לא פינוי ולא בינוי; עורכי הדין החתימו על חוזה, בחרו נציג בעצמם, ואיימו על הדיירים
וועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין קיבלה את תלונות הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית כנגד עורכי הדין רוית סיני ואבי ביטאו. השניים חשודים כי יצגו בפרויקט של פינו בינוי גם את היזם וגם את הדיירים, בנוסף החתימו על חוזה ללא הסבר לדיירים על מה הם חותמים, ואף איימו עליהם בקנסות במסגרת ההסכם עליו החתימו אותם. בפרויקטים של התחדשות עירונית לעורכי הדין יש חשיבות מכרעת בקידום הפרויקט. לאור זאת הכללים בנושא מאוד ברורים. על עורכי הדין קיימת החובה לשמור על זכויות בעלי הדירות, ולפעול על מנת להשיג עבורם עסקה טובה. לעורכי הדין אסור לייצג הן את הדיירים והן את היזם במקביל, ובנוסף הדיירים בעצמם אמורים לבחור את עורך הדין שייצג אותם אל מול היזם בקידום הפרויקט. למרות זאת מפעם לפעם נתקלים ברשות להתחדשות עירונית במקרים בהם ישנם עורכי דין שמפירים את הכללים ופוגעים בזכויות בעלי הדירות. ועדת האתיקה של הלשכה החליטה להגיש כנגדם כתב קובלנה בגין פעולה בניגוד עניינים, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ופגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין. כתב הקובלנה שהוגש כנגד עו"ד רוית סיני כולל שני אישומים. עו"ד סיני נאשמת כי פעלה לקידום פרויקט כמארגנת של היזם מצד אחד, ובה בעת - כמייצגת את דיירי הבניין מצד שני. במסגרת זאת בחרה בעצמה את נציגות הדיירים, החתימה את בעלי הדירות על הסכם המחייב אותם לחתום עם יזם אותו היא בחרה עבורם ולשלם לה באופן אישי קנס בגובה 20,000 שקל ככל שיפרו את ההסכם. על בסיס הסכם זה, עו"ד סיני אף תבעה את אחת מדיירות הבניין שסירבה לחתום על החוזה עם היזם, תביעה שנמחקה לאחר שהדיירת קיבלה על עצמה לחתום, בעל כורחה. האישום השני נוגע לפנייה שביצעה עו"ד סיני ליזם בהצעה לשיתוף פעולה, לפני שהדיירים בחרו בה לייצגם. בשיחה עם היזם ציינה עו"ד סיני מפורשות כי שיטת הפעולה שלה היא להחתים את הדיירים מראש על כתב הסכמה, לפיו אם לא יחתמו על ההסכם עם היזם, היא רשאית לתבוע אותם. עו"ד סיני הדגישה בפני היזם כי תגרום לכך שבעלי הדירות יחתמו איתו באופן בלעדי, ללא קיום הליך תחרותי מול יזמים אחרים, וזאת בניגוד מובהק לטובת בעלי הדירות אותם היא אמורה לייצג.
הוחתמה בלי הסבר
כתב הקובלנה נגד עו"ד אבי ביטאו הוגש בעקבות תלונה שהוגשה לממונה על פניות הדיירים הפועלת ברשות הממשלתית להתחדשות עירונית, ולפיה דיירת הוחתמה על חוזה פינוי בינוי, מבלי שהבינה מהי מהות המסמך עליו היא חותמת. במהלך הבירור עם הממונה על פניות הדיירים טען עו"ד ביטאו שהוא מייצג כדין את דיירי הבניין, כולל את אותה מתלוננת, אך נמנע מלהציג ייפוי כוח כלשהו מטעם הדיירים. חמור מכך, לאחר החלטת הממונה לפיה החוזה עם היזם עליו החתים עו"ד ביטאו את המתלוננת בטל, פנה עו"ד ביטאו ורשם הערת אזהרה על דירת המתלוננת לטובת היזם. ברשות הזכירו כי פעולה זו היא חלק מפעולותיהם כנגד עורכי דין המנסים לנצל את הדיירים בפרויקטי בינוי פינוי ובמסגרת זו תלונה קודמת של הרשות הובילה להגשת כתב קובלנה נגד עו"ד יוסי אומיד בגין הסתרת מידע, פעולה בחוסר נאמנות מול לקוח והטעייתו ברשות מסרו כי התלונות הוגשו לאחר שבדקה ומצאה כי מקרים אלה מחייבים בירור על ידי ועדת האתיקה הארצית, וזאת במסגרת מעקב שוטף של הרשות אודות הפעילות בשוק ומידע שהיא מקבלת באמצעות המינהלות העירוניות המופעלות על ידה בכ-50 רשויות מקומיות, וכן באמצעות הממונה על פניות הדיירים ברשות הממשלתית, עו"ד תמר עדיאל זכאי. לאחר בחינת התלונות שהוגשו, החליטה ועדת האתיקה הארצית להעמיד את עו"ד רוית סיני לדין משמעתי בגין ניגוד אינטרסים, פגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, ואת עו"ד אבי ביטאו בגין הפרת חובת עורך דין כלפי הלקוח וכלפי בית המשפט, ניגוד עניינים, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ופגיעה בכבוד מקצוע עריכת הדין.
גורם מפתח
ברשות ציינו כי בשלב זה מדובר רק על הגשת קובלנות, אשר דיון בהן יערך בעתיד הקרוב. עד למועד מתן פסק הדין עומדת לעורכי הדין חזקת החפות. אלעזר במברגר, מנכ"ל הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית מסר "עורכי דין הם גורמי מפתח לקידום עסקת התחדשות עירונית מוצלחת, ולא פעם הינם בעלי המקצוע הראשונים שפוגשים בעלי הדירות בתהליך. מוטלת עליהם האחריות לשמור על זכויות בעלי הדירות, לקוחותיהם, ולפעול על מנת להשיג עבורם עסקה כדאית ובטוחה. מהכרותינו את השוק, אנו יודעים כי רובו מסתייע בעורכי דין מקצועיים ובעלי מומחיות בתחום, שעושים עבודתם נאמנה לטובת בעלי הדירות". במברגר הוסיף "במקרים חריגים, אנו נתקלים בעורכי דין שמועלים בחובתם כלפי בעלי הדירות ופוגעים באמון שניתן בהם. מקרים חמורים אלה מזיקים לא רק לנפגעים הישירים מהם, אלא גם לשמם הטוב של עורכי הדין המניעים בשגרה תהליכים אלו באופן מקצועי ובנאמנות. ככל ונאתר מקרים כאלו, נמשיך לפעול כדי למגרם לטובת היציבות והביטחון בפעילות בשוק. אנו ממליצים לכל בעל דירה לפנות למינהלות העירוניות ממש בתחילת הדרך, עוד בטרם חתימה על כל מסמך או הסכם עם בעלי המקצוע השונים, לשם קבלת ליווי וייעוץ שיעזרו להם לקדם את הפרויקט בהצלחה ובביטחון".
- 6.נועם 22/10/2025 19:16הגב לתגובה זובגין עליבות כזו למען יראו ויראו.
- 5.אריאל 30/11/2024 14:25הגב לתגובה זוהכתבה מאוגוסט 23. אנחנו בסוף נוב' 24 - למה לא מפרסמים מה היתה החלטת ועדת המשמעת ?! לו אני הייתי צריך להחליט הייתי שולל ממנה את הרישיון למספר שנים ומחיבה בפיצויים ניכרים למי שנפגעו מהחלטותיה וגם מפרסם את שמה ברבים כדי שיזהרו ממנה . למרות האמור היא מופיעה בתוכנית טלוויזיה בערוץ 12 מאוחר בלילה לא פעם ולא פעמיים. הזוי !!!
- 4.מחכה להם עם סכין 13/08/2023 14:58הגב לתגובה זועסק מקולל ,מי שלא יחתום ישמור על ביתו ועל שלוותו.לא לפחד מאיומים והפחדות.מי שלא מפחד ממעצרים ובנוי לבלגנים,תתקפו פיזית את המחתימים הנבלות שדופקים לכם בדלת.
- 3.היכן ניתן לקבל רשימה של עורכי דין שהפרו הכללים? (ל"ת)פלורליסט 13/08/2023 14:02הגב לתגובה זו
- 2.אני 13/08/2023 13:21הגב לתגובה זואצלי בא עורך דין ואמר לי שהוא מחליט בשבילי... בעטתי בו, מילולית בעיטה לתוך הבטן. מאז לא שמעתי ממנו
- 1.ktnp 13/08/2023 11:26הגב לתגובה זולשים לב להתנהלות.

בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.

בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.
