
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
- כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
בית המשפט ציין במפורש כי הסכמת היורשים אינה יכולה לגבור על הוראות החוק. השופטת הפנתה לפסיקה שקובעת כי, "הסכמת יורשים על פי דין אינה מספיקה על מנת לתת תוקף לצוואה ועל הצוואה לעמוד בתנאים הקבועים בחוק הירושה". כלומר גם אם כולם היו מעוניינים לכבד את רצונה של האם ולא לפגוע בבנה, הדין מחייב את ביטול ההוראות המזכות אותו.
ביטול ההוראות לא מונע מהבן לרשת
לצד הקביעה הנחרצת על ביטול חלקו של הבן, השופטת הציעה פתרון שיאפשר למשפחה לכבד את רצון המנוחה במידה מסוימת. היא קבעה כי ניתן לקיים את יתר הוראות הצוואה ולבטל רק את ההוראות המזכות את הבן ובת זוגו. בנוסף, היא השאירה פתח ליורשים לערוך הסכם חלוקת עיזבון לפי סעיף 110 לחוק הירושה, שבמסגרתו יוכלו להעניק לבן מחלקם אם ירצו בכך. בנוסף, השופטת הבהירה בהכרעתה כי ביטול ההוראות אינו מונע מהבן לרשת את אמו על פי דין, אם נוצרו חלקים בעיזבון שאינם מוסדרים בצוואה - כך למשל כתוצאה מהסתלקות של יורש אחר. לצורך העניין הזה היא אף ציטטה פסיקה מנצרת: "זוכה בצוואה שנפסלה זכייתו בשל תחולת הוראת סעיף 35 לחוק הירושה, רשאי לרשת 'באופן עקיף' בהיותו יורש על פי דין".
- יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
- ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
כדי להסדיר את המצב, הורתה השופטת למבקש להגיש בתוך 14 יום נוסח צו קיום צוואה חדש, שבו תצוין במפורש בטלות ההוראות המזכות אותו ואת בת זוגו. בנוסף, יש לציין את הסתלקותו של אחד האחים ולפרט לטובת מי הסתלק. לאחר מכן יועבר הנוסח לבחינת היועצת המשפטיל לממשלה, שתתבקש גם להתייחס להוצאת צו ירושה לחלקים הלא מוסדרים בעיזבון.
אם אף אחד מהיורשים לא התנגד, למה בכלל היה צורך בדיון?
החוק לא מאפשר לבית המשפט לאשר צוואה שלא עומדת בתנאים הפורמליים, גם אם כולם מסכימים. במקרה הזה, עצם העובדה שהבן היה מעורב בכתיבת הצוואה הפכה את חלקו לבטל לפי החוק. השופטת לא היתה יכולה "לעצום עיניים" ולהתעלם מהדרישה החוקית.
מה כל כך חמור במעורבות של הבן?
המחוקק רצה למנוע מצב שבו נהנה מצוואה ישפיע, אפילו במרומז, על המצווה. לכן החוק יוצר
כלל אוטומטי: אם הנהנה היה מעורב בעריכת הצוואה - החלק שמוענק לו מתבטל. זה לא עונש, אלא הגנה על חופש הרצון של מי שערך את הצוואה.
אז בעצם בית המשפט חושב שהבן השפיע על אמא שלו?
לא בהכרח. השופטת אפילו כותבת שהחזקה היא "חלוטה", כלומר לא משנה אם היתה או לא היתה השפעה בפועל - החוק קובע שבמצב כזה ההוראה בצוואה בטלה, נקודה.
האם
כל הצוואה בוטלה?
לא. השופטת הפעילה את סעיף 38 לחוק הירושה, שמאפשר לבטל רק את החלק הבעייתי בצוואה ולהשאיר את השאר בתוקף. כך שיתר ההוראות נשארו כפי שהמנוחה כתבה אותן.
במקרה אחר, שהגיע להכרעה ביולי, עמדו במרכז הסיפר דירת מגורים קטנה בלוד, צוואה שבוטלה, חוב ישן והבטחות שמעולם לא הועלו על הכתב. הוא החל במעשיו של אדם שנפטר הרחק
מכאן, באוזבקיסטאן, והותיר אחריו נכס בארץ שעם השנים נהפך למוקד סכסוך משפטי מורכב ומרתק, שיש בו כדי להשליך על עולם המשפט הישראלי כולו. זוהי דרמה משפטית שלא רק הותירה את אחד הצדדים עם חיוב כספי כואב, אלא גם הציבה אבן דרך חשובה בכל הנוגע למעמדן של צוואות - מסמכים
חד-צדדיים במהותם - ולמגבלות השימוש בהן ככלי לעסקות מקרקעין. הסיפור שלנו נסוב סביב אדם שהלך לעולמו באוזבקיסטאן ביולי 2015. הוא היה הבעלים הרשום של דירת מגורים בלוד. שנים קודם לכן, ב-2007, ערך המנוח צוואה שבה הוריש את הדירה לאחיינו, המשיב בפרשה. נשמע פשוט? ובכן,
כלל לא. במהרה התברר כי הדרך להגשמת הצוואה היתה רצופת מהמורות, שקרים, ותרמית. כבר ב-2018, שלוש שנים לאחר פטירת המנוח, הוצא צו קיום צוואה המתייחס לצוואה מ-2007. צו זה ניתן לאחר שהמשיב הצהיר בפני בית המשפט כי אינו יודע דבר על ילדי המנוח או מקום הימצאם. ההצהרה
הזו התבררה במהרה כשקרית בעליל. למעשה, המשיב עמד בקשר עם ילדי המנוח, ובראשם המבקש בפרשה, שהתגוררו בארץ, ולא היתה כל מניעה ליידע אותם על הליכי קיום הצוואה. בחופזה, ובסמוך לאחר קבלת צו קיום הצוואה, מיהר המשיב ומכר את הדירה לצד שלישי בסכום של 875 אלף שקל, וכספים
אלה שימשו אותו, על פי הודאתו, לסילוק חובותיו הפרטיים.
- 6.לא הבנתי 17/09/2025 18:13הגב לתגובה זוכאשר בני זוג מורישים אחד לשני בצוואות הדדיות גם אז היורש מעורב בעשיית הצוואה. איך זה מסתדר עם החוק
- 5.איזה הבל ושטות. בית המשפט מכלה את זמנו היכן שאפילו אין מחלוקת ומכתיב לאנשים כיצד לחלק את רכושם (ל"ת)אנונימי 17/09/2025 13:54הגב לתגובה זו
- 4.עוד פעם השופטים דוחפים את האף למקום לא להם (ל"ת)יון 14/09/2025 16:40הגב לתגובה זו
- 3.אנונידודמי 14/09/2025 14:36הגב לתגובה זואיפה כתוב בחוק שאם כל היורשים מוותרים לטובת הבן אי אפשר לעשות זאת. המחוקק קבע חוק זה על מנת לטפל ולא לשלם למי שהשפיע על המצווה.
- 2.אנונימי 14/09/2025 13:05הגב לתגובה זוהדברים אינם נכונים ויש שופטים גם בתל אביב שחושבים שהם רובין הוד ומתקנים את החוק.ראה פסד בחיפה הנכד נגד האפטרופוס הכללי פרשנות גם של סע 35
- 1.אנונימי 12/09/2025 10:00הגב לתגובה זומייצרים נייר ושורפים את כספנו.
- תת רמה של מי 13/09/2025 00:06הגב לתגובה זוהחוק ברור מאוד אפילו אם אתה לא אוהב אותותפקידו של בית המשפט לפסוק לפי החוק
- אנונימי 14/09/2025 13:31אולי כדאי באמת שיתחילו לפסוק לפי החוק ולא לפי שטויות שהם ממציאים באותו הרגע

אלמנה, צוואה ומצבה: כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קבע כי הסכם ממון וצוואה ברורים גוברים על טענות לשיתוף רכושי. אלמנה שנישאה בשנית ניסתה לקבל זכויות בדירה שירש בעלה השני ויתרות כספיות, ואף דרשה מילדיו מנישואיו הקודמים הוצאות קבורה, אך תביעתה נדחתה כמעט במלואה, תוך
ביקורת חריפה על התנהלותה והאופן שבו הונצח המנוח על מצבתו
בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.
הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.
לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות
בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.
משה ינאי (רשתות)משווי של מיליארדים לפשיטת רגל? צו פשיטת רגל ליזם ההייטק משה ינאי נכנס לתוקף
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד אחד היזמים הבולטים בתעשיית ההייטק הישראלית נכנס לתוקף באופן מיידי; החוב הראשי לקרן שינטילה מגיע ל-42 מיליון דולר, ולצדו התחייבויות נוספות שמגיעות למאות מיליוני שקלים; הפנטהאוז היוקרתי שלו בתל אביב ונכסים נוספים יימכרו, ועליו הוטלו מגבלות
בבית משפט השלום בתל אביב , באולם של השופט ליאור גלברד, נקבע בעצם כי משה ינאי מהיזמים הגדולים שהיו כאן נכנס להליך של פשיטת רגל. השופט קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד משה ינאי נכנס לתוקף באופן מיידי. ההחלטה מביאה למכירה כפויה של נכסיו המעוקלים ומטילה מגבלות אישיות כבדות על חייו הפיננסיים והעסקיים.
החוב הראשי עומד על כ-42 מיליון דולר לקרן שינטילה הרשומה באיי קיימן, שהועמדה כהלוואה לחברת ההשקעות MII בבעלותו המשותפת עם אשתו המנוחה רחל. לצד זאת, ינאי מחזיק התחייבויות נוספות מצטברות שמגיעות, לפי הערכות, למאות מיליוני שקלים נוספים, בעיקר לבנקים ישראליים ולקרנות מקומיות.
ינאי טוען כי שווי נכסיו הכולל, בארץ ומחוצה לה, עולה בהרבה על סך החובות, ומציג אומדן של כ-1.1 מיליארד דולר. אך טענות אלה נתקלו עד כה בקשיים משפטיים להוכחה מלאה.
קריירה מבריקה: מחלוץ אחסון נתונים לאיש האקזיטים
משה ינאי, שנולד ב-1949 ובנה קריירה בת ארבעה עשורים, נחשב לאחד מחלוצי תעשיית אחסון הנתונים העולמית. בוגר הנדסת חשמל מהטכניון, פתח את דרכו המקצועית בשנות ה-70 בחברת אלביט, שם השתתף בפרויקט ענת שהיה שיתוף פעולה עם ניקסדורף הגרמנית לפיתוח אמצעי אחסון למחשבי מיינפריים תואמי IBM.
ב-1987 הצטרף ל-EMC, ענקית האחסון האמריקאית שהייתה אז בחיתוליה, ומונה לסגן נשיא לטכנולוגיה. תחת הנהגתו פותח מוצר הסימטריקס (Symmetrix), מערכת אחסון מהפכנית שהפכה למוצר הדגל של החברה בשנות ה-90. המערכת כללה חידושים כמו חבילת התוכנה SRDF לגיבוי מרחוק, והובילה את EMC משווי שוק צנוע לעשרות מיליארדי דולרים.
