקל על בכירי חברת וסטו לשעבר. העיקולים בסכום של 90 מיליון שקל הוטלו על נכסיהם של יניב ברטלה המנכ"ל לשעבר ועל אלון ליפשיץ, סמנכ"ל החברה לשעבר. כמו כן הטיל בית המשפט על אודי גינתי וג'וש רורקה בכירים לשעבר בחברה, ועל טל עוזר שנתן שירותים לחברה, עיקולים של 28 מיליון שקל.
העיקולים הוטלו לבקשת החברה במסגרת הליך לא רגיל בו בית המשפט בישראל הכיר בהליך חדלות פירעון שמתנהל בארצות הברית, ומתייחס אליו כהליך משפטי משני, שמכוחו ניתן לתת סעדים מכוח חוק חדלות פירעון.
יניב ברטלה מנכל וסטו לשעבר צילום יחצ
דורשים להשיב את הכסף לחברה
החברה הגישה לבית המשפט המחוזי ביום חמישי האחרון בקשה להטלת עיקולים זמניים על חשבונות הבנק של הבכירים, וכן על נכסי מקרקעין, מניות וכן צו שיאסור על אחד הבכירים להעביר כספים מחשבונו בז'נבה שבשווייץ. בווסטו טענו כי העיקולים נדרשים כדי שניתן יהיה ניתן להשיב את הכספים לחברה. בנוסף הגישה החברה בקשה למתן הוראות בו היא דורשת מהבכירים לשעבר את השבתם של מאות מיליוני שקלים לחברה. לפני חודשיים התפוצצה פרשת ההונאה בווסטו (Vesttoo), לאחר שעלה החשד שהוצגו מסמכי ערבויות מזויפים. חברת האינשורטק שיושבת במגדל לוינשטיין בתל אביב, בדקה האם מסמכי ערבויות זויפו במטרה להוציא הסכמים לפועל. חברי הדירקטוריון מינו משרד עורכי דין על מנת שיבצע חקירה מקיפה. לפני שבועיים הגיש דירקטוריון החברה לבית המשפט בארצות הברית את דוח החקירה. "מהממצאים של החקירה עולה שמספר בכירים לשעבר בווסטו, יניב ברטלה המנכ"ל ואחד המייסדים, אלון ליפשיץ, ושני בכירים נוספים, אודי גינתי וג'וש רורקה, היו מעורבים ישירות ביצירת מסמכים מזויפים ובזיוף זהויות. "מספר צדדים שלישיים היו מעורבים גם בתוכנית זו, לרבות עובדי בנק של בנק הבנייה הסיני (China Construction Bank) ובנקים אחרים ואנשים הקשורים למשקיע הגדול ביותר של החברה, חברה הידועה בשם Yu Po Finance Ltd. בעוד שהחברה ציינה בתחילה כי מקור ההונאה הוא חיצוני, הראיות שנמצאו מראות שהאנשים שצוינו לעיל כיוונו, יזמו ועסקו ביודעין בפעילויות ההונאה עצמם. אופי והיקף הקונספירציה על ידי ובין העבריינים השונים לבשו צורות שונות". ההונאה בוצעה דרך שיתופי פעולה עם עובדים בבנקים, שרובם מסין. על פי הדוח, כמעט 3.3 מיליארד דולר של מכתבי אשראי בהמתנה (LOC) קשורים לפרשה. 2.8 מיליארד דולר מבנק הבנייה בסין, 362 מיליון דולר מבנק סטנדרט צ'ארטד ו-186 מיליון דולר מסנטנדר. על פי החשד וסטו קיבלה עמלות על כל העסקאות הללו. החברה מעסיקה כיום כ-160 עובדים, רובם בישראל, אבל גם באסיה - בטוקיו, הונג קונג, דובאי וסיאול, בניו יורק שבארה"ב וגם בלונדון. החברה שנוסדה כאמור על ידי יניב ברטלה, בן זיקל ואלון ליפשיץ מחברת בין חברות ביטוח לגופים בשוק ההון. כך יכולים המבטחים לפזר סיכונים. בחברה הושקעו מעל 100 מיליון דולר באמצעות מוסדות פיננסים חזקים מרחבי העולם. סבב ההשקעה של הגופים הגדולים, שיקף בחודש ינואר האחרון שווי של 785 מיליון דולר. בין הגופים שהשקיעו בה היו גם הקרנות הישראליות - הנקו ואקסון. החברה רשמה הכנסות של כ-100 מיליון דולר בשנה.
- 2.עו"ד 04/01/2024 19:21הגב לתגובה זוההליכים המיותרים האלה של חדלטת פירעון. מי שחייב מעל 100 אלף שקל- כבר לא יחזיר. כי אין לו מנין. ההליכים נועדו לספק עבודה לעורכי דין מקושרים. בזבוז כסף ציבורי- זמו שיפוטי מתי כי פעם מפרק או מנהצ מיוחד הצליח להחזיר "מיליונים" לנושים???
- 1.גבריאל 09/12/2023 12:48הגב לתגובה זוהחוק בישראל? והשופטים בישראל? צריך דחוף רפורמה. ממש לא את הרפורמה של דבילוין, אלא באמת רפורמה.
"במצוקתי חתמתי": ביקשה לבטל את הסכם הגירושים
אשה שטענה כי סבלה מדלקת מוח שפגעה בכשירותה בעת החתימה על הסכם הגירושים מול בעלה לשעבר, ביקשה לבטל את ההסכם שנתיים לאחר שנחתם. בית הדין הרבני קבע כי היתה בדעתה בעת החתימה וכי תביעתה נועדה בעיקר לשפר את תנאי המזונות והעסק. השופטים חייבו אותה לשלם 25 אלף
שקל הוצאות משפט - 20 אלף שקל לבעלה ו-5,000 שקל לאוצר המדינה
בוקר ירושלמי שגרתי בבית הדין הרבני האזורי נהפך לזירה דרמטית של מאבק בין גרושה לבין בעלה לשעבר, מאבק שלא סבב עוד סביב שאלות של רכוש או משמורת, אלא סביב שאלה אחת מהותית: האם בעת שחתמה על הסכם הגירושים היתה האשה כשירה להבין על מה היא חותמת. התיק, שהחל כהליך רגיל לביטול הסכם, נהפך למסע משפטי ארוך שבו נבחן גבול שבין מצוקה אישית לבין ניסיון מאוחר לשנות החלטות שנחתמו בהסכמה.
האשה, שקיבלה קצבת נכות מביטוח לאומי ופנסיית נכות ממנורה מבטחים, טענה כי בעת שנחתם ההסכם סבלה ממחלת מוח נדירה - דלקת מוח מסוג NMDA אנצפליטיס - שפגעה, לדבריה, בכושרה הקוגניטיבי, בשיפוטה וביכולתה לקבל החלטות מושכלות. לטענתה, היא חתמה על ההסכם במצב של חולשה גופנית ונפשית, לאחר ניתוח שעברה להסרת גידול בשחלות, ומבלי שהיתה מודעת למשמעות ההסכמות שעליהן היא חתמה.
האשה, שיוצגה בידי עורכות הדין מרים זקין וסברינה בן חיים, הדגישה כי עורך הדין שייצג אותה בזמן אמת, עו"ד ישראל קדמי, הזהיר אותה שלא לחתום על ההסכם משום שהוא מקפח. ואולם לדבריה, "במצוקתי הרבה חתמתי בכל זאת". היא הוסיפה כי רק לאחר שהחלימה חלקית, הבינה עד כמה ההסכם אינו לטובתה. במסגרת טענותיה, היא ציינה כי, "לא יעלה על הדעת שהליך הגירושין יותיר צד אחד עם נכסים וזכויות, ואת האחר חסר כל".
הבעל טען שמדובר בתביעת סרק
מנגד, הבעל לשעבר, שיוצג בידי עו"ד מורן שבתי, טען כי מדובר בתביעת סרק שמטרתה אחת, לנסות ולשנות את תוצאות ההסכם עליו הצדדים חתמו מרצון חופשי לפני כשנתיים. לדבריו, "האשה היתה בדעתה, ניהלה משא ומתן ממושך שכלל שבע טיוטות הסכם, והיתה מיוצגת לכל אורך הדרך". עוד הוא ציין כי מאז הגירושים, האשה ניהלה חיים עצמאיים לחלוטין - טסה כמה פעמים לחו"ל, למדה עיצוב גרפי, ואף ניהלה מערכות יחסים חדשות, וכל אלה אינם מתיישבים עם טענותיה לאי כשירות.
- דרשה לבטל הסכם גירושים עקב כפייה - מה פסק ביהמ"ש?
- מי יקבל את הדירה - הגרושה או הנושים? זה מה שקבע בית המשפט
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין, בהרכב הדיינים הרב יצחק אושינסקי (אב בית הדין), הרב מאיר קאהן והרב יעקב שטיינהויז, בחן את השתלשלות העניינים בפירוט רב. בפסק הדין צוין כי האשה והבעל נישאו ב-2006 והתגרשו ביוני 2022, כשההסכם אושר בבית הדין ב-9 ביוני אותה שנה. בהסכם נקבעו המזונות לשלושת ילדיהם בסכום של 1,400 שקל לכל ילד, והאשה ויתרה על כתובתה ועל חלקה בעסק המשותף תמורת תשלום מוסכם. "הצדדים הופיעו בפני בית הדין, השיבו לשאלות הדיינים בצורה ממוקדת והביעו הסכמה מלאה", נכתב בפרוטוקול.
ישראלי-צרפתי נפטר בחו"ל - לפי איזה דין יחולק רכושו?
פסק דין תקדימי מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הכריע בסוגיה בינלאומית נדירה: מהו הדין שיחול על צוואת אדם בעל אזרחות כפולה, ישראלית וצרפתית, שבחר להוריש את רכושו כולו לאשתו, בניגוד לכללים המחייבים בצרפת להותיר לילדים חלק קבוע בירושה. השופטת הילה
מלר-שלו קבעה כי יש לקיים את הצוואה לפי הדין הישראלי, וכי היא מבטאת את רצונו החופשי של המנוח
זה היה סכסוך משפחתי מורכב שחצה גבולות ויבשות, ועסק בשאלה שאינה רק משפטית אלא גם ערכית: עד כמה יכול אדם לבחור בעצמו למי יותיר את עזבונו, כשהחוק במדינתו האחרת מחייב חלוקה שונה מזו שהוא ביקש בצוואתו. המקרה הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, ונדון בפני השופטת הילה מלר-שלו, שהציבה קו מנחה חשוב בתחום דיני הירושה הבינלאומיים. המנוח, אזרח ישראלי וצרפתי שנפטר בצרפת ב-2016, הותיר אחריו צוואה שערך בישראל שש שנים קודם לכן, ב-2010, בפני נוטריון. בצוואה הזו הוא ביקש להוריש את כל רכושו שבישראל לאשתו מנישואיו השניים, מבלי להותיר דבר לבנו מנישואיו הראשונים. בצרפת, לעומת זאת, הוצא לאחר מותו צו ירושה שנקבע לפי הדין הצרפתי, ולפיו חולק העזבון ביחס של 55% לאלמנה ו-45% לבן. זאת בהתאם להוראות הדין בצרפת, המחייבות להשאיר לילדים חלק קבוע בעיזבון - עיקרון המכונה הוראות השריון.
בישראל הגישה האלמנה, באמצעות עו"ד דוד אמסלם, בקשה לקיום צוואת המנוח. הבן, שיוצג בידי עו"ד אסף כהן, התנגד לכך בטענה כי יש להחיל את הדין הצרפתי, וכי צוואת האב מנוגדת לעקרונות המשפט בצרפת. לטענתו, לפי החוק הצרפתי, האב לא היה רשאי להדיר אותו מהעזבון. ואולם האלמנה טענה אחרת: לדבריה, מכיוון שהמנוח היה אזרח ישראלי וערך את צוואתו בישראל, הרי שהוא בחר - במפורש או לפחות במשתמע - שהדין הישראלי יחול על עזבונו. הדין הישראלי, בניגוד לצרפתי, מאפשר חופש כמעט מוחלט בציווי הרכוש לאחר המוות.
השופטת מלר-שלו פתחה את הכרעתה בקביעה שהשאלה העיקרית היא איזה דין חל על צוואת המנוח: "האם הדין הישראלי, כטענת המבקשת, או שמא הדין הצרפתי, כטענת המשיב?". כדי להשיב על כך, נדרש בית המשפט להכריע על פי תקנות האיחוד האירופי בנוגע לדיני ירושה בינלאומיים - תקנה 650/2012UE, הידועה כ"תקנת הירושה האירופית". תקנה זו, שנכנסה לתוקף באוגוסט 2015, קובעת כי ברירת המחדל היא החלת הדין של מקום מושבו האחרון של המנוח, אך מאפשרת חריג חשוב: אדם רשאי לבחור שהדין שיחול על עזבונו יהיה דין מדינת אזרחותו.
הבן טען שלא ניתן לקיים את הצוואה הישראלית
הבן טען כי מכיוון שהאב היה תושב צרפת בעת פטירתו, הרי שיש להחיל את הדין הצרפתי, וכי לא ניתן לקיים את הצוואה הישראלית. לדבריו, “המנוח היה מנוע מלנשל את בנו מעזבונו בישראל כפי שעשה בצוואתו. עוד הוסיף כי לא הוכח שהאב התכוון לבחור בדין הישראלי, שכן הצוואה נערכה עוד לפני כניסת התקנה האירופית לתוקף". האלמנה השיבה כי התקנה חלה גם על צוואות שנערכו לפני 2015, וכי כוונת המחוקק האירופי היתה לאפשר למצווה לבחור בדין אחר גם אם עשה זאת בעקיפין. לדבריה, “המנוח ביקש להחיל את הדין הישראלי כדי להבטיח שגם נכסי הניידי והדלא ניידי יעברו לבעלות המבקשת”.
- נדחה ערעור בנוגע לצוואה: "לא נתערב בממצאי מהימנות"
- הצוואה תקפה גם לאחר 50 שנה - אף שהעדים מתו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לצורך הגעה להכרעה בסוגיה, מינה בית המשפט מומחית לדין הצרפתי, עו"ד לורנס בנטולילה, שהגישה חוות דעת מקיפה. בנטולילה, המשמשת גם נוטריון בצרפת, הבהירה כי לפי הדין האירופי החדש, ניתן לזהות בחירה משתמעת של דין גם מתוך לשון הצוואה. “בחירת הדין נובעת גם מלשון הצוואה”, היא הסבירה בעדותה, והוסיפה כי לשון הצוואה של המנוח מצביעה על כך שהתכוון להחיל את הדין הישראלי על נכסיו בישראל. הבן ניסה לערער על אמינותה של המומחית וטען שחוות דעתה מבוססת על דעה אישית בלבד. ואולם השופטת דחתה טענה זו, וציינה כי עדותה היתה "מקצועית ומהימנה", והדגישה כי בית המשפט נוטה לאמץ את ממצאיו של מומחה מטעמו כל עוד לא הוכח אחרת.
