היה סיעודי ועם אפוטרופוס - ונמצא כשיר לתת צוואה
פסק דין שניתן באחרונה מעלה שאלות כבדות משקל ביחס לכשירות קוגניטיבית של אדם סיעודי לחתום על צוואה שאותה הכתיב לעורכי דין. השופטת קבעה כי מגבלותיו הפיזיות של המנוח לא שללו את צלילותו המחשבתית, ודחתה את הטענות שהעלו הבנות שלו, כי מדובר בצוואה פגומה. בכך
ניתן אישור למסמך שבו הוריש האב את רוב רכושו לשלושה מילדיו בלבד, בעוד שתיים מבנותיו קיבלו סכום סמלי בלבד
הפרשה שהובאה באחרונה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה נגעה בסכסוך פנימי טעון במיוחד. מדובר במשפחה גדולה שבה לאחר פטירת האם, ערך האב צוואה חדשה ב-2019. בצוואה הזו, שנחתמה בפני עורכי דין ושני עדים, קבע המנוח כי את כל רכושו יקבלו שלושה מילדיו בלבד, בעוד שתי בנותיו האחרות יזכו לסכום של 50 אלף שקל כל אחת. הבנות, שנותרו מחוץ לעיזבון המרכזי, התנגדו לקיום הצוואה. לטענתן, אביהן היה במצב סיעודי קשה, מרותק למיטה ומחובר למכשירים רפואיים, כך שלא היה כשיר להבין את משמעות המעשה המשפטי. בנוסף, הן טענו כי חתימתו על המסמך מזויפת וכי הופעלו עליו לחצים מצד יתר האחים.
השופטת דחתה את כל הטענות האלה, לאחר בחינה מדוקדקת של הראיות, המסמכים הרפואיים ושמיעת העדויות של עורכי הדין שנכחו במעמד החתימה. היא קבעה כי מגבלותיו הפיזיות של המנוח - שהיה במצב סיעודי ותלוי בעובד זר - אינן מלמדות בהכרח על חוסר כשירות משפטית. כך למשל, בדו"ח העובדת הסוציאלית שהוגש במסגרת הליך אפוטרופסות ב-2020 צוין כי על אף מצבו הקשה, המנוח היה "צלול, ענה לשאלות לעניין, מתמצא בזמן ובמקום ובעל כושר נפשי וקוגניטיבי להביע את דעתו לטובתו".
השופטת הזכירה כי סעיף 26 לחוק הירושה קובע שצוואה בטלה רק אם נעשתה כשהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה". היא הדגישה בהכרעתה כי, "שלילת הכשרות לצוות לאחר המוות... אינה עניין של מה בכך. בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו".
"אף אחד אחר לא בא ופנה אליו ואמר לו בוא נעשה צוואה"
בדיון הובאו עדויות מפורטות של עורכי הדין שערכו את הצוואה ואישרו את חתימתו. עו"ד דוד אסרף סיפר כי המנוח פנה אליו בעצמו ביוזמתו. לדבריו, "הוא היה נסער... הוא אמר שהוא רוצה לערוך צוואה... הוא קבע לי מה לכתוב... אני כתבתי מה שהוא אמר לי". גם עו"ד מרדכי אסרף הדגיש כי, "הצוואה נערכה לדרישת המנוח עצמו - אף אחד אחר לא בא ופנה אליו ואמר לו בוא נעשה צוואה". עו"ד נוסף שנכח במעמד החתימה, דניאל קרמר, העיד כי התרשם שהמנוח היה צלול והבין את משמעות המסמך. "שאלתי אותו, הוא ענה לי, הכל בסדר, זה מה שהוא רוצה והוא יודע מה שכתוב שם... התרשמתי שהוא כן", סיפר עו"ד קרמר.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבנות ניסו לבסס את טענותיהן גם באמצעות חוות דעת גרפולוגית, שקבעה כי יש "סבירות גבוהה" שחתימת האב זויפה. ואולם השופטת ציינה כי חוות הדעת לא הצביעה על ממצא חד-משמעי, וכי מנגד, עדויות עורכי הדין שהיו נוכחים בעת החתימה - ונחשבו מהימנות - מחזקות את המסקנה שהמנוח אכן חתם בעצמו. כדבריו של עו"ד אסרף: "בשום פנים ואופן לא נכון, חתם מולנו". בהקשר זה הדגישה השופטת את עיקרון היסוד של דיני הירושה, שלפיו "נקפיד הקפד היטב ולא נפסול צוואה בשל היעדר כשרות, אלא אם נוכל לקבוע בבירור כי לא רצונו החופשי של המצווה הוא שהכתיב לו את דברו האחרון".
השופטת בחנה גם את הטענה להשפעה בלתי הוגנת מצד יתר האחים. ואולם היא דחתה גם אותה מכל וכל, לאחר שהוכח שהצוואה נערכה במשרד עורכי הדין בנוכחות המנוח בלבד, מבלי שמעורב אחר היה שותף להליך. "לא עלה בידי המתנגדות להרים את הנטל להקמת החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת", היא כתבה בפסק הדין.
בסופו של ההליך קיבלה השופטת את בקשתם של התובעים - שלושת האחים שנכללו בצוואה - ודחתה את ההתנגדות של שתי האחיות. היא אישרה את המסמך מ-2019 והורתה על חיוב המתנגדות בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50 אלף שקל. השופטת חזרה על העיקרון שנקבע כבר בעבר בפסיקה, ולפיו "תקפה צוואה שנעשתה בתקופה שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, גם אם לפני כן ולאחר מכן השתנה המצב".
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
אם אדם סיעודי ומרותק למיטה יכול לערוך צוואה, איך בית המשפט בכלל בוחן אם הוא באמת היה צלול?
בית המשפט מסתמך על עדויות של אנשי מקצוע, מסמכים רפואיים וחוות דעת של עובדים סוציאליים או רופאים שבדקו את האדם בזמן אמת. במקרה הזה, אף שהמנוח היה במצב פיזי קשה, הדו"ח של העובדת הסוציאלית קבע שהוא היה צלול, ידע איפה הוא נמצא, הבין מה נאמר לו ויכול היה להביע את רצונו.
האם העובדה שמונה למנוח אפוטרופוס לא סותרת את הכשירות שלו לערוך צוואה?
לא בהכרח. מינוי אפוטרופוס לאדם לא אומר אוטומטית שהוא פסול דין. החוק קובע שאפשר להיות תחת אפוטרופסות ועדיין להיות כשיר לערוך צוואה, כל עוד באותו רגע האדם ידע להבחין בטיבה של הצוואה והבין את משמעותה.
למה
שתי הבנות קיבלו רק סכום סמלי של 50 אלף שקל?
הסיבה המדויקת לא פורטה בפסק הדין, אבל מהעדויות עלה שהאב היה כעוס עליהן בעקבות חילוקי דעות, בין היתר סביב ניסיונות לשכנע אותו לעבור בדיקות רפואיות שהוא לא רצה בהן. השופטים הדגישו שאין חובה לחלק רכוש בצורה שווה בין הילדים, והחוק מאפשר להוריש לכל אחד כפי שרוצה המצווה.
מה המשמעות של קביעה שאין השפעה בלתי הוגנת?
הכוונה היא שלא הוכח שהיו לחצים, מניפולציות או שליטה של מישהו על המנוח שהשפיעו על ההחלטה שלו. הצוואה נערכה בנוכחות של עורכי הדין בלבד, בלי מעורבות של בני המשפחה האחרים. לכן בית המשפט קבע שרצונו היה חופשי.
איך שופטים מתייחסים לטענות בדבר זיוף חתימה?
כשעולה טענה שכזו, בוחנים חוות דעת גרפולוגיות, אבל גם את העדויות של מי שנכחו במעמד החתימה. במקרה הזה, עורכי הדין העידו שראו במו עיניהם את המנוח חותם, וזה שכנע את בית המשפט יותר מאשר חוות הדעת שהיתה רק ברמת הסתברות גבוהה, אבל לא חד-משמעית.
למה חשוב להקפיד לאשר צוואות גם אם הן לא נוחות לחלק מהמשפחה?
מפני שעקרון היסוד בדיני הירושה הוא לקיים את רצון המת. כלומר גם אם זה יוצר קושי או חוסר שוויון בין הילדים, רצון המצווה עומד מעל הכל, כל עוד הוא היה כשיר והביע את רצונו באופן חופשי.
במקרה אחר, בדיון שנערך באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל
כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה
שהיה מעורב בעריכתה. המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי
סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה". למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם
התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
חוזה מכירת דירה CHATGPTביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים
החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ. על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים
דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.
פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?
הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין.
על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות
בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין.
- איציק תשובה ישלם 225 אלף שקל לשותפו לשעבר
- מוכר הדירה נסוג ברגע האחרון - ויפצה בכ-400 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
