המשבר בשוק המזון מגיע לחברות; מי ייפגע ומי כבר אכל אותה?
המצב הכלכלי מעיק לא רק על הציבור בישראל. יוקר המחיה לא מכביד רק על הציבור הפשוט, גם חברות יכולות ליפול כתוצאה מהמצב. השנה האחרונה לא האירה פנים לחברות הקטנות והבינוניות, ומי שלא גדול מספיק בהחלט יכול ליפול.
רגע לפני מבול תביעות ולפני שהחברה נכנסת לחדלות פירעון, רשת אניס, רשת מוצרי הטבע הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למינוי נאמן ולמתן צו פתיחת הליכים, והסדר נושים על פי סעיף 4 לחוק חדלות פירעון. לטענת החברה היא נקלעה לחובות כבדים של 23 מיליון שקל מתוכם כ-6 מיליון שקל לבנקים. בנוסף ביקשה הרשת מבית המשפט כי יורה על הקפאת הליכים גם לבעלי הרשת אילן מוסרי.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט אביגדור דורות קבע כי מחר הוא יערוך דיון בנוגע לבקשה שהוגשה וכי לבינתיים עד הדיון הוא אוסר על הליכי גבייה נגד הרשת.
האתר לא פעיל. אניס צילום מסך אתר החברה
מהבקשה שהגישה רשת אניס לבית המשפט נכתב כי הרשת מפעילה 27 סניפים, ובנוסף לרשת יש מועדון לקוחות של כ-200 אלף חברים.
לפי הבקשה, אניס שהוקמה ב-1995 "נחשבת לאחת מרשתות מזון הבריאות והטבע המובילות במשק. מחזור מכירותיה עמד בשנים 2021 ו-2022 על כ-73.6 מיליון שקל וכ-68.2 מיליון שקל, בהתאמה".
חברת בשביל הטבע מוצרי בריאות המפעילה את הרשת, טענה בבקשתה לבית המשפט כי נכסיה העיקריים הם קהל לקוחותיה המוניטין וזכויות מכוח הסכמי שכירות להפעלת חנויותיה.
אניס טענה כי "מגמת התרחבות סניפים שבה נקטה הרשת בשנים האחרונות ועליית שיעורי הריבית במשק בחודשים האחרונים הביאו בימים אלה את הרשת למצוקה תזרימית קשה. מצוקתה הביאה לכך שבימים האחרונים החלה חזרה של צ'קים שנמסרו לספקים וכבר בימים הקרובים צפויים צ'קים נוספים לחזור וכן צפויים להינקט כנגדה הליכי גבייה".
הרשת טענה בבקשתה לבית המשפט כי המצוקה התזרימית מקורה גם בהגדלת הרשת. "הגידול לווה בפתיחה של 13 סניפים חדשים ובהתאמה לגידול בהוצאות דמי השכירות ששילמה הרשת ובהשקעות וההתאמות במושכרים החדשים. אלא שבעקבות משבר הקורונה חוותה הרשת ירידה בהיקף המכירות, לאור סגירת הקניונים שבהם פעלו סניפיה".
בנוסף טענה הרשת כי בעלי הרשת הזרים 1.6 מיליון שקל לחברה והוא אף קיצץ את שכרו וכי היא מתנהלת כיום במזומן עקב המצוקה.
מי שלא גדול יכול ליפול
השנה האחרונה לא האירה פנים לכל רשתות המזון. מי שלא גדול מספיק נפגע מהמצב הכלכלי. בניסיון למנוע חדלות פירעון, הקדימו את אניס ארבע חברות בשנה האחרונה שביקשו מבית המשפט לעצור את התביעות כנגדם.
בעלת החובות הכבדים הייתה יצרנית טחינה 'הנסיך', שצברה חובות של 140 מיליון שקל. קבוצת הנסיך, מיצרנית הטחינה הגדולות בישראל שפועלת גם בארה"ב ובאירופה, ביקשה מבית המשפט לאפשר לה לערוך הסדר חוב כדי לא לפגוע בפעילותה העסקית. בסופו של דבר לא צלחה החברה את החובות הכבדים והיא נמכרה לחברת טעמן ב-11 מיליון שקל.
גם יבואנית מוצרי הדגים והבשר קפואים חיים פסקוביץ ובניו, פנתה לבית המשפט בבאר שבע, וביקשה עיכוב הליכים והסדר חוב, לאחר שהגיעה לחובות של 76 מיליון שקל. פסקוביץ כזכור הוא עסק משפחתי שפועל מאז שנת 1987 ומתמחה ביבוא ובשיווק מוצרי מזון. בפסקוביץ, טענו בבקשתם לבית המשפט כי רשמו בשנת 2020 ירידות בהכנסות והפסד של 14 מיליון שקל. בעלי המניות הזרימו מיליוני שקלים, אך זה לא הספיק.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע הוציא בתחילה צו עיכוב הליכים לחברה. לאחר כחודשיים חברת איירון גרופ רכשה 75% מהחברה לפי שווי של 27 מיליון שקל.
לפי הנתונים שהגישה החברה לבית המשפט ב־2019 עמדו הכנסותיה על כמאה מיליון שקל, אך בשנת 2020 הן ירדו לכ-70 מיליון שקל.
פסקוביץ צילום מסך אתר החברה
על פי ההסכם בנוסף להזרמה של 20 מיליון שקל על ידי איירון גרופ. בעלי המניות במשפחת פסקוביץ ישקיעו בחברה 6.7 מיליון שקל. וימכרו נכסים בכדי להגיע לכיסוי של כמעט 60 מיליון שקל מהחובות.
ענף הבשר גם נפגע
גם ענף הבשר נפגע מהמצב, רשת המסעדות 'עד העצם' של אפי ועזרא שמש ויוסי בכר. הגישה לפני שנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה להקפאת הליכים לאחר שנקלעה לחובות של 18 מיליון שקל. הרשת, שמנתה תשעה סניפים ו-115 עובדים טענה כי השקיעה מיליוני שקלים אותם מימנה מהלוואות והיא לא יכולה לעמוד בהחזרי ההלוואות. הרשת לבסוף נמכרה לאיש העסקים אייל רודוב הבעלים של חברת טרנס אר סחר תמורת מיליון וחצי שקל.
רק בשר צילום מסך אתר החברה
גם רשת 'רק בשר', המפעילה שלושה סניפים, נקלעה לחובות של כ-10 מיליון שקל וביקשה את הגנת בית המשפט צו עיכוב הליכים והסדר נושים. הנאמן שמונה עו"ד רון חכים, ציין לאחר מינויו בדוח ראשוני "כי יש תוחלת בהמשך הפעלת החברות תוך שימור פעילותן כ'עסק חי' ותוך שימור עשרות מקומות עבודה". הרשת העסיקה בשיאה 150 עובדים ומפעילה סניפים ברמת החייל, חיפה וראשון לציון.
רק בשר נוסדה בשנת 2008, על ידי הקיבוצניק והחקלאי דן ברנד ובנו ליאור. הרשת טענה כי נפגעה ממשבר הקורונה, טענה זו חוזרת על עצמה בכל הבקשות לחדלות פירעון והסדר נושים משום שתיקון 4 תוקן במשבר הקורונה והיה מיועד לחברות שנפגעו עקב המשבר, החברה טענה כי "ממחזור הכנסות של 26.5 מיליון שקל בשנת 2019 ירד מחזור ההכנסות בשנת 2020 ל-15.5 מיליון שקל, וכן סניף שנפתח ברחובות בעלות של מיליוני שקלים נסגר אחרי שלושה שבועות מיד עם פרוץ הקורונה".
- 1.בע"ה שטראוס הבאה בתור (ל"ת)סוף למונופול 07/08/2023 16:11הגב לתגובה זו
- שטראוס תהיה כאן גם אחרי הדיקטטורה. (ל"ת)מנשה 07/08/2023 17:28הגב לתגובה זו

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.