ביהמ"ש הרשיע גבר שהכה את אשתו למוות באמצעות שואב אבק ברצח בכוונה תחילה

נושאים בכתבה רצח

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

אין לראות באשה שעבדה בעסק של בעלה עובדת שכירה

פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה תביעה לדמי אבטלה של אשה שטענה כי הועסקה כשכירה בחברת הבנייה שבשליטת בן-זוגה. אחרי שהתגלו אי התאמות בנתונים ונחשף כי חוזה העבודה שלה שהוגש נחתם רק שנים אחרי תחילת עבודתה, קבעו השופטים כי לא הוכח שהתקיימו יחסי עבודה אמיתיים, וכי פעילותה בחברה נתפשה כעזרה משפחתית ולא כהעסקה מחייבת

עוזי גרסטמן |

בחום של תחילת אוגוסט, נכנסה ליאת פרלמוטר לאולם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. היא ביקשה שיכירו בה כמי שעבדה במשך שנים כעובדת שכירה בחברת הבנייה שבבעלות בעלה, יריב. מאחורי המאבק שלה עמדו חודשים של חוסר ודאות, לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את בקשתה לקבל דמי אבטלה בטענה שלא התקיימו יחסי עבודה אמיתיים בינה לבין החברה. אלא שכפי שהתברר בדיון הארוך והמפורט, לא די בכך שאדם יוגדר בתלושי שכר כעובד או שייחתם עמו הסכם העסקה, כדי לזכות בהכרה כעובד שכיר נדרש להוכיח כי מדובר ביחסי עבודה של ממש.

התיק התנהל בפני השופטת מירי שי, בליווי נציגי ציבור מטעם העובדים והמעסיקים, שנדרשו לבחון שורה ארוכה של מסמכים, עדויות ותיעודים. פרלמוטר, שנולדה ב-1973, טענה כי מ-2015 הועסקה תחילה בעסק שבעלה ניהל כעוסק מורשה, ובהמשך, מ-2020, בחברה שהקים - אם הפנינה. לדבריה, היא מילאה תפקידים מרכזיים בחברה: ניהול אדמיניסטרטיבי, טיפול בענייני ספקים ולקוחות, הכנת הצעות מחיר, ניהול חשבונות, קשר עם אדריכלים, ואף אחריות על שיווק ותחזוק אתר החברה ודפי המדיה החברתית.

בעדותה סיפרה כי עבדה שעות ארוכות מדי יום, "משמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים", במשרד שהוקם במיוחד בביתם, ובו עמדו שני שולחנות מחשב וכניסה נפרדת. היא הוסיפה כי "התקשורת עם יריב היתה כל הזמן פינג פונג. אין, זה נונ-סטופ", ותיארה עבודה אינטנסיבית ורצופה מול לקוחות, ספקים ואדריכלים. בעלה, יריב פרלמוטר, אישר בעדותו כי אשתו סייעה בעבודת החברה ואף החזיקה ייפוי כוח לחשבון הבנק, מה שאיפשר לה לבצע בדיקות של תזרים מזומנים.


"לא הובאה ולו ראשית ראיה"


אלא שבית הדין לא הסתפק בתיאורים האלה. השופטים ביקשו לראות מסמכים שיתמכו בגרסה: מיילים, התכתבויות עם לקוחות, חשבוניות שהופקו, יומני פגישות או הצעות מחיר שהוכנה. "לא הובאה ולו ראשית ראיה למילוי איזו מהמטלות שציינה התובעת", נכתב בפסק הדין, שבו הודגש כי אפילו לגבי השימוש בתוכנות ניהול שהוזכר, לא הוצגה הוכחה ממשית.

כמו כן, מהראיות שהוצגו עלה כי בפועל החברה ניהלה לרוב פרויקט בנייה אחד בשנה, לכל היותר שניים. השופטים סברו כי היקף הפעילות אינו מתיישב עם תיאוריה של פרלמוטר על עבודה יומיומית רצופה וממושכת. "גרסת התובעת לעבודה 'מסביב לשעון' אינה מתיישבת עם הטענה שלה ושל בעלה שמדובר בחברה משפחתית קטנה", כתבה השופטת בפסק הדין שפורסם.