המשבר בשוק המזון מגיע לחברות; מי ייפגע ומי כבר אכל אותה?
המצב הכלכלי מעיק לא רק על הציבור בישראל. יוקר המחיה לא מכביד רק על הציבור הפשוט, גם חברות יכולות ליפול כתוצאה מהמצב. השנה האחרונה לא האירה פנים לחברות הקטנות והבינוניות, ומי שלא גדול מספיק בהחלט יכול ליפול.
רגע לפני מבול תביעות ולפני שהחברה נכנסת לחדלות פירעון, רשת אניס, רשת מוצרי הטבע הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למינוי נאמן ולמתן צו פתיחת הליכים, והסדר נושים על פי סעיף 4 לחוק חדלות פירעון. לטענת החברה היא נקלעה לחובות כבדים של 23 מיליון שקל מתוכם כ-6 מיליון שקל לבנקים. בנוסף ביקשה הרשת מבית המשפט כי יורה על הקפאת הליכים גם לבעלי הרשת אילן מוסרי.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט אביגדור דורות קבע כי מחר הוא יערוך דיון בנוגע לבקשה שהוגשה וכי לבינתיים עד הדיון הוא אוסר על הליכי גבייה נגד הרשת.
האתר לא פעיל. אניס צילום מסך אתר החברה
מהבקשה שהגישה רשת אניס לבית המשפט נכתב כי הרשת מפעילה 27 סניפים, ובנוסף לרשת יש מועדון לקוחות של כ-200 אלף חברים.
לפי הבקשה, אניס שהוקמה ב-1995 "נחשבת לאחת מרשתות מזון הבריאות והטבע המובילות במשק. מחזור מכירותיה עמד בשנים 2021 ו-2022 על כ-73.6 מיליון שקל וכ-68.2 מיליון שקל, בהתאמה".
חברת בשביל הטבע מוצרי בריאות המפעילה את הרשת, טענה בבקשתה לבית המשפט כי נכסיה העיקריים הם קהל לקוחותיה המוניטין וזכויות מכוח הסכמי שכירות להפעלת חנויותיה.
אניס טענה כי "מגמת התרחבות סניפים שבה נקטה הרשת בשנים האחרונות ועליית שיעורי הריבית במשק בחודשים האחרונים הביאו בימים אלה את הרשת למצוקה תזרימית קשה. מצוקתה הביאה לכך שבימים האחרונים החלה חזרה של צ'קים שנמסרו לספקים וכבר בימים הקרובים צפויים צ'קים נוספים לחזור וכן צפויים להינקט כנגדה הליכי גבייה".
הרשת טענה בבקשתה לבית המשפט כי המצוקה התזרימית מקורה גם בהגדלת הרשת. "הגידול לווה בפתיחה של 13 סניפים חדשים ובהתאמה לגידול בהוצאות דמי השכירות ששילמה הרשת ובהשקעות וההתאמות במושכרים החדשים. אלא שבעקבות משבר הקורונה חוותה הרשת ירידה בהיקף המכירות, לאור סגירת הקניונים שבהם פעלו סניפיה".
בנוסף טענה הרשת כי בעלי הרשת הזרים 1.6 מיליון שקל לחברה והוא אף קיצץ את שכרו וכי היא מתנהלת כיום במזומן עקב המצוקה.
מי שלא גדול יכול ליפול
השנה האחרונה לא האירה פנים לכל רשתות המזון. מי שלא גדול מספיק נפגע מהמצב הכלכלי. בניסיון למנוע חדלות פירעון, הקדימו את אניס ארבע חברות בשנה האחרונה שביקשו מבית המשפט לעצור את התביעות כנגדם.
בעלת החובות הכבדים הייתה יצרנית טחינה 'הנסיך', שצברה חובות של 140 מיליון שקל. קבוצת הנסיך, מיצרנית הטחינה הגדולות בישראל שפועלת גם בארה"ב ובאירופה, ביקשה מבית המשפט לאפשר לה לערוך הסדר חוב כדי לא לפגוע בפעילותה העסקית. בסופו של דבר לא צלחה החברה את החובות הכבדים והיא נמכרה לחברת טעמן ב-11 מיליון שקל.
גם יבואנית מוצרי הדגים והבשר קפואים חיים פסקוביץ ובניו, פנתה לבית המשפט בבאר שבע, וביקשה עיכוב הליכים והסדר חוב, לאחר שהגיעה לחובות של 76 מיליון שקל. פסקוביץ כזכור הוא עסק משפחתי שפועל מאז שנת 1987 ומתמחה ביבוא ובשיווק מוצרי מזון. בפסקוביץ, טענו בבקשתם לבית המשפט כי רשמו בשנת 2020 ירידות בהכנסות והפסד של 14 מיליון שקל. בעלי המניות הזרימו מיליוני שקלים, אך זה לא הספיק.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הוציא בתחילה צו עיכוב הליכים לחברה. לאחר כחודשיים חברת איירון גרופ רכשה 75% מהחברה לפי שווי של 27 מיליון שקל.
לפי הנתונים שהגישה החברה לבית המשפט ב־2019 עמדו הכנסותיה על כמאה מיליון שקל, אך בשנת 2020 הן ירדו לכ-70 מיליון שקל.
פסקוביץ צילום מסך אתר החברה
על פי ההסכם בנוסף להזרמה של 20 מיליון שקל על ידי איירון גרופ. בעלי המניות במשפחת פסקוביץ ישקיעו בחברה 6.7 מיליון שקל. וימכרו נכסים בכדי להגיע לכיסוי של כמעט 60 מיליון שקל מהחובות.
ענף הבשר גם נפגע
גם ענף הבשר נפגע מהמצב, רשת המסעדות 'עד העצם' של אפי ועזרא שמש ויוסי בכר. הגישה לפני שנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להקפאת הליכים לאחר שנקלעה לחובות של 18 מיליון שקל. הרשת, שמנתה תשעה סניפים ו-115 עובדים טענה כי השקיעה מיליוני שקלים אותם מימנה מהלוואות והיא לא יכולה לעמוד בהחזרי ההלוואות. הרשת לבסוף נמכרה לאיש העסקים אייל רודוב הבעלים של חברת טרנס אר סחר תמורת מיליון וחצי שקל.
רק בשר צילום מסך אתר החברה
גם רשת 'רק בשר', המפעילה שלושה סניפים, נקלעה לחובות של כ-10 מיליון שקל וביקשה את הגנת בית המשפט צו עיכוב הליכים והסדר נושים. הנאמן שמונה עו"ד רון חכים, ציין לאחר מינויו בדוח ראשוני "כי יש תוחלת בהמשך הפעלת החברות תוך שימור פעילותן כ'עסק חי' ותוך שימור עשרות מקומות עבודה". הרשת העסיקה בשיאה 150 עובדים ומפעילה סניפים ברמת החייל, חיפה וראשון לציון.
רק בשר נוסדה בשנת 2008, על ידי הקיבוצניק והחקלאי דן ברנד ובנו ליאור. הרשת טענה כי נפגעה ממשבר הקורונה, טענה זו חוזרת על עצמה בכל הבקשות לחדלות פירעון והסדר נושים משום שתיקון 4 תוקן במשבר הקורונה והיה מיועד לחברות שנפגעו עקב המשבר, החברה טענה כי "ממחזור הכנסות של 26.5 מיליון שקל בשנת 2019 ירד מחזור ההכנסות בשנת 2020 ל-15.5 מיליון שקל, וכן סניף שנפתח ברחובות בעלות של מיליוני שקלים נסגר אחרי שלושה שבועות מיד עם פרוץ הקורונה".
- 1.בע"ה שטראוס הבאה בתור (ל"ת)סוף למונופול 07/08/2023 16:11הגב לתגובה זו
- שטראוס תהיה כאן גם אחרי הדיקטטורה. (ל"ת)מנשה 07/08/2023 17:28הגב לתגובה זו

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא
הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן
כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.
איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.
אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".
העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין
שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- ביהמ"ש: הדירה שרשומה על שם האשה - שייכת לבעלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
